פסק דין 1. התובע, המוסד לביטוח לאומי (להלן- המל"ל), הגיש תובענה כספית על סך 1,666,611 ש"ח נגד דולב חברה לביטוח בע"מ ואבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ. עילת התביעה מבוססת על הסכם על פיו התחייבו הנתבעות לפצות את התובע באותם מקרים בהם קיימת אחריות לפצות נפגעים מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 והן עשויות להיות אחראיות לפי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995. 2. הרקע לתביעה הינו תאונת דרכים מיום 15.8.92 בה נפגע מר חאג' יחיא תקאלה וכתוצאה ממנה נחבל בגופו. הרכב שהיה מעורב בתאונה היה מבוטח אצל הנתבעות בביטוח חובה בהתאם להוראות פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970. כתוצאה מהתאונה שילם וישלם המוסד לביטוח לאומי לנפגע קצבת נכות כללית לפי חוק הביטוח הלאומי. הסכום הכולל של קצבאות הנכות הינו כדלקמן: קצבת נכות ששולמה עד ליום 31.10.05 - 544,929 ש"ח; הפרשי הצמדה נכון ליום 10.11.05 - 90,782 ש"ח; קצבת נכות מהוונת מיום 1.11.05 - 584,790 ש"ח. בסך הכל - 1,220,501 ₪. 3. על פי ההסכם שבין הצדדים היות והנפגע היה הולך רגל בעת התאונה היה על הנתבעות לשלם למל"ל 80% מסכום הקצבאות שצויינו לעיל בסך 976,401 ₪. 4. המל"ל פנה לנתבעות ביום 11.4.99 בדרישה לפרעון הסכום שלעיל על פי ההסכם, אך לא נענה. נטען כי סעיף 6 להסכם ובשינוי כפי שנערך על ידי מכתב מנכ"ל אבנר מיום 26.3.85, מחייב את הנתבעות לשלם לתובע ריבית בגין איחור בתשלום על סכום התביעה בגובה הריבית המקסימלית לפי חוק פסיקת ריבית, תשכ"א-1961 ועוד 20% מסכום הריבית הנ"ל. סכום הריבית המקסימלית לפי החוק האמור ממועד משלוח הדרישה ביום 11.4.99 ועד ליום הגשת התביעה הגיע לכדי 575,175 ₪ ובתוספת 20% מסכום הריבית הנ"ל בסך של 115,035 ₪ לסכום כולל של 690,910 ₪. מכאן סכום התביעה בסך 1,666,611 ₪. 5. הנתבעות הגישו בקשה לדחיית התובענה על הסף, או לחלופין למתן רשות להתגונן. לטענתן התביעה הוגשה שלא כדין בניגוד לסיכום בין בא כוח הנתבעות לבין בא כוח המל"ל. על פי הנטען בבקשה, המל"ל הגיש תביעה בסדר דין מקוצר בגין גמלאות ששולמו לנפגע ביום 11.8.99 במסגרת ת"א (י-ם) 14434/99 בבית משפט השלום בירושלים. הנתבעות הגישו בקשה למתן רשות להתגונן. הדיון בתביעה נדחה מספר פעמים ובדיון שנקבע ליום 13.11.03 הודיע בא כוח התובע בשם שני הצדדים כי מבוקשת דחיית הדיון שכן תביעת הנזיקין של הנפגע נמצאת בשלב הסיכומים. בית המשפט נעתר לבקשה. עד למועד הנדחה לא ניתן פסק דין בתביעה של הנפגע והוגשה בקשת דחייה נוספת לגביה ניתנה החלטה לפיה אם לא יגיעו הצדדים לפשרה תמחק התביעה והיא תוגש מחדש "אם וכאשר תהיה השעה מתאימה לכך". בעקבות החלטה זו הגיעו הצדדים לכלל הסכמה לפיה תמחק התובענה כאשר התובע יהיה רשאי לחדשה או להגיש תובענה חדשה ותקופת ההתיישנות תוארך עד למועד הגשת ההליך המחודש. עוד הוסכם בין הצדדים כי התובענה תימשך מהנקודה בה הופסקה וללא שינוי בעילות. נטען שבא כוח המל"ל המתין לקבלת פסק הדין של בית משפט השלום בעניינו של הנפגע ועודכן מדי פעם באשר להתפתחויות. 6. פסק דינה הראשון של כב' השופטת וולצ'קי ניתן בתאריך 1.3.05, תוקן לאחר מכן וביום 16.10.05 ניתן פסק דין סופי, השלישי במספר וזאת לאחר התדיינות נוספת שעניינה ניכוי תקבולי המל"ל ששולמו לנפגע שם. נטען שפסק הדין נשלח מייד לבא כוח המל"ל בצירוף מכתב של בא כוח הנתבעות כי מרשתו מוכנה לסלק את התביעה וכי לא תועלה טענת התיישנות כמוסכם. בהתאם לפסק דינו של בית משפט השלום וכמוסכם הודיעו הנתבעות, וחזרו על אותה הודעה בתובענה הנוכחית, כי הינן מוכנות לשלם את סכום הקרן על פי התביעה המקורית בסך 672,082 ₪ שאינו שנוי במחלוקת. נטען שהמל"ל ידע על מוכנות הנתבעות ועל כן הגיש את תביעתו הנוכחית שלא בתום לב על מנת לזכות שלא כדין בריבית, הפרשי הצמדה ושכ"ט עו"ד. לטענת הנתבעות, המל"ל אינו זכאי לסכומים נוספים מעבר לסכום הקרן, זאת מהסיבות הבאות: הוסכם שתשולם התובענה המקורית על ידי הנתבעת בכפוף לתוצאות פסק הדין בתובענתו של הנפגע וזאת נוכח טענת הנתבעות להעדר אחריותן לפיצוי הנפגע ושאלת גובה הניכוי של גמלאות המל"ל מהפיצוי שנפסק לנפגע. כך שנטען שעם תשלום התובענה המקורית אין המל"ל זכאי להמשיך בתובענתו נגד הנתבעות. הוסכם שהתובענה תמשך מהנקודה בה הופסקה ללא שינוי בעילות. נטען שבפועל שונו עילות התביעה על ידי הוספת טענות והן על ידי שינוי סכומי התביעה. נטען שהריבית לא נתבעה בכתב התביעה המקורי. נטען בנוסף שהתובע אינו זכאי לתשלום שכ"ט עו"ד בהתאם להסכם בין הצדדים הפותר את הנתבעות מתשלום שכ"ט עו"ד בהליכי פשרה. נטען לחלופין שהתובע זכאי לשכ"ט עו"ד בסכום מוקטן נוכח ההסכם בין התובע לבין עורך דינו. 7. לאחר קיום קדם משפט ראשון ביום 20.4.06 ובהמשך אליו, הסכימו הצדדים לעבור לשלב הסיכומים. דיון 8. עיון בתביעה המקורית בת"א 14434/99 מעלה כי עילות התביעה היו ההסכם על פיו התחייבה הנתבעת לפצות את המל"ל שהוזכר לעיל והעובדה שהמל"ל שלח לנתבעת דרישה לשלם את חובה על פי ההסכם ושדרישתה לתשלום לא נענתה וכי הנתבעת סרבה לשלם את הסכום שהיא מחוייבת בו על פיו. בהודעה המוסכמת שהוגשה מטעם בא כוח הנתבעים צויין שהמל"ל רשאי לחדש את התביעה ולהגיש תביעה חדשה וכי תקופת ההתיישנות תוארך עד למועד הגשת ההליך המחודש. צויין בכתב התביעה כי המל"ל שומר על זכותו לעדכן את סכומי התביעה בסמוך למתן פסק דין על פי הגמלאות המשולמות בפועל. להסכמה האמורה בין הצדדים ניתן תוקף של פסק דין ביום 29.6.04. 9. עילת התביעה המקורית היתה חיוב הנתבעת על פי ההסכם שבין הצדדים. התביעה המקורית לא כללה דרישה לחייב את הנתבעת בסכום הכלול בסעיף 6 להסכם בין הצדדים. על פי ההסכמה המפורשת בין הצדדים נקבע כי התובענה לכשתימשך, תימשך מהנקודה בה הופסקה "ללא שינוי בעילות". אשר על כן, למרות שעל פי העובדות הבסיסיות של המקרה נראה כי ניתן היה מצד המל"ל לתבוע את הריבית העונשית, הוא ויתר על כך במסגרת ההסכמה הספציפית אליה הגיעו הצדדים (ראו: ת"א (י-ם) 7956/02 המוסד לביטוח לאומי נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח', (נבו) לעניין החובה לשלם את הריבית העונשית בכל מקרה שישנו סירוב לשלם את התגמולים והנימוקים שפורטו שם). 10. ההסכמה הספציפית במקרה דנן האוסרת על הוספת עילות חדשות מונעת מהתובע לדרוש את הריבית במקרה דנן. יצויין עוד כי במהלך כל פרק הזמן מאז 8.99 ועד 6.04, כחמש שנים, לא העלה המל"ל כל טענה לעניין זכותו לפיצוי המוסכם הקבוע בסעיף 6 להסכם. 11. לעומת זאת, התביעה המקורית כפי שנוסחה, איפשרה לתובע, המל"ל, להוסיף סכומים ששולמו בתקופה שחלפה בין הגשת התביעה המקורית לבין הגשת התביעה החדשה. סכום התביעה המקורי עמד על סך 647,055 ₪ כאשר על פי התביעה המעודכנת שולמו וישולמו סכומים המגיעים לכדי 1,220,501 ₪ (80% מהם מהווים 976,401 ₪). סכומים אלה עודכנו בהתאם להצמדה בלבד. ההסכמה בין הצדדים שהתביעה המקורית תמשך מאותה נקודה בה הופסקה, מתייחסת לטעמי, לשלב הדיון ולא לסכומי הדיון. 12. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעות לשלם את הסך של 976,401 ₪ כאשר סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלומו בפועל. לסכום זה יתווסף שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח והוצאות בהתאם לפסיקתה שתוגש לאישור. חברת ביטוחפוליסהביטוח לאומי