פסק דין ביום 17.11.02 ארעה תאונת דרכים סמוך לצומת הצ'ק פוסט בחיפה. רכב התובעות שהיה נהוג על ידי מר בוקובזה, מסוג קאיה נסע לטענת מר בוקובזה בכביש ובהגיעו בסמוך לרמזור האט את נסיעתו עקב מופע של רמזור אדום וכשהגיע כמעט לעצירה מוחלטת, הגיחה הפיאט מאחור שלא צייתה לחוקי התנועה, באי שמירה על רווח עצירה כנדרש, ופגעה בחלקה האחורי של רכב התובעת מסוג קאיה. הקאיה שהיתה כאמור בהאטה, נהדפה לעבר רכב נוסף שעמד בנתיב הנסיעה וגם הוא המתין לרמזור ירוק ועקב כך נפגעה הקאיה גם בחלקה הקדמי. נהגת הנתבעות אינה כופרת בכך כי פגעה קלות בקאיה מאחור, אלא שלטענת נהגת הנתבעות, גב' ברקוביץ איריס, היא הבחינה בקאיה שעמדה בכביש ללא אורות דולקים כשהנהג של הקאיה עומד מחוץ לרכב וזאת לאחר שכבר ארעה תאונה, בינו לבין נהגת אחרת שנהגה ברכב מסוג דייהטסו שעמדה לפניו. נהגת הנתבעות, לטענתה, בלמה ועצרה כשפגושה הקדמי "נושק" לפגוש האחורי של הקאיה ולקאיה לא נגרם כל נזק בחלקה האחורי ולא נהדפה קדימה וכל נזקיה נובעים, מתאונה קודמת שארעה לקאיה כאמור עם רכב דייהטסו שהיה לפניה וזאת בטרם פגע בה קלות הפיאט מאחור. אכן, נזקי התובעות כל כולם מתבטאים בנזקים בחלקו הקדמי של רכב התובעות, דבר המחזק את הסברה, כי הפגיעה ברכב התובעות היתה פגיעה קלה ביותר שלא גרמה לכל נזק לא ברכב התובעות ולא ברכב הנתבעות ולא גרמה להדיפתו ולפגיעתו ברכב שלפניו שעמד במרחק של 2-4 מטר מלפניו בעת התאונה. התובעות לא דאגו להביא לעדות את הנהגת של רכב הדייהטסו שנפגעה, לגרסתה, עקב הדיפת הקאיה לעברה. למרות שמטבע הדברים פרטיה מצויים אצל התובעות, שכן גם לפי גרסת נהגה, הוא פגע ברכב שלפניו פגיעה חזקה וגרם לו לנזקים. מטבע הדברים היו אמורים להיות בידיו נתונים לגבי אותו רכב ומי נהג בו וטבעי היה כי רכב זה היה מגיש תביעה כנגד התובעות עקב הפגיעה מאחור. בנוסף לעובדה כי נהגת שנהגה ברכב מקדימה לא הובאה לעדות, הרי שבתיק זה התעוררו תמיהות וספקות רבים בקשר לגרסת נהג התובעות. שמעתי את עדות שני הנהגים ועדותו של עד ההגנה מס' 2, מר ברקוביץ משה. עיינתי בתמונות הנזק ובראיות שהוגשו לי ולאחר שהצדדים הסמיכו אותי לפסוק בפשרה בהתאם לסעיף 79 א לחוק בתי המשפט תשמ"ד - 1984, הגעתי למסקנה כי אכן האשם בתאונה מוטל על כתפי נהגת הנתבעות שפגעה ברכב התובעות מאחור, בין אם היה זה בנסיעה, ובין אם היה בעמידה. בשני המצבים אין כל הסבר מניח את הדעת מדוע פגיעה כזו ארעה ומדוע לא הספיקה נהגת הנתבעות לעצור את רכבה אלא אם נהגה בחוסר תשומת לב, בחוסר זהירות ראויה ובניגוד לתקנות התעבורה ולא שמרה על מרחק בלימה נדרש. מאידך ולמרות שאני סבור כי נהגת הנתבעות אחראית לתאונה, הגעתי למסקנה כי אכן צודקות הנתבעות בטענתן, כי הנזקים הנתבעים בתובענה זו, אינם קשורים לתאונה נשוא התובענה והם קשורים לתאונה אשר ארעה קודם לכן, בין רכב הקאיה לרכב הדייהטסו אשר נסע לפניו. יש להדגיש בענין זה כי לכתב התביעה צורף מזכר של קירור ניסים בע"מ, עליו חתום עד התובעות לפיו הוא מתאר את התרחשות התאונה וטוען כי רכב הפיאט נעלם מן המקום בלי להשאיר פרטים (ראה נספח ב' לכתב התביעה). אין ספק כי נהגת הנתבעות השאירה פרטים לנהג התובעות ועדותה מהימנה עלי, כמו גם עדותו של בעלה. אני מעדיף את עדותם של נהגת הנתבעות ושל מר ברקוביץ משה על פני עדותו של נהג התובעות ואני קובע כי לא הוכח לי כי הנזק שנתבע בתיק זה קשור לתאונה או לאותה נגיעה קלה שנגעה נהגת הנתבעות מאחור, ברכב התובעות. בדרך כלל בתביעות שיבוב, מגישות התובעות את הודעת נהג התובעות לחברת הביטוח, בקשר לנסיבות התאונה, אך במקרה זה, הודעה כאמור לא הוגשה לי ועובדה זו נוספת לתמיהות הרבות המתעוררות בגרסת נהג התובעות. בנסיבות הענין, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעות לא הרימו את הנטל המוטל עליהן, להוכיח את נזקיהן ודין תביעתן להדחות. אלא שאני סבור כי בנסיבות הענין, כאשר נהגת הנתבעות פגעה בכל זאת, שלא כדין, ברכב התובעות מאחור, יש בכך כדי להשפיע על פסיקת ההוצאות ומכוח הסמכות שהוענקה לי על ידי הצדדים בהתאם לסעיף 79 א, החלטתי שלא להשית הוצאות על התובעות למרות שתביעתן נדחתה. סוף דבר התביעה נדחית. כל צד ישא בהוצאותיו. משפט תעבורהרכבשיקיםתאונת דרכיםצומתנזק לרכב