פסק דין מדובר בתאונת שרשרת. התובעת טוענת בכתב התביעה כי רכבה עצר בעקבות כליי רכב שבלמו לפניו, מיד ובסמוך פגע בו מאחור הרכב הפוגע א' (רכב נתבעת 1) אשר נפגע מאחור ע"י הרכב הפוגע ב' (רכב נתבעים 2 ו - 3). הודעה בדבר אירוע התאונה ניתנה ע"י המבוטח מר אברהם חי יוחנן, למחרת אירוע התאונה ונחתמה על ידו. ראה ת / 1 מיום 13.10.04. המבוטח היה נוסע ברכב במועד התאונה וישב מימין לנהגת שהינה רעייתו. בעדותו בפניי דהיום, מתאר העד כי רעייתו נהגה ברכב, התנועה לפניה האטה כמעט עד עצירה. הנהגת עצרה הרכב, מיד לאחר מכן הפנה ראשו לאחור וראה כי רכב הנתבע 1 (להלן: "הרכב השני") פוגע ברכבם והודף אותו קדימה. לאחר מכן ראה כי רכב הנתבעים 2 ו - 3 (להלן: "הרכב השלישי") פגע ברכב השני. העד מבהיר כי פרטים הוחלפו רק עם נהג הרכב השני ואינו מכיר את טענת הנהג ברכב השני כי רכב שלישי פגע בו והדפו לרכב התובעת. העד אישר כי סוכנות הביטוח המייצגת את ענייניו היא גל - ביט וכן כי סוכן הביטוח מסוכנות גל - ביט התקשר אליו לאחר מסירת ההודעה ת / 1, על מנת לקבל הבהרות. כאן המקום לציין כי במסמך הנושא לוגו של סוכנות לביטוח גל - ביט, וחתום על ידה מיום 23.12.04, המופנה אל נתבעת 1 (ענבל - צה"ל) ועניינו דרישה לפיצוי המבוטח מר אברהם חי יוחנן דנן, מפורטת גירסתם לתאונה כדלקמן: "במהלך נסיעה עצרנו על מנת לא לפגוע ברכב שהיה לפני , אך הרכב הצבאי שנפגע מרכב שהיה אחריו פגע ברכבי מאחור (כלומר נהדף על רכבי)". גירסה זו עומדת בסתירה לעדותו של עד התובעת בפניי, שכן בעוד שבפניי טען העד כי האחריות לפגיעה מאחור רובצת על הרכב הצבאי, הוא הרכב השני (ואילו הפגיעה בין הרכב השלישי לשני לא גרמה להדיפה ובהתאם לא גרמה לפגיעה ברכב התובעת), בגירסת המבוטח כפי שמוצאת ביטוי במכתב הדרישה ששלח סוכן הביטוח, עולה אשמתו - ולכל הפחות תרומתו - של הרכב השלישי, כאשר נטען כי הוא זה שהדף את הרכב השני על הרכב הראשון. עוד יש לציין כי לא ברור, מי מסר את הגירסה לאירוע התאונה, כפי שמוצאת ביטוי במכתב הדרישה של סוכנות הביטוח גל - ביט, שכן העד מכחיש כי הדברים נרשמו מפיו ואילו הנהגת עצמה לא התייצבה לעדות. הנתבעת 1 טוענת בכתב הגנתה כי הנהג ברכבה הבחין, האט את רכבו עד לעצירה מלאה, מבלי לפגוע ברכב התובעת ואולם, בעודו בעצירה מוחלטת, פגע בו מאחור הרכב השלישי והדפו אל עבר רכב התובעת. בהתאם, תולה הנתבעת 1 את האחריות לאירוע התאונה על שכם הנתבעים 2 ו - 3. הנהג ברכב הנתבעת 1 העיד בפניי. בעדותו טען כי רכב התובעת בלם בלימת פתע ללא כל הצדקה, כי הספיק לעצור מרחק קצר ממנו, בלי לפגוע בו, כי עקב פגיעת הרכב השלישי, נהדף ופגע ברכב התובעת. הנתבעת 1 הגישה שתי הודעות נהג, האחת מיום 13.10.04 והשניה מיום 19.10.04 (מסומנת נ / 1) בשתיהן חזר הנהג על עדותו בפניי. עוד הגישה הנתבעת 1 עם כתב הגנתה, חוות דעת שמאי, אשר בדק הרכב ביום 17.10.04, 21.10.04 ו - 28.10.04. עיון בחווה"ד מגלה כי שיעור הנזק בחלק האחורי דומה לשיעור הנזק בחלק הקדמי (בהבדל עלות החלפים), כאשר לרכב נגרמה ירידת ערך בשיעור 3% בגין הפגיעה במוקד אחורי ובשיעור 2% בגין הפגיעה במוקד קדמי. לאור טענותיה בכתב ההגנה, הגישה הנתבעת 1 הודעת צד ג' נגד הנתבעים 2 ו - 3. הנתבעים 2 ו - 3 הגישו כתב הגנה בתביעה העיקרית. לטענתם, רכב התובעת בלם בלימה חדה ומלאה, רכב הנתבעת 1 לא שמר מרחק ופגע בעוצמה ברכב התובעת, רכבם פגע אף הוא, קלות, ברכב הנתבעת 1, לאחר שהאחרון כבר פגע ברכב התובעת. לתיק ביהמ"ש הוגשה היום הודעת הנהג ברכב השני מיום 28.10.04. הנהג מתאר באותה הודעה כי הבחין בתאונת שרשרת, לא הספיק לבלום ופגע ברכב שלפניו. יצויין כי הנהג ברכב השלישי לא התייצב לדיון הגם שהוזמן כדין. ב"כ הנתבעים 2 ו - 3 הסבירה כי העד לא התייצב משהודיע כי אינו חש בטוב. עוד יצויין כי לא הוגשה הגנה לתביעה על פי הודעת צד ג', בהתאם הצהירה ב"כ הנתבעים 2 ו - 3 וצדדים ג', כי חוזרת על טענות ההגנה לתביעה העיקרית. לאחר שעיינתי בכלל חומר הראיות שהניחו הצדדים בפניי; לאור התרשמותי מעדויות העדים ומהימנותם; לאור מיקום הפגיעות והיקפן, בין השאר כפי שעולה מחוות הדעת שהוגשו ע"י התובעת והנתבעת 1, לאחר שקילה ואיזון של כלל חומר הראיות, שוכנתי כי התאונה התרחשה בנסיבות הבאות: רכב התובעת בלם בלימה חדה ופתאומית. לא הוכח בפניי כי העצירה הפתאומיות היתה מוצדקת, הן לאור דבריו של עד התובעת, עד הנתבעת 1 בעדותו והן לאור הרשום בכתב הגנתם של נתבעים 2 ו - 3. בהתאם אני קובעת רשלנות תורמת על הנהגת ברכב התובעת, לאירוע התאונה, בשיעור של 20%. ברכב התובעת, פגע מאחור, הרכב השני, אשר בעצמו נפגע ע"י הרכב השלישי. לאור סוג הפגיעה ועוצמת הפגיעה ברכב השני (מוקד קדמי אל מול מוקד אחורי), כפי שמשתקפת מחווה"ד שהוגשה ע"י הנתבעת 1, אני מוצאת לחלק את האחריות לפגיעה מאחור ברכב התובעת, בין שני כליי הרכב, בחלקים שווים. בהתאם אני מחייבת את הנתבעת 1 ואת הנתבעים 2 - 3 לשאת, כל אחד, ב - 40% מנזקיה המוכחים של התובעת. כן ישאו הנתבעים בחלקים שווים ביניהם באגרת המשפט בסך 277 ₪, בשכר עד התובעת בסך 200 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 792 ₪ (הכולל מע"מ). תאונת דרכיםתאונת שרשרת