פסק דין מונחת לפני תביעה שהוגשה על ידי חברת הראל חברה לביטוח בע"מ נגד החברות לוי צ'לבי בע"מ וצ'לבי כבלי חשמל ותקשורת בע"מ. התביעה הוגשה בסדר דין מהיר, לתשלום סך של 28,727 ₪, בגין יתרת חוב עבור דמי השתתפות עצמית. העובדות התובעת שילמה ביום 19.12.06 וביום 21.11.06 לצדדים שלישיים, תגמולי ביטוח מכוח פוליסת ביטוח לעבודות קבלניות שערכה התובעת עבור הנתבעות וזאת בגין שני מקרי ביטוח שבהם סבלו צדדי ג' נזק גוף. הנתבעות נדרשו לשלם לתובעת את דמי ההשתתפות העצמית בגין התשלומים ששולמו לצדדי ג' כאמור. הנתבעות שלחו לסוכן הביטוח שלושה שיקים, בסך כולל של 24,143 ₪ בגין ההשתתפות העצמית, וזאת לפי סיכום עם הסוכן. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה האם סכום החוב האמיתי בגין ההשתתפות העצמיות הנו כפי סכום ההמחאות שנשלחו לסוכן או הנו בסך של 25,543 ₪. כמו כן, הצדדים חלוקים בשאלת ההוצאות ושכר הטרחה שיש לפסוק בתיק זה. טענות התובעת ב"כ התובעת טוען כי משרדו שלח לנתבעות מכתבי התראה והחוב לא שולם. על כן, הוגשה התביעה בדין. באי כוח התובעת לא ידעו על ההסדר הנטען של הנתבעות עם סוכן הביטוח. נשלחו מכתבי התראה אל הנתבעות שבהם צוין כי יש לשלם את החוב אצל באי כוח התובעת ולא אצל הסוכן. התביעה הוגשה אמנם על סכום שגוי וסכום החוב הנכון הוא 25,543 ₪ וכולל הפרשי הצמדה וריבית משפטית משתנה ממועד התשלום לצד ג'. סוכן הביטוח אינו שלוחו של חברת הביטוח לצורך גביית ההשתתפות העצמית. טענות הנתבעות הנתבעות טוענות כי קיבלו דרישת תשלום ביום 24.9.07 מאת סוכן הביטוח, על סך של 24,142 ₪. לפיכך, הסוכן כן עסק בגבייה ויש לראותו כשלוח של חברת הביטוח. ביום 15.10.07 קיבלו הנתבעות דרישת תשלום מבא כוח התובעת, והפעם החוב טפח ל-29,001 ₪. פנית הנתבעות ובאי כוחן לבאי כוח התובעת לבירור השאלה כיצד טפח החוב באלפי שקלים תוך מספר ימים לא נענתה. לאחר בירור עם הסוכן, סוכם בתאריך 26.11.07 כי החוב בסך של 24,142 ₪ ישולם בשלושה תשלומים. חרף, זאת העדיף בא כוח התובעת להגיש תביעה לבית המשפט. דיון ממכתב התזכורת של הסוכן מיום 24.9.07 וממכתבים נוספים שהוצגו בפני על ידי בא כוח התובעת, עולה כי נעשו פניות חוזרות ונשנות אל הנתבעות לתשלום ההשתתפות העצמית וזאת כבר החל מיום 1.12.06 ו- 20.12.06 ולאחר מכן ביום 21.7.07 וביום 24.9.07 כאמור. חרף זאת, החוב שולם לידי הסוכן רק בדצמבר 2007, וזאת בשלוש המחאות, האחת לסוף דצמבר 2007, השנייה לסוף ינואר 2008 והשלישית לסוף פברואר 2008. כל זאת, שעה שהתובעת כבר שילמה את תגמולי הביטוח לצדדים השלישים שנה לפני כן ועל כך אין מחלוקת כלל. בכתב ההגנה התייחסו הנתבעות רק למכתב ההתראה מיום 24.9.07 ולא לאלה שקדמו לכך ולא נתנו כל הסבר מדוע החוב לא שולם לפני כן ולפחות לאחר מכתב הסוכן מחודש יולי 2007 שמוזכר במכתבו מיום 24.9.07. נוכח האמור לעיל, בדין ובצדק העבירה התובעת את הנושא לטיפול משפטי. משהועבר הנושא לטיפול משפטי, הייתה רשאית התובעת באמצעות באי כוחה לדרוש כי התשלום יעשה לידי באי כוחה ולא לידי הסוכן, כפי שנרשם במכתבי באי כוח התובעת. לא מצאתי כל פגם בדרישה כאמור ובנסיבות אלה, היה על הנתבעות להעביר את התשלום לידי באי כוח התובעת ולא לידי הסוכן ולבטח שלא לרשום את ההמחאות לפקודתו. יש לזכור כי בטרם הועבר הנושא לטיפול משפטי, נשלחו מכתבים על ידי הסוכן וגם אז החוב לא שולם. לפי גרסת הנתבעות, ביום 26.11.07 נשלח מכתב שבו הוצהר על הכוונה לשלם את החוב. ההמחאות לא צורפו לאותו מכתב. באי כוח התובעת אף לא נרשמו במכתב כמכותבים. לפי טענת הנתבעות, ההמחאות נשלחו ביום 27.11.07 לסוכן. כמו כן, נעשתה בו ביום, שיחה טלפונית עם משרד באי כוח התובעת והודע להם על העברת ההמחאות כדי למנוע הגשת התביעה. הנתבעות אף הציעו לשלם שכר טרחה בגין מכתב ההתראה. חרף זאת, הוגשה התביעה. בא כוח התובעת בסיכומיו מכחיש כי התקיימה שיחה כאמור וטוען כי לא ידע על העברת ההמחאות בטרם הגשת התביעה. משהצדדים בחרו לוותר על הבאת ראיות בדרך הרגילה ועל חקירת עדים, עלי להכריע במחלוקת זו לפי החומר שלפני. הנני סבור כי משבחרו הנתבעות לפעול דרך הסוכן, גם לאחר שהנושא הועבר לטיפול משפטי וחרף העובדה כי נדרשו הן לפעול מול באי כוח הנתבעות, לכל הפחות, היה נדרש מהן ליידע את באי כוח התובעת בכתב, בדבר העברת ההמחאות לסוכן. אילו פעלו כך לא היה כל סימן שאלה כיום לגבי השאלה האם ידעו או לא ידעו באי כוח התובעת על העברת ההמחאות לפני הגשת התביעה. לפיכך, אי מתן הודעה בכתב לבאי כוח התובעת, פועל לרעת הנתבעות במקרה דנן ועל כן הנני מאמץ את גרסת באי כוח התובעת, שלפיה לא ידעו על משלוח ההמחאות לפני הגשת התביעה. עוד יצוין כי התביעה הוגשה ימים ספורים לאחר מועד משלוח ההמחאות הנטען וגם עובדה זו פועלת לרעת הנתבעות, אשר השתהו תקופה ארוכה בטרם תשלום החוב. נוכח כל האמור לעיל, קיימת משמעות פחותה לטעות שחלה בחישוב החוב במכתב באי כוח התובעת מיום 15.10.07. טעות זו אמנם גרמה להשתהות נוספת ולצורך בעריכת בירורים לגבי סכום החוב הנכון, אולם מחדל זה לא מאיין את אחריות הנתבעות לאי תשלום החוב במשך תקופה ארוכה ביותר, כנזכר לעיל. לפיכך, הגעתי למסקנה כי יש מקום לחייב את הנתבעות בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עו"ד. מאחר והתיק הסתיים בישיבה הראשונה והצדדים הסכימו לוותר על הבאת ראיות בדרך הרגילה, (ויש לברכם על החלטה זו, נוכח סכומי המחלוקת שנותרו), יש להתחשב בכך לעניין פסיקת ההוצאות ושכר הטרחה. על כן, לאחר ששקלתי את התנהגות הצדדים ונוכח מסקנותיי כמפורט לעיל, אני מעמיד את שכר הטרחה על סך של 1,000 ₪ + מע"מ, וזאת בנוסף לתשלום האגרה. יש מקום לחייב את הנתבעות גם בהפרש הנטען לגבי החוב עצמו, בסך של כ-1,400 ₪, וזאת לאחר שהוכח בפני מהחישוב שביצע בא כוח התובעת, כי סכום החוב הנכון למועד הגשת התביעה הוא 25,543 ₪ ולא 24,142 ₪. סוף דבר אשר על כן, הנתבעות תשלמנה לתובעת ביחד ולחוד סך של 25,543 ₪ בצירוף הוצאות המשפט וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 1,000 ש"ח + מע"מ. ככל שנפרעו ההמחאות שנשלחו לסוכן, יופחתו סכומי ההמחאות מהסכומים שפסקתי כמפורט לעיל. כל הסכומים ישולמו תוך 15 יום מהמצאת פסק הדין לנתבעות, ולא, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין על כל הסכומים שנפסקו מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. פוליסהחברת ביטוח