פסק דין שלושה כלי רכב היו מעורבים בתאונה בכביש מס' 5. בגין הנזקים שנגרמו להם הוגשו שתי תביעות ובאחת מהן הוגשה תביעה שכנגד. תביעות אלה אוחדו בהליך אחד, שבו נשמעו כל המעורבים, וגם עדים מומחים. נהג הרכב הראשון, אבי גרשון, נסע לפי עדותו לכיוון מזרח בנתיב השמאלי מבין שלושה, עם מכונית ברלינגו. על פי עדותו ראה מכונית מאיטה לפניו, הוא סבר שבגלל תקר. הוא האיט עד כדי 20 קמ"ש או אף פחות, ואז ספג מכה מאחור שסובבה אותו בכביש משהו כמו 180 מעלות. בסוף התאונה, עמדה מכוניתו בניגוד לכיוון התנועה. הוא לא זוכר את כיון הסיבוב אבל הוא זוכר שבמהלך הסיבוב, עבר אל הנתיב האמצעי. הוא נתן גירסה כתובה לאירוע, שכללה דיאגרמה. כשנשאל עליה אמר במפורש : "לא הייתי מייחס משמעות למיקום הרכב שפגע בי בדיאגרמה... אין לי מושג אם הרכב שפגע בי נסע ממש מאחורי או מימיני". הרכב השני היה רכב משטרה. נהג בו רס"מ גלילי דנוך. הוא סיפר שנסע בנתיב השמאלי ביותר, הבחין ברכב שהיה לפניו, נעצר, החל לבלום ואז נפגעה הניידת מאחור והועפה קדימה למרחק של 30 מ'. המרחק בינו לבין הברלינגו שבו פגע היה מרחק גדול למדי. הוא לא זוכר שפגע בברלינגו, אבל אח"כ נאמר לו שפגע בו. בגירסה שנתן בבית החולים שאליו הגיע עם זעזוע מוח, הוא אמר שנסע בנתיב האמצעי, אבל מיד תיקן את גירסתו ואמר שהיה בנתיב השמאלי. הוא זכר מכונית סובארו שנסעה לפני הברלינגו ואשר היתה הגורם להאטה. מתנדבת שנסעה בניידת המשטרה, אישרה את גירסתו של רס"מ דנוך. היא סיפרה שהניידת הגיעה כמעט לעצירה מוחלטת, כאשר היא חשה בזעזוע ברכב, עקב פגיעה מאחור. היא אומרת שבעקבות הפגיעה, עפה הניידת על המכונית שהיתה לפניה (הברלינגו) והיא זוכרת גם שהניידת "נטתה" לאחד הצדדים, בעקבות הפגיעה שנפגעה מאחור. היא לא זכרה לאיזה כיוון נטתה הניידת. היא אמרה במפורש, שאין זה נכון שהניידת עברה מנתיב לנתיב לפני התאונה. היא עצמה נפצעה בתאונה בפניה. למותר הוא לציין שהאינטרס של עדה זו הוא הפחות מבין כל העדים שהעידו על עובדות התאונה. נהג הרכב השלישי שהיה מעורב בתאונה, שם-טוב בן-שמעון העיד שנסע בנתיב השמאלי כאשר לפניו נסעה הברלינגו. בשלב מסויים, עצרה הברלינגו. הוא הבחין בניידת המשטרה מימינו ואז הניידת "חתכה מימין" למסלול שלו בינו לבין הברלינגו. הוא הסביר שכאשר ראה את הניידת סוטה לנתיב שלו היה המרחק בינו לבין הניידת כ-15 מ', הניידת "חתכה אותי ממש קרוב. המרחק ביני לבין הברלינגו היה 20-30 מ'". הניידת בלמה, פגעה בברלינגו באלכסון והוא עצמו ניסה לברוח ימינה, תוך שפגע בניידת עם הצד הקדמי השמאלי של מכוניתו. המסקנה העולה מבירור מגירסה זו היא, שבעת התאונה היתה הניידת עדיין במגמת סטיה שמאלה. העיד המומחה מטעם מר בן שמעון - מר דרעי, שלדעתו סיבת התאונה אינה בסטיית הניידת, אלא בקיצור מרחק הבלימה. בלשונו: "הבעיה לא החלה כשהניידת עברה, היא החלה כשהניידת צמצמה את המרחק". סימני הנזק בניידת המשטרה מראים פגיעה קשה מאוד מאחור. פגיעה קשה זו גרמה לעיוות בצורתה החיצונית של הניידת, כאשר חלקה האחורי נראה כאילו נדחף ימינה. שני היבטים ברורים מהתמונות. הפינה השמאלית האחורית לא ספגה מכה כלל. הפנסים אינם שבורים ופינת הפגוש ללא פגע. לעומת זאת, רואים עיוות קשה במכסה המנוע ובפגוש האחורי, וכאשר עוקבים אחרי ההמשך של המשקוף הימני של הגג, רואים שהוא נדחף בבירור ימינה. פגיעה זו מוכיחה שבעת שהניידת נפגעה מאחור, היא לא היתה במהלך של סטיה שמאלה, אלא כבר היתה ישרה למדי בנתיב שלה. עוצמת הפגיעה מלמדת על מהירות נסיעה גבוהה למדי של מר בן-שמעון ברגע המגע. אילו פגעה הניידת בברלינגו "באלכסון", היה על מכוניתו של מר בן-שמעון לפגוע בה מיד אחר-כך (נוכח המרחקים שעליהם העיד והמהירות). לא היה די זמן לניידת להתיישר בין התאונה הראשונה (שלה עם הבלינגו) ועד שנפגעה מאחור. ובכל זאת ברור לגמרי שהניידת לא נפגעה בעת שהיתה בהטיה שמאלה. אכן, צדק בוחן התנועה של המשטרה כאשר אמר שמדובר ב"תיק סטיה". הסטייה הוודאית היחידה היא סטייתו של מר בן-שמעון ימינה, סטיה שהוא מודה בה. כל מה שהתרחש בעקבותיה, היא תגובת שרשרת. ההסבר הטוב ביותר לתאונה ניתן על ידי מר בן-שמעון, שסיפר (אף שטען שהדבר קרה הרבה לפני התאונה), שמיהר לחגור חגורת בטיחות כשהבחין בניידת. סביר בעיני שבעת שהיה עסוק בחגורת הבטיחות החלה העצירה של המכוניות שלפניו - והוא היה עסוק בחגורה עד שהיה מאוחר מכדי לבלום בבטחה. הניידת פגעה בברלינגו רק אחרי שנפגעה מאחור על ידי רכבו של מר בן-שמעון (ולא קודם - כגרסתו), שהוא האשם בתאונה. בת.א. 16514/06 אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים שם (שם-טוב בן-שמעון והדר חברה לביטוח בע"מ) לשלם לתובעת (מדינת ישראל) 52,400 ₪ הנושאים הפרשי הצמדה כדין מיום 16.2.06 ועד התשלום המלא בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 10% בתוספת מע"מ ושכר עדים שנפסק. התביעה שכנגד - נדחית. בת.א. 62133/06 נדחית התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2 (גלילי דנוך ומדינת ישראל) ומתקבלת התביעה כנגד הנתבעים 3 ו-4 (שם-טוב בן-שמעון והפניקס חברה לביטוח בע"מ), הם ישלמו לתובעת (ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ) סך של 45,000 ₪ הנושאים הפרשי הצמדה כדין מיום 8.11.06 ועד התשלום המלא בפועל, שכ"ט עו"ד בשיעור 10% + מע"מ האגרה ששולמה ושכר העדים שנפסק. רכב