פסק דין בפניי תביעה כספית על סך של 24,870 ₪, אשר הוגשה בהליך של סדר דין מהיר. התובעת הינה חברת ביטוח בע"מ. הנתבע עו"ד במקצועו ובוטח בביטוח אחריות מקצועית בתובעת. טוענת התובעת כי בעקבות תביעה בגין אחריות מקצועית בענין שבמקרקעין שהוגשה כנגד הנתבע על ידי צד ג' שילם הנתבע לצד ג' סך של 20,000 ₪. התובעת טוענת כי בהתאם להוראות הפוליסה על הנתבע לשלם את דמי ההשתתפות העצמית לרבות ההוצאות בסך של 23,500 ₪, ומשסירב לשלם לא נותר לה אלא להגיש תביעה זו. בכתב הגנתו טען הנתבע כי הפוליסה נשוא התביעה מעולם לא הגיעה לידיו. הנתבע טוען כי במסגרת פסק הדין חוייב לשלם סך של 25,190 ₪ ובנוסף סך נוסף של 1,170 ₪ עבור הוצאות עד ובסה"כ שילם סך של 27,530 ₪. הנתבע טוען כי התביעה לא הוגשה בנושא מקרקעין אלא תביעה נזיקית ובעיקרה הפרשי שער, והתובעת לא הגנה על אינטרסיו ולא ניהלה את התיק בערעור למרות הסיכוי הטוב לזכות בו. בנוסף טען הנתבע כי בעת שמינתה התובעת עו"ד מטעמה שייצגו בתביעה טענה התובעת כי סכום ההשתתפות העצמית תכלול אך ורק את הסכומים שביהמ"ש יפסוק כנגדו ולא מעבר לכך. התביעה נוהלה על פי "סדר דין מהיר" ועל כן יהיה פסק דין זה מנומק בתמצית בלבד כהוראת תקנה 214טז(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984.(להלן: "התקנות") דיון: התובעת, סומכת את תביעתה לתשלום השתתפות עצמית על פוליסת הביטוח שבין הצדדים, ואשר לפיה על הנתבע לשלם לתובעת את דמי ההשתתפות העצמית בגין דמי הנזק ששילמה לצד ג' באירוע הביטוח שפורט לעיל. ראשית אציין כי התנהלותה של התובעת במהלך הגשת תביעה זו אינה לרוחי שכן המדובר בהליך של סדר דין מהיר ובניגוד לתקנה 214(ג) לתקנות לא צורף לכתב התביעה תצהיר לאימות העובדות כדין, בניגוד לתקנה 214(ח) לא הוגשו בצירוף לכתב התביעה המסמכים הרלוונטיים, וכבר נאמר כי "תובע נדרש לצרף לכתב התביעה את כל המסמכים הנוגעים לעניין ואין הוא יכול "להגניב" את המסמכים על ידי צירופם לכתב תשובה לכתב ההגנה" או במקרה דנן לתצהיר, או בשלב ההוכחות ("סדר דין מהיר בבית משפט השלום", עמ' 39 הוצאת נבו). עובדה נוספת היא כי מספר הפוליסה המצוי בידי הנתבע שונה ממספר הפוליסה שהוצגה בכתב התביעה, מה גם שהתובעת לא טרחה לשלוח את הפוליסה לנתבע גם לא לאחר מספר שנים בהן הנתבע מבוטח אצלה ובכך נוהגת שלא כמבטח סביר. התובעת בחרה להעיד את עו"ד סכנין שהודה כי בזמנים הרלוונטים לא עבד עבור התובעת או במשרד עו"ד לויתן, ומנגד בחרה שלא להביא לעדות את עו"ד וקסמן ו/או את עו"ד פרס אשר ניהלו את התיק מטעמה, לסתירת גרסת הנתבע. על אי הבאת עד כבר נפסק כי: "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד" וכן "... ככלל, אי העדת עד רלוונטי "יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...". (ראה: ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י (1) 239. ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א. נ' צ'רבוס ניהול, תק-של 2002 (2) 650, עמ' 655). משכך, ובאין כל עדות הסותרת את דברי הנתבע, מקבלת אני את גרסתו, לפיה בעת שסיכם עם עו"ד פרס ווקסמן על תנאי הייצוג הובטח לו כי יצטרך לשאת בהשתתפות עצמית רק לגבי הסכומים שבית המשפט יפסוק כנגדו, וכך נהג ושילם בהתאם. כן מקובלת עליי גרסת הנתבע כי הפעיל את הביטוח לאור הידיעה כי במקרה שהתביעה כנגדו תתקבל יחוייב בהשתתפות עצמית בסכום שבית המשפט יפסוק כנגדו בלבד. דבר זה גם הגיוני שכן "הגג" שחשב שעליו לשלם הוא 23,500 ₪ ואם חברת הביטוח היתה משלמת את סכום פסק הדין לצד ג' אזי זהו הסכום שהיה מחוייב הנתבע, לכן במה חטא הנתבע שעה ששילם ישירות לצד ג' סכום הגבוה מההשתתפות העצמית? האם עליו לשלם שוב את אותו סכום? אינני סבור כך. ב"כ התובעת המלומד הסתמך בסיכומיו על שנקבע על ידי בת.א. (ת"א) 072151/04 איילון נ' ריפס, אך בפס"ד ריפס דובר במקרה בו חברת הביטוח הגיע להסדר ולפיו התביעה נגד המבוטח נדחתה ונותרה מחלוקת אך בענין הוצאות משפט כשטענת המבוטח היתה שחברת ביטוח לא היתה צריכה להסכים לדחיית התביעה, טענה שנדחתה על ידי. בתביעה דנן הנתבע הינו עו"ד במקצועו ואת שנפסק לשלם לצד ג' הוא עצמו שילם ואלמלא הביטוח והייצוג שהעניק לו המבטח היה מייצג עצמו ולא היה נושא בהוצאות שלא התכוון להם מלכתחילה. הנתבע בסיכומיו הסתמך על תא 03 / 4095 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' קסלמן וקסלמן רואה חשבון, ששם נאמר כי: "לאחר קרות מקרה הביטוח, מוטל על המבוטח הנטל לנקוט בכל האמצעים הסבירים כדי להקטין את נזקו ובביטוח אחריות מקצועית, לנהל הליכים משפטיים, בגין חבותו ומשלא יעשה כן, ישא בסיכון בדבר הקטנת תגמולי הביטוח (סעיף 61 לחוק)". לשון אחר, השתתפותו העצמית של המבוטח נועדה להקטין את שיעור הסיכון, בטרם קרות מקרה הביטוח, בעוד שהוצאות המשפט הסבירות, נועדו להקטין את שיעור הנזק, לאחריו. פרשנות הפוליסה הנדונה בדרך בו טען הנתבע, ראויה, עולה בקנה אחד עם תכליתה האובייקטיבית, מתיישבת עם עקרון תום הלב, מביאה להקצאה יעילה של הסיכונים המוטלים על הצדדים, תוך פרשנות ראי"ה של הפוליסה הספציפית הזו. לכן לאור כל האמור לעיל הנני דוחה את התביעה במלואה. התובעת תשלם לנתבע את הוצאות המשפט בסך של 2,500 ₪ + מע"מ. עורך דיןחברת ביטוחפוליסה