פסק דין לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו לתובע כתוצאה משריפה שפרצה במטעיו וכילתה גידולי חיטה וציוד. 1. התובע (להלן: "הקיבוץ") הינו אגודה שיתופית אשר בבעלותה שדות חיטה. הנתבעת 1 (להלן: "רשות הניקוז") היא רשות מנהלית שהוקמה עפ"י חוק. ביום 30.5.99 פרצה שריפה בשדה הקוצים שבין הקיבוץ ליישוב שלומי. האש התפשטה לכיוון מטעי המשק, שרפה כ- 65 דונם חיטה והרסה ציוד וצנרת ששימשו בעבר את מטע הבננות שהיה במקום. מטע הבננות מצוי צפונית מערבית לקיבוץ בינו לבין כביש שלומי-שומריה, שטח של 550 דונם. בעת שפרצה השריפה עבד במקום טרקטור מטעם רשות הניקוז אשר עסק בכיסוח וניכוש עשבים. התובע הגיש בתמיכה לתביעתו חוות דעת השמאי נבו בעניין שיעור הנזק (נספח א' לתביעה). כמו כן הוגשו מפה טופוגרפית של האזור ותמונות. 2. לטענת הקיבוץ, האחריות מונחת לפתחה של רשות הניקוז, אשר ביצעה עבודתה ברשלנות מבלי ששמרה על כללי בטיחות מתבקשים וראויים. השריפה נגרמה ככל הנראה כתוצאה מגיץ שיצרה כף הטרקטור תוך כדי עבודה. (סע' 11 לכתב התביעה). הואיל והנזק נגרם ע"י אש ורשות הניקוז הייתה אחראית להבער האש, עליה הראיה שלא הייתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה התרשלות שתחוב עליה. מנגד טוענת רשות הניקוז, כי אין כל בסיס לטענה כי נהג הטרקטור גרם לפרוץ השריפה. הרשות צירפה חוות דעת שמאי מטעמה לעניין גובה הנזק. 3. התובע סומך תביעתו על דו"ח חוקר השריפות שערך כאמל שופאנייה (להלן: "הדו"ח") (ת/1) ועל שני עדים מטעמו. עפ"י הדו"ח האש התפשטה מכיוון מערב למזרח. בחלק הדרום מזרחי נשרף שדה חיטה; עגלת הטרקטור חנתה באזור מוקד השריפה, ועל כן הסבירות היא שהאש פרצה מהטרקטור. לא נמצאו סימנים למעשה פלילי. בחקירתו הנגדית הוסיף העד כי ייתכן גם שהשריפה נגרמה ממעשנים שעמדו בסמוך למוקד השריפה (עמ' 7 ש' 19 - 15). "אף אחד לא יכול להבדיל אם האש פרצה כתוצאה מגיץ של הטרקטור, או מבדל סיגריה. אני יכול להבדיל אם זה היה אירוע פלילי מכוון אבל אם זה מגיץ או מגפרור או סיגריה זה ניתן להיעשות רק אם תופסים קופסת גפרורים או ראייה אחרת אשר מצביעה על כך". (עמ' 9 ש' 20 - 16). לשאלת בית המשפט הדגיש העד כי כל שיכול לקבוע הוא שאין מדובר באירוע פלילי. (עמ' 10 שורה 6). עפ"י עדותו של רוני סמושי - חבר הקיבוץ ועובד במטע (להלן: "סמושי") (ת/2) כאשר זיהה אש בצד המערבי של חלקת החיטה נסע מיד למקום, שם פגש את מפעיל הטרקטור. על הטרקטור היה מורכב מאחור מכשיר בעל זרוע אשר באמצעותו מתבצעת עבודת ניכוש העשבייה. מחקירתו הנגדית למדנו כי הגיע ראשון למקום וראה את הטרקטור עומד כשמנועו כבוי בתוך הוואדי. (עמ' 10 ש' 25 - 23). לשאלה מהיכן מסיק העד כי מפעיל הטרקטור אחראי לפרוץ השריפה, השיב: "אני ראיתי בן אדם אחד בלבד המפעיל ולכן זו האפשרות היחידה". (עמ' 11 ש' 14). עדותו של גורן, אשר הגיע בשלב מאוחר יותר, לא הוסיפה דבר שכן ברי שאף הוא ראה את הטרקטור עומד בשולי הוואדי. (עמ' 13 ש' 14, 18). מטעם הנתבעת העיד מר שאוקי חבשי (להלן: "חבשי") - מפעיל הטרקטור. עפ"י תצהיר עדותו הראשית של חבשי (נ/1), היה בהפסקת אוכל בעת פרוץ האש. לאחר שסיים לאכול, כאשר יצא לצומת, במרחק של 7 - 6 ק"מ מקיבוץ מצובה ראה אשר שפרצה לכיוון הקיבוץ. המקום בו פרצה השריפה מזרחית לשלומי הינו מקום פתוח הנגיש לכלל האוכלוסייה. בחקירתו הנגדית הוסיף כי אף אחד מהקיבוץ לא היה במקום, הוא זה שהודיע על השריפה וכי כשהאש פרצה הטרקטור לא היה בסביבה. (ע' 16 ש' 10 - 8). עוד מוסיף העד כי לא עישן בעת האירוע (עמ' 16 ש' 25). גם דוד גרינפלד - מנהל טכני של רשות הניקוז, העיד כי המקום בו פרצה השריפה הינו מקום פתוח הנגיש לציבור ואינו חסום או מגודר. עדותו לא נסתרה בחקירתו הנגדית. ממקבץ העדויות שלפניי עולה כי איש מבין הנוכחים לא ראה את מקור האש, לא יכול לקבוע האם מקור האש הוא בעבודת חבשי - מפעיל הטרקטור או בגורם זר כלשהו. למרות טענות הצדדים בסיכומיהם, לא מצאתי לייחס כל משקל לכיוון עבודת הטרקטור ביחס לכיוון התפשטות האש. אמנם, אין חולק כי הטרקטור עבד מכיוון מזרח למערב אך אין בהתפשטות האש מזרחה כדי להצביע על כך שהטרקטור כלל לא הגיע לנקודה בה פרצה האש. 4. העובדה שהטרקטור חנה סמוך למקום השריפה אינה מספקת כדי לקבוע כי מפעילו התרשל באופן כלשהו. לא הובאה כאמור בדל של ראיה אשר קושרת את הטרקטור לאירוע השריפה והיות וקיימות אפשרויות סבירות אחרות כפי שגם העיד חוקר השריפות (כמו בדל סיגריה שנזרק לשטח פתוח), לא הורם נטל ההוכחה בעניין זה. אף הישענותו של התובע על סע' 39 לפקודת הנזיקין אינה יכולה לסייע בידו, שכן על מנת לחסות בצילו של הסעיף על התובע להוכיח כי הנזק נגרם ע"י או עקב אש וכי הנתבע הוא זה שהבעיר את האש או שהיה תופס המיטלטלין מהם יצאה האש. במקרה דנן, לא הוכח כאמור שמפעיל הטרקטור הוא שהבעיר את האש ואף לא הוכח כי האש יצאה מהטרקטור. 5. נוכח האמור לעיל, התובע לא הוכיח כי הנתבעת התרשלה כלפיו באופן כלשהו ולפיכך דין התביעה להידחות. משדחיתי את התביעה מתייתר הצורך לדון בשאלת גובה הנזק. התובע ישא בהוצאות לרבות שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ. ביטוח שריפהמטעיםקיבוץשריפה