פסק - דין בפני תביעת שיבוב בקשר לנזקי רכוש עקב תאונת דרכים. התובעת היתה במועדים הרלבנטיים לתביעה המבטחת של רכב מסוג מאזדה מ.ר. 4880219. הנתבעת היתה במועדים הרלבנטיים הבעלים של אוטובוס מ.ר. 8779501. בתאריך 10.2.05 שעה 13:20 לערך בצומת הבנים בהוד השרון אירע מפגש בין כלי הרכב. בגין תאונה זו הגישה המבוטחת של התובעת ביום 28.2.06 תביעה בבית משפט השלום ברמלה במסגרת ת.א. 1701/06 כנגד נהג האוטובוס והנתבעת כאן לפיצוי על נזקיה העקיפים. כבר בתביעה ציינה המבוטחת כי פוצתה ע"י התובעת כאן על פי הפוליסה. הצדדים באותו דיון הסכימו על הנזק שהועמד ע"ס 9,711 ₪. בפסק הדין שניתן ע"י כב' הרשם דן סעדון ביום 9.1.07 על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב],התשמ"ד-1984 נפסק כי על הנתבעים שם לשלם למבוטחת סך כולל של 2,400 ₪ (להלן: "פסק הדין"). לטענת הנתבעת בדיון הנוכחי בפסק הדין פוצתה התובעת בשיעור של כ-25% מהנזק הכולל כפי שהוסכם ולכן התובעת כאן זכאית לפיצוי בשיעור דומה . הנתבעת הציעה לתובעת עוד ביום 19.2.07 הצעה לפצותה בסך 1,865 ₪ המהווה כ-27% מהסך ששילמה התובעת למבוטחתה (6,906 ₪). התובעת דחתה את הצעת הנתבעת. לטענת התובעת פסק הדין לא קובע חלוקת אחריות אלא רק את הסכום שעל הנתבעים שם לשלם למבוטחת. לטענתה בית המשפט ברמלה קיבל למעשה את גרסת המבוטחת (סעיף 4 לפסק הדין) וכי אם בית המשפט היה מוצא לנכון ליתן משקל לטענת הנתבעים שם לסטיה של רכב המבוטחת אזי היתה נפסקת חלוקת אחריות או אם היה מקבל טענתם היה דוחה התביעה. דין טענות התובעת להדחות. נסיונה של ב"כ התובעת לקשור בין הסכום שנפסק להשתתפות העצמית בה נשאה המבוטחת אינו מבוסס דיו ומתעלם ממספר נתונים. הסכום שנפסק הוא כאמור 2,400 ₪ לעומת זאת סכום ההשתתפות העצמית בגין הנזק הישיר הן על פי כתב התביעה של המבוטחת והן על פי מסמכי התובעת אשר צורפו לכתב התביעה שבפני הוא 2,409 ₪ לכך יש לצרף גם את סכום ההשתתפות העצמית בגין ירידת ערך בסך 464 ₪ כמופיע במסמכי התובעת כאן ובכתב התביעה של המבוטחת (צויין תחת הכותרת "כינון ירידת ערך"). זאת ועוד, לא נאמר בפסק הדין כי כל שנפסק הוא סכום ההשתתפות העצמית. נהפוך הוא, צויין במפורש כי מדובר "בסך כולל". משמע אין כל ייחוד לסכום זה שנפסק ועל כן לאור העובדה שהצדדים סיכמו על שיעור הנזק הכולל שנגרם למבוטחת בתאונה זו הרי המסקנה היחידה שניתן להסיק מכך היא שבית המשפט למעשה כימת ישירות את חלוקת האחריות מבלי לציין את שיעור החלוקה. אינני מוצא כל הגיון בכך שבית המשפט יפסוק את ההשתתפות העצמית לנזק הישיר במלואה כמעט ולא את ההשתתפות העצמית לענין ירידת הערך כאשר אין כלל מחלוקת ספציפית לענין זה. הצדדים באותו דיון לא התייחסו כלל לשאלת מרכיבי הנזק השונים. הפנית ב"כ התובעת לסעיף 4 לפסק הדין כמלמד על קבלת בית המשפט את גרסת המבוטחת מוטב היה שלא תיעשה שכן עיון בו מלמד שכל כולו ציון טענות ב"כ המבוטחת ותו לא. על כן ניתן לומר כי למעשה נקבעה חלוקת אחריות דה-פקטו כפי שטען ב"כ הנתבעת כאן. פסיקת בית המשפט בענין זו יוצרת מעשה בית דין (השתק פלוגתא) גם כלפי התובעת הבאה בנעלי המבוטחת שלה . יפים לענין זה דבריו של כב' השופט י. טירקל לפיהם : "המבטח מושתק על-ידי קביעתו של בית-המשפט שקבע את אחריותו של המבוטח המזיק למעשה הנזיקין, מכוח השתק הפלוגתה שנוצר שם, אפילו לא היה המבטח בעל דין באותה התדיינות, ולכך יש להוסיף - ובלבד שההתדיינות היתה כנה וההכרעה היתה בריב אמיתי". (תא 76 / 639 עזרא שמעון נ' אליהו רחמים , פ"ד לט (1) 334, עמוד 339). הנה כי כן היה על התובעת לקבל את הצעת הנתבעת. לפיכך , הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 1,865 ₪, כפי שהוצע ע"י הנתבעת עוד לפני הגשת התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה מיום 19.2.07. מאחר ולא היה מקום להגשת תביעה זו אין מקום לחייב את הנתבעת בתשלום אגרת בית משפט ושכ"ט עו"ד לתובעת. יתרה מזו בנסיבות אלה הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 785 ₪ (כולל מע"מ). אוטובוס