פסק דין בפני תביעה לתשלום תגמולי ביטוח עקב גניבת רכב. לטענת התובעת, היא בעלת רכב מיצובישי שבוטח ע"י הנתבעת. לטענתה, ביום 07/08/03 נסע ברכב מר אליהו אלישע, הנשוי לביתה, עם חברו, אלי טל, מתל אביב לבאר שבע לבקר חבר נוסף בשם פאדי . בכניסה לבאר שבע נכנס פאדי לרכב ומשם המשיכו לביתו. בערך בשעה 20:00 יצא אלישע עם פאדי מביתו לכיוון ערד, לבקר חבר של פאדי שגר שם. בדרך מבאר שבע לערד נהג ברכב פאדי. בשלב מסויים התגלו בעיות חשמליות ברכב שכללו "נפילות חשמל". אלישע ופאדי עצרו בצד הכביש ולאחר מספר דקות הצליחו להניע את הרכב ולהמשיך בנסיעה. לאחר זמן מה החלו שוב בעיות חשמל ברכב. אלישע ופאדי העמידו את הרכב בשולי הכביש ליד צומת נבטים, ויצאו מחוץ לרכב על מנת לבדוק את התקלה. אחרי מספר דקות עצר לידם רכב מסוג טויוטה ממנו יצאו שני בחורים, ערבים או בדואים, ושאלו אם הם זקוקים לעזרה. אלישע ופאדי השיבו שיש ברכב בעיית חשמל. תוך כדי שיחה הגיע רכב נוסף מסוג סובארו טנדר, שעצר אחרי הרכב המבוטח, ממנו יצא בחור אחד או שניים, שאחד מהם נשא רובה. הם איימו על אלישע ופאדי, לקחו את כספם, תעודת זהות, מפתחות הרכב וכן טלפון נייד שהיה ברשותו של אלישע, כשהם משאירים טלפון נוסף שהיה תלוי על חגורתו של אלישע, נכנסו לרכב המבוטח, הניעו אותו ונסעו בשלושת הרכבים כשהם פונים לכיוון נבטים. לאחר שהתובעת דחתה את הדרישה לתשלום תגמולי הביטוח הוגשה התביעה שבפני. לטענת הנתבעת הרכב אינו רכבה של התובעת ולא נגרם לה נזק כלשהו. לטענתה הסכימה התובעת לרשום את הרכב על שמה כדי לאפשר לבעלים האמיתי של הרכב, אלישע, להתחמק ממסירת פרטים מלאים בהצעת הביטוח שכן קיימת סבירות גבוהה שהנתבעת לא היתה מסכימה לבטח אותו. בנוסף טענה הנתבעת כי אירוע הגניבה לא היה ולא נברא, וכי מדובר בבדותה שנועדה להסתיר את הנסיבות האמיתיות של היעלמות הרכב. באשר לטענה הראשונה, טענה התובעת בכתב תשובה כי ההתקשרות עם הנתבעת נעשתה בטלפון עם סוכנות הביטוח ובהזדמנות זו מולאה באופן חלקי הצעה לביטוח ע"י הסוכנות ללא חתימת התובעת. לטענתה היתה הנתבעת מבטחת כל אדם שהיה פונה אליה לרבות את אלישע. התובעת לא טרחה למסור עדות. לטענת בא כוחה, בשל כך שהיא לא היתה נוכחת בעת הגניבה. התובעת אף לא זימנה לעדות את מי שנכח בעת הגניבה, פאדי. עת/2, אליהו אלישע, העיד כי הוא איננו עוד בקשר עם פאדי. לטענתו הוא דיבר איתו פעם או פעמיים לאחר המקרה, וכן ניסה להשיג אותו בטלפון הנייד שמספרו היה בידו, אך פאדי לא ענה. כמו כן העיד כי נסע במיוחד לבאר שבע ולא הצליח להשיג אותו. מלבד עדותו של עת/2, אין ראייה אחרת על המאמצים להשיג את פאדי . מדובר בעד מרכזי שמן הראוי היה לעשות כל מאמץ סביר על מנת להביאו. אם לא עלה בידי התובעת לאתרו באמצעות עת/2, מן הראוי היה לעשות ניסיון באמצעות חוקר או למצער להביא ראיות טובות על הניסיונות שנעשו לאתרו. בנוסף היה על התובעת לזמן את חברו הטוב של עת/2, מר אלי טל, ולו כדי לתמוך ביתר גרסתו לרבות פגישתם עם פאדי בכניסה לבאר שבע. לפיכך לא ניתן הסבר סביר להימנעות מהזמנת פאדי כעד, והיא פועלת לחובת התובעת. העובדה שבסופו של דבר הסכימו ב"כ הצדדים להגיש כראיה את הודעתו של פאדי במשטרה, אין בה כדי לרפא את מחדלה האמור של התובעת. בנוסף לא זימנה התובעת את ביתה, אליה התקשר אלישע ממקום האירוע מייד לאחריו. למעשה הסתפקה התובעת בעדותו של עת/2, אלא שזו היתה בלתי עקבית, בלתי סבירה ובלתי הגיונית בשורה של עניינים. עת/2 העיד שלא נהג ברכב משום שבאותה עת נשלל רישיונו. לכן לגרסתו, נהג ברכב מתל אביב לבאר שבע חברו, אלי טל. ואולם כשמסר עת/2 הודעה במשטרה אמר לו חוקר המשטרה כי עפ"י פלט מסוף המחשב הוא נהג כשאין לו רישיון נהיגה, ובתשובה ענה עת/2 כי היה משפט ללא נוכחותו וכי הוא יודע שנהג ללא רישיון. לא יתכן כי בנסיבות אלה לא יגיד עת/2 לשוטר מייד כי לא הוא נהג ברכב אלא אלי טל. עת/2 העיד כי החליט לנסוע לבאר שבע עקב ריב עם אשתו, אך מסר גרסאות סותרות בשאלה אם תכנן להישאר ללילה בבאר שבע. למותר לציין כי לא היה ברשותו תיק עם מוצרים בסיסיים לשהיית לילה. בהודעתו לחוקר נ/3 עמ' 3 ש' 22 - 24 מסר כי נסע לצרכי עבודה. ושוב נשאלת השאלה האם לא יכול עת/2 לאתר חבר מספיק קרוב אליו נסע להתנחם בעת ריב עם אשתו. עפ"י גרסת עת/2 הסכים אלי טל לבקשתו לעזוב את חנות התכשיטים שבבעלותו במהלך יום העבודה, על מנת להסיעו לבאר שבע, ולאחר מכן חזר אלי טל לתל אביב באופן שאינו ידוע לעת/2, בכוחות עצמו. גם גרסה זו אינה סבירה. יתמה השומע כיצד הצליחו עת/2 ופאדי להתגבר על התקלה החשמלית הראשונה שאירעה ברכב כאשר שרר חושך מוחלט, כשלא לא הוא ולא פאדי מכונאי רכב, ולא היה ברשותם ארגז כלים. יתמה השומע כפל כפליים כיצד הצליחו הגנבים להניע את הרכב. גם תשובותיו של עת/2 על כך שחמתו, התובעת, רכשה את הרכב למרות שאין לה רישיון, והוא משמש בעיקר את אשתו, שהיא עקרת בית, ובאותה עת לא היו לה ילדים (וילדיו של עת/2 מנישואים קודמים לא התגוררו בבית) היו תמוהות. לאור כל האמור לעיל לא הוכיחה התובעת את אירוע גניבת הרכב הנטען על ידה. אשר על כן, נדחית התביעה. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט לרבות הוצאות עדותו של עה/1, מר רמי עובדיה, וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. רכבגניבת רכבביטוח גניבת רכב