פסק דין לפי ס' 79א(א) לחוק בית המשפט. התובעת, כלל חברה לביטוח בע"מ, הגישה נגד הנתבע, יעקב קיסוס, תביעה על סך 6,104 ₪, בגין יתרת חוב עבור השתתפות עצמית, בגין תשלום ששילמה התובעת לצד ג', מכוח פוליסת ביטוח אחריות צד ג' שהנפיקה התובעת לנתבע. מדובר בתאונה שארעה ביום 12.8.93 ואשר בגינה שילמה התובעת ביום 12.10.00 לצד ג' הנפגע 4,700 ₪. התובעת הגישה תביעה בגין השתתפות עצמית כאמור ביום 9.11.06, כשנה לפני תם תקופת ההתיישנות. הנתבע טען בכתב הגנתו כי לא ידע בכלל על הליכי התביעה והפשרה שהתנהלו בין התובעת לנפגע והתובעת לא קיבל את הסכמתו לפשרה ובכך הפרה התובעת את סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח. מצד שני, ובאותה נשימה, טוען הנתבע כי למיטב זכרונו העביר את דמי ההשתתפות העצמית לסוכן הביטוח שלו. הנתבע גם סבור שהתביעה התיישנה שכן התאונה ארעה בשנת 1993 וכמו כן, תקופת ההתיישנות בפוליסת ביטוח ימית היא שנה אחת. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשיים. התובעת הגישה את תצהיר של פקידת גבייה משפטית. הנתבע הגיש תצהיר של עצמו ושל סוכן הביטוח, אשר הצהיר כי ברגיל היה מעביר את ההמחאה בגין ההשתתפות העצמית לתובעת יחד עם ההודעה על התביעה וכך עשה גם במקרה דנן. אציין כי לא צורפו אסמכתאות בכתב לטענה זו, אולם הנתבע טען כי ביקש אישור מרואה החשבון על התשלום בגין ההשתתפות העצמית וקיבל תשובה כי המסמכים משנת 1993 בוערו. לעניין זה צירף הנתבע את אישור רואה החשבון לכך בכתב. לתצהיר נציגת התובעת ולתביעה, צורף מכתב התראה מיום 23.3.06 שבו נרשם "בהמשך לפניותינו הקודמות". יצוין כי לא צורפו לתצהיר פניות קודמות של התובעת לנתבע. בתצהיר נציגת התובעת אין טענה למשלוח דרישת תשלום לפני שנת 2006. הצדדים הסכימו שבית המשפט יפסוק בדרך של פשרה, על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984. בנוסף הסכימו הצדדים, כי פסק הדין יכול ויקבל את התביעה במלואה או ידחה אותה במלואה או יקבע כל תוצאה אחרת וכן הוסכם כי פסק הדין לא יכיל את הנימוקים שהביאו את בית המשפט לתוצאה הסופית. על החלטת צדדים למשפט למסור את ההכרעה לבית המשפט בפסק דין בפשרה ועל המשמעות שנודעת לכך, כבר נאמר בת.א. (ת"א) 726247/06 סלקום ישראל בע"מ נ' בריטניה ישראל מעוף נכסים והשקעות בע"מ, על ידי כב' השופט מנחם קליין: "בכך שהצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין בדרך זו, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו מקפלת בתוכה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר" ואת נכונותו של כל צד להטות אוזן קשבת לטענות חברו. המשפט מכיר בחשיבות ערך האמת, אך גם ביחסיותו של ערך זה. המשפט מתרחק מערכים מוחלטים ומחפש פשרה - המשקפת את מלוא המורכבות של הקיום האנושי - בין ערכים מתנגשים. דווקא החיפוש אחר ערכים - ובהם החיפוש אחר האמת - מביא את המשפט לצורך הדורש לאזן בין ערכים מתנגשים (ראה אהרון ברק - על משפט שיפוט ואמת, משפטים כ"ז, (תשנ"ו) 11). כבר נקבע כי פסיקת בית המשפט בהליך לפי סעיף 79 א' איננה מוגבלת לד' אמותיו של הדין המהותי אלא גם לעקרונות ושיקולים של מוסר, חירות, צדק, שלום ויישור הדורים. יש אף והפשרה חופפת במלואה את הדין המהותי הנוהג {ראה ע"א 1639/97 אגופוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונלה פ"ד נג (1) 337). וכן ראה ת"א 2014/99 זרוצי נ' שנקמן (טרם פורסם)}." יש לשבח את הצדדים על כך שהסכימו בתיק דנן, על סכומו הנמוך, לוותר על דיון בדרך הרגילה, דבר אשר היה כרוך בהוצאות אשר מתקרבות או עולות על סכום התביעה. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות והתרשמתי מטענות הצדדים ומהמסמכים שלפני, ולאחר ששקללתי את משקלן של הראיות שהובאו לפני וכן את הראיות שלא הובאו ואת סיכויי הטענות של הצדדים, הגעתי למסקנה כי יהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבע לשלם לתובעת, לסילוק כל טענה מכל מין וסוג שהוא הקשורה בתיק זה, סך של 3,000 ₪ בתוספת אגרת המשפט ששולמה על ידי התובעת. כל צד ישא בשאר ההוצאות שהיו לי בתיק, כולל שכר טרחת עו"ד. לפיכך, אני מורה לגזברות להעביר לתובעת את הסכומים שנפסקו כאמור מתוך הפיקדון שהפקיד הנתבע, ואת היתרה, אם קיימת, להשיב לנתבע. חברת ביטוחפוליסה