החלטה התובעת היא חברת ביטוח אשר לטענתה שילמה עמלות ביתר לנתבע, שהיה סוכן ביטוח שפעל בשירותיה או בעלים של סוכנות ביטוח שפעלה כאמור; ההסכם שבין התובעת לנתבע צורף לכתב התביעה שהוגש ב"סדר דין מקוצר" כנספח א' ואין הנתבע חולק עליו בתצהירו התומך בבקשתו למתן רשות להתגונן (סעיף 16 לתצהיר ונספח ו' לו; להלן: "ההסכם"). לטענת התובעת קבל הנתבע תשלומי עמלות מראש בגין פוליסות ביטוח של התובעת אשר נמכרו על ידיו ללקוחות שונים ואשר חלקן בוטלו ועל כן עליו להשיב לה את סכומי אותן עמלות שהתקבלו על ידיו כאמור (סעיפים 3, 4 לכתב התביעה). בבקשתו למתן רשות להתגונן העלה הנתבע גם טענה לעניין מחיקת הכותרת "סדר דין מקוצר" מעל התביעה, טענה שעליה לא חזר עוד בסיכומי טענותיו (וטוב שכך) ויש לראותה כנזנחת [ ע"א 657/96 רבקה שמייסר נ. יצחק הודסמן, פד"י מד1 עמ' 133; ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ. סולל בונה בעמ' ואח', פד"י מז1 עמ' 311; ע"א 447/92 הנרי רוט נ. אינטרקונטיננטל קרדיט קורפוריישן, פד"י מט2 עמ' 102 ]. שתי טענות הגנה לנתבע: הראשונה, עניינה בכך שחישובי התובעת הם מוטעים ומטעים ולמעשה מגיעים לו כספים מהתובעת; אלא שהנתבע אינו יכול לתת פירוט מלא של טענה זו ולעניין זה הוא מוסיף וטוען כי לא קבל מסמכים אשר התבקשו על ידיו מהתובעת (מכתבי ב"כ הנתבע נספחים ג' ו ד' לתצהירו) ואשר בעזרתם יוכל לכמת את טענתו לעניין הכספים המגיעים לו מהתובעת. עוד הוסיף הנתבע, לחיזוק אותה טענה, גם מסמך המתיימר להיות חוות דעת ראשונית של מומחים לבדיקת התחשבנויות שבין סוכני ביטוח לחברות ביטוח, והוא מכתבה של חברה בשם תמיר גורין בע"מ (להלן: "מכתב תמיר"; נספח ה' לתצהיר הנתבע). מכתב תמיר אינו ערוך כחוות דעת של מומחה ועל כן אין להתייחס אליו ככזה, מה גם שלא התייצב כל מומחה לחקירה נגדית על אותה "חוות דעת" ועל כן אין לו כל ערך ראייתי כסיוע לטענות הנתבע [ בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבניין בע"מ ואח' נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פד"י מג2 עמ' 172; רע"א 564/89 בנק לאומי לישראל בע"מ נ. טוביה מלקום ואח' פד"י מד1 עמ' 485; ע"א 725/87 חברת ביר טל סחר מזון בע"מ נ. חברת אוליבקס בע"מ, פד"י מד1 עמ' 177; ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ ואח' נ. בנק למסחר בע"מ, פד"י מז5 עמ' 133; ע"א 592/89 אחים רייך (שדה אילן) בע"מ (בפירוק( ואח' נ. בנק ה מזרחי המאוחד בע"מ, "דינים" עליון מג 302 ]. מאידך, יש במכתב תמיר כדי לבטל את טענותיו של הנתבע לעניין כך שלא יכול היה לכונן הגנה ראויה בהעדר מסמכים. כפי העולה מאותו מכתב, המסקנה כביכול שהגיעה אליו החברה הנ"ל באשר לחשבונותיו של הנתבע, עולה מתוך קבצי המחשב שמצויים במחשב החברה התובעת ואשר לנתבע הייתה אפשרות כניסה אליו והוא העמיד אפשרות זו לחברה הבודקת. עוד הוברר באותו מכתב שהחברה הנ"ל לא מצאה לנכון להשלים את בדיקתה לכדי חוות דעת "מחוסר זמן" ולא עקב חוסר במסמכים כאלו או אחרים. יצוין שהנתבע לא ביקש מעולם דחיית הדיון על מנת לאפשר לו להגיש חוות דעת, ראויה מלאה ומעודכנת. לאור האמור לעיל, אין ממש אם כן בטענותיו של הנתבע באשר למערכת החשבונות של התובעת ובאשר לחוסר האפשרות שלו לסתור אותה. טענה אחרת של הנתבע היא בעצם טענה משפטית, אשר לכאורה ניתן לפסוק בה כבר בשלב זה, אולם היא לא באה לכדי מיצוי מלא ומכל מקום, הואיל ואני מקבל אותה, הרי שבשלב זה של הדברים אין היא מזכה את הנתבע אלא ברשות להתגונן ולא מעבר לכך. כוונתי היא לטענה לפיה אין התובעת זכאית כלל לקבל בחזרה עמלות ששולמו מראש בגין פוליסות שבוטלו הואיל ואין ההסכם מאזכר זאת. אכן, שאלה היא מה הדין לגבי כספים כאלה בהעדר אזכור בהסכם; שאלה עוד יותר קשה, לטעמי, לתובעת, היא מה הדין מקום שההסכם אכן מאזכר "משהו" בעניין ביטול פוליסות, אלא שמדובר בעניין חלקי בלבד ובלתי ברור. ההסכם ערוך בלשון קצרנות, בלתי ברורה ומעורפלת, ככל הנראה מתוך מגמה מסחרית כלשהי של התובעת או אולי, וזאת אוסיף בזהירות, מתוך מגמה להקשות על רשויות המס להבין את מערכת התשלומים שבין התובעת לסוכניה. לא ניתן להבין, לדוגמא, את משמעות הביטוי המופיע בהסכם כך : "קיטום 2N: לא יחול לגבי תפוקת "קו בריאות". אני מניח, וכך ככל הנראה ניתן להבין מההסכם, ש"קו בריאות" הוא שם של אחד מסוגי הפוליסות; איני יכול להניח דבר לעניין ה"קיטום" וחלותו. באותו הסכם מוזכר נושא "ביטולים", ככל הנראה ביטול פוליסות כך: "ביטולים: שנה א' בשיעור 100% בלבד". וישאל השואל מה משמעות הביטוי "בלבד" האם ניתן לבטל יותר מאשר 100%? וזו השאלה הפחות חשובה; נראה שמדובר במקרה שבו מתבטלת פוליסה ואז מוחזרים (או שלא מוחזרים) דמי העמלות, וזאת רק בשנה ראשונה של חלות חיי הפוליסה. כך או כך, הטענה לפיה ההסכם אינו מכיר באפשרות החזרת העמלות לתובעת, ככל שהיא אולי בלתי הגיונית, מקבלת הגיון מה דווקא בגלל אזכורים אלה הנוגעים למקרי ביטול ספציפיים. הטענה לא נסתרה והיא נזקקת לראיות. אוסיף עוד כי לפחות במקרה אחד התקבלה הטענה במלואה, לאחר שמיעת ראיות (ואיני רואה, בניגוד לעמדת ב"כ התובעת, הבדל בין אותו מקרה לעניין שכאן, אפילו אם מדובר בפוליסות שונות והסכם שונה; ת.א (ת"א) 59058/04 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ. פיכמן דן (לא פורסם); ראה פיסקה 5 לסיכומי טענות התובעת ]. לאור האמור לעיל אני קובע על כן שבקשת הרשות להתגונן מתקבלת לעניין הטענה הנ"ל בלבד. התיק נקבע לקדם משפט בפני ביום 26.11.06 שעה 11.45. פוליסהחברת ביטוח