פסק דין לפני תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום 4,103 ₪, בגין יתרת חוב עבור פרמיה לביטוח מקיף לרכב. טענות הצדדים על פי התביעה, התובעת, שומרה חברה לביטוח בע"מ, הוציאה לנתבע, יאיר שטגמן, פוליסת ביטוח מקיף לרכב לתקופה 1.11.03 עד 31.7.04 על סכום של 6,667 ₪. הנתבע נותר חייב לתובעת את סכום התביעה, בסך של 4,103 ₪, בגין הפוליסה, אשר בוטלה ביום 8.4.04 עקב אי תשלום. על פי כתב ההגנה, הנתבע הכחיש כי חתם על הצעת ביטוח. עוד טען הנתבע, כי לאחר בירור בחברה בה הוא מועסק, יאיר ועופר מהנדסים בע"מ ("החברה"), נמצא אישור של סוכן הביטוח משה אלמוג, לגבי תשלומי הביטוח לשנת 2003, לפיו שילמה החברה 7,169 ₪ בגין ביטוח הרכב וכן החברה דיווחה לרשויות המס על הוצאה זו. הנתבע טוען כי לפי סעיף 34 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, לעניין תשלום דמי ביטוח, נחשב סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח. לפיכך, משאישר הסוכן כי החברה שילמה את הביטוח נשוא התביעה, יש לדחות את התביעה ועל התובעת להתחשבן עם הסוכן. דיון ביום 15.4.08 התקיימה ישיבת ההוכחות לפני. שמעתי את עדותו של נציג התובעת, מר חנוך פת, מנהל הגביה וכן את עדותם של מר אביטל שטגמן ורו"ח יאיר נאור, מטעם הנתבע. טענת ההגנה היחידה, למעשה, הנה טענת פרעתי, שהנה כידוע טענת הודאה והדחה. הנתבע אינו מתכחש למעשה לפוליסת הביטוח, אלא רק טוען ששילם את מלוא הפרמיה בגינה. ההכחשה הסתמית בכתב ההגנה של הצעת הביטוח, אינה משנה מסקנתי זו, וזאת נוכח העדר כל טענה ממשית בכתב ההגנה נגד הזמנת הפוליסה וכלה בטענות הנתבע בתצהירו ובסיכומיו. משמעות הדבר, כי על הנתבע לשכנע את בית המשפט, במידה הנדרשת, היינו תוך הטיית מאזן ההסתברויות לטובתו ולו במקצת, כי שילם את החוב נשוא התביעה. להוכחת הטענה שלפיה הפרמיה שולמה, צירף הנתבע מכתב מיום 13.1.05, חתום בידי סוכם הביטוח, משה אלמוג, שכותרתו "אישור לשנת 2003". במכתב זה מאשר אלמוג כי שולם, בין היתר, 7,169 ₪ בגין ביטוח הרכב. כמו כן, צורפה כרטסת הנהלת חשבונות של החברה לגבי הוצאות אחזקת רכב. בכרטסת זו נמצאת הוצאה על הסכום הנ"ל בגין ביטוח הרכב, לפי תאריך ערך 31.12.03. בנוסף, הובא לעדות רו"ח יאיר נאור, שהעיד על כרטסת הנהלת החשבונות ועל דרך ההתנהלות לגבי הביטוחים. לאחר עיון בטענות הצדדים ושקילת הראיות שהובאו לפני, הגעתי למסקנה כי הנתבע לא עמד בנטל הרובץ לפתחו ועל כן דין התביעה להתקבל, וזאת מהנימוקים המפורטים להלן. משהציג הנתבע אישור בכתב של סוכן הביטוח בדבר תשלומי פרמיה, כמו גם, כרטסת הנהלת חשבונות ועדות רו"ח שתמכה בכרטסת, ובהעדר טענה לגבי תקפות מכתבו של הסוכן ומשלא הובא הסוכן לעדות על ידי התובעת, כדי לסתור את האישור שנתן, ונוכח סעיף 34 לחוק חוזה הביטוח, שוכנעתי כי עלה בידי הנתבע להוכיח כי שולמו הסכומים שפורטו באותו האישור, לרבות הסכום בגין ביטוח הרכב נשוא התביעה. דא עקא, לא שוכנעתי כי הסכום הנזכר מתייחס לתקופת הביטוח נשוא התביעה. באישור סוכן הביטוח לא רשום בגין איזו תקופת ביטוח, שולם הסך של 7,169 ₪. האישור מתייחס לשנת 2003. באישור זה כותב הסוכן: "אני מאשר כי בשנת 2003 שולמו ביטוחים לפי הפירוט הבא". גם לא כתוב באותו האישור למי שולם הסך הנ"ל. מדובר בסוכן ביטוח, אשר מטבע הדברים עובד עם מספר חברות ביטוח. מר שטגמן אישר בחקירתו כי הסכום שנזכר באישור, שולם בשיקים וכי השיקים ניתנו גם לחברות אחרות (עמ' 11, ש' 7). זאת ועוד: תקופת הביטוח נשוא התביעה החלה ביום 1.11.03. לפיכך, לא מן הנמנע כי הסכום הנזכר, שולם לחברת ביטוח אחרת ו/או בכל מקרה בגין תקופת ביטוח שהיא קודמת לתקופה נשוא התביעה ועדיין בשנת 2003. כל סימני השאלה הנ"ל חלים גם על האמור בכרטסת, שאינה מפרטת למי ועבור איזו תקופת ביטוח שולם הסכום המדובר. זאת ועוד: הסכום הנזכר, בסך 7,169 ₪, לא מתאים לסכום הביטוח לפי הפוליסה, בסך של 6,667 ₪. בחקירתו הנגדית של מר שטגמן ובכלל, לא מצאתי כל הסבר לגבי חוסר ההתאמה בסכומים. עובדה נוספת שמחזקת את מסקנתי, הנה הדרישה של התובעת לאישור מיגון והעדר תביעות. דרישות אלה מלמדות על כך שיתכן מאוד כי תקופת הביטוח נשוא התביעה הייתה ראשונה אצל התובעת לגבי רכב זה, אשר בוטח כנראה בעבר אצל חברה אחרת. עובדה זו מחזקת את האפשרות כי הסכום הנזכר באישור, מתייחס לתשלום לחברת ביטוח אחרת לתקופה שקדמה לתקופה נשוא התביעה, כמפורט לעיל. במצב דברים זה, שומה היה על הנתבע להביא ראיות כלשהן, להוכיח כי התשלום הנזכר באישור מתייחס לתקופת הביטוח נשוא התביעה דווקא. לא רק שראיות כאלה לא הובאו, למרות שלכאורה לא היה דבר שימנע את הבאתם, כפי שאישרו מר שטגמן ומר נאור בחקירתם, אלא שהנתבע נמנע מלמלא אחר צו מפורש שניתן על ידי ביום 3.7.07 בהסכמת הצדדים, להמצאת כל דפי החשבון של החברה לשנת 2003 וכן להמצאת צילום השיק של 7,169 ₪, צו שנועד בדיוק להבהרת סימני השאלה הרבים שהעליתי והנזכרים לעיל. בדיון של יום 7.11.07 הסתבר כי הנתבע החליט, לא פחות ולא יותר על דעת עצמו, שלא לפנות לבנק עם הצו שניתן. עובדה זו כשלעצמה חמורה בעיני ובוודאי תמוהה ופוגעת בגרסת ההגנה. בעדויותיהם של נאור ושטגמן, הסתבר כי ניתן גם ניתן היה להביא צילום של כל אחד מהשיקים אשר לפי הטענה שימש לתשלום הסכומים הנזכרים באישור הסוכן. לו היו מובאים צילומי השיקים כאמור, ניתן היה לדעת, האם הסכום של 7,169 ש"ח שולם לתובעת או שמא לחברת ביטוח אחרת. לו הנתבע היה מביא ראיות על הפרמיה ששולמה עבור הרכב לשנה שקדמה לתקופת הביטוח נשוא התביעה, ניתן היה לשלול את הסברה שהתשלום שולם עבור תקופת ביטוח קודמת, גם היא רובה ככולה בשנת 2003. הראיות והאסמכתאות הנ"ל, שהיה ברור כי יש בהם צורך, לא הובאו ולא ניתן כל הסבר מדוע. לפיכך, ההסבר שסיפק הנתבע לאי ביצוע הצו, שלפיו לא ניתן שיק על סכום של 7,169 ₪ בדיוק ועל כן המצאת דפי החשבון ו/או צילומי השיקים לא הייתה מועילה ממילא, הנו, אפוא, הסבר קלוש שדינו להידחות מהטעמים הנזכרים לעיל. בנסיבות אלה, ונוכח כל סימני השאלה הרבים שעולים מחומר הראיות שלפני ושעה שהאישור שהוצג, לא די בו להוכיח את הקשר שבין התשלום הנזכר בו לתקופת הביטוח נשוא התביעה, לא עלה בידי הנתבע להוכיח את טענתו כי שילם את הפרמיה נשוא התביעה ועל כן דין התביעה להתקבל. סוף דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת במלואה. הנתבע ישלם לתובעת את סכום התביעה בסך של 4,103 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין. כמו כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הוצאות המשפט וכן בנוסף, שכר טרחת עו"ד בסך של 3,000 ₪ + מע"מ, וזאת בהתחשב בסכום התביעה, בתוצאה, במספר הישיבות שהתנהלו בתיק וכן במשך ניהולו וכן בשכר טרחה ריאלי מינימאלי, שיש לפסוק בגין הייצוג בתיק זה. פוליסהחברת ביטוח