תאונה בין מכונית פיאט לבית מכונית פונטיאק

פסק דין בפני תביעת שיבוב בגין נזק שנגרם למכונית פיאט המבוטחת ע"י התובעת, בעת שהיתה נהוגה בידי מבוטח התובעת (להלן: "המבוטח") בתאונה מיום 19/09/03 עם מכונית פונטיאק נהוגה בידי הנתבע. לטענת התובעת פגע רכב הפונטיאק בחלקה האחורי של הפיאט כשהאחרונה נעצרה ברמזור אדום. לטענת הנתבע אירעה התאונה באשמתו של המבוטח אשר סטה מנתיב נסיעתו לנתיב נסיעת הפונטיאק ובלם באופן פתאומי. הנתבע בלם אך לא הצליח למנוע את התאונה. הנתבע הגיש תביעה נגד המבוטח והתובעת, בת.א. 1372/04 בבימ"ש השלום בראשון לציון. ביהמ"ש (כב' השופטת ש. יעקובוביץ) שמע עדים וקבע בפסק הדין: "אין חולק כי הפונטיאק פגע בפיאט פגיעת חזית-אחור אך בעוד שלטענת התובע ארעה הפגיעה מיד בסמוך לאחר שהפיאט "חתך" לשמאל אל תוך נתיב נסיעתו ועצר, טוען הנתבע 1 כי נסע לאורך כל הדרך במסלול השמאלי וכי הפגיעה ארעה לאחר שעמד, כעשר שניות, בעצירה מלאה ברמזור אדום". כמו כן קבע: "לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחוות דעת השמאי.... ונתתי דעתי למיקום הנזקים בשני כלי הרכב (בפונטיאק ימין קדמי בפיאט שמאל אחורי) כמו גם לעדויות שנשמעו בפני, מוצאת אני להשית על התובע אשם תורם בשיעור של 40%..." שני הצדדים הסכימו כי פסק דינו של ביהמ"ש בראשון לציון יהווה מעשה בית דין והשתק פלוגתא באשר למידת אחריותם וחבותם של שני הנהגים אך הם חלוקים על אופן השפעתו על התביעה שבפני. לטענת התובעת היא זכאית ל- 40% מנזקיה המוכחים בעוד שלטענת הנתבעים פירושו שאין התובעת זכאית לפיצוי כלשהו בגין נזקיה. הצדדים הסכימו שלא לחקור עדים אלא להסתפק בהגשת המסמכים וסיכומים. להשלמת התמונה יצויין כי בגין אותה תאונה הגיש מבוטח התובעת תביעה בגין נזקיו העקיפים נגד הנתבע ושם נקבע כי מלוא האחריות מוטלת על הנתבע. לטענת התובעת פסק הדין קובע אף את מידת אחריותו וחבותו של הנתבע בענייננו וכפועל יוצא את שיעור חבותו הכספית כלפי התובעת. לטענת הנתבע אשמו התורם של הנתבע בשיעור של 40% אינו יוצר עילת תביעה עצמאית, מכוחה ניתן להגיש תביעת נזיקין אלא אשמו העצמי של הנתבע משמש אך ורק להפחתת שיעור הפיצוי המגיע לו כניזוק מאת המזיק. לטענתו: "משהוגשה תביעה ע"י התובעת עליה נטל ההוכחה והראיה להוכיח כי הנתבע באשמתו גרם לתאונה. לשם כך בהליך אזרחי לא די ב- 40% אלא יש צורך לשכנע את ביהמ"ש במידה שמעל 50% כי הנתבע גרם באשמו לתאונה. משהוכיחה התובעת אשם של 40% בלבד הרי שיש לדחות את תביעתה". אינני מקבלת טענה זו. פסק הדין קבע ממצאים חד משמעיים. אין מדובר באי עמידה בנטל ההוכחה ע"י הצדדים אלא בקביעה פוזיטיבית של אחריותם. התובענה בבית המשפט בראשון לציון עסקה בנזקיו של הנתבע, וביהמ"ש קבע ממצאים באשר לרשלנותו של המבוטח וכן באשר לרשלנותו התורמת של הנתבע (התובע שם) בשיעור של 40%. מאחר ואין חולק כאמור שהנתבע פגע בחלקה האחורי של המכונית המבוטחת, קביעת בית המשפט לגבי חלוקת האחריות אינה אלא קבלת טענתו בדבר סטייה מנתיב לנתיב ע"י מבוטח התובעת. עם זאת ייחס ביהמ"ש רשלנות תורמת לנתבע, שמשמעותה בנסיבות הינה שהוא לא נהג בזהירות הסבירה הנדרשת ממנו. אלמלא סבר ביהמ"ש כי גם הנתבע התרשל בכך שלא היה ער מספיק לתנועת כלי הרכב סביבו, לאפשרות של נהג לעבור מנתיב לנתיב, או בכך שלא נסע במהירות איטית דיה כמתבקש בנסיבות הדרך וכו', לא היה בית המשפט מייחס לנתבע רשלנות תורמת כלשהי. העובדה שלבעל דין מיוחסת רשלנות תורמת לתאונה, ובשל כך מופחת סכום הפיצויים שהוא זכאי לו, אינה פוטרת אותו מתוצאות רשלנותו כלפי הזולת, ויהיה זה "חברו" לתאונה או צד ג' כלשהו. אמנם אין הכרח כי רשלנותו התורמת של צד תהיה זהה לרשלנותו כלפי הזולת. עם זאת כאשר מדובר בתאונת דרכים בה היו מעורבים שני נהגים בלבד, נראה כי הרשלנות התורמת של כל אחד מהם תהיה זהה לרשלנות כל אחד מהם כלפי זולתו. מכל מקום בנסיבות התאונה שבפני כאשר אחד הנהגים סטה במפתיע מנתיב לנתיב, ומשנהו פגע בו חזית-אחור, כפי שתואר ע"י ביהמ"ש השלום בראשון לציון וכפי שגם עולה מחו"ד השמאי, וכאשר סטיה מנתיב לנתיב, אף ללא איתות אינה אירוע נדיר (גם אם לא רצוי), רשלנותו התורמת של האחד היא גם רשלנותו כלפי חברו. לא מצאתי נימוק כלשהו שבשלו יימצא צד שהתרשל פטור מכל חבות אך ורק בשל כך שחברו התרשל רשלנות גדולה יותר. לאור כל האמור לעיל לנתבע אחריות בשיעור של 40%. התובעת שילמה עפ"י הפוליסה וחו"ד שמאי סה"כ (קרן) 12,742 ₪. אינני מקבלת את התביעה ל"הוצאות שונות" שלא הוכחה. הנתבעים ישלמו, יחד ולחוד לתובעת סך של 5,097 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 30/09/03 ועד למועד התשלום, הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום התשלום ע"י התובעת ועד למועד התשלום ע"י הנתבעים וכן שכ"ט עו"ד בסך 670 ₪ בתוספת מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. רכב