החלטה 1. א. ביום 29.10.06 הגיש התובע תובענה לתקבולי ביטוח בגין אבדן כושר עבודה עפ"י פוליסת ביטוח חיים מספר 703430819 (להלן: "הפוליסה") הכוללת נספח ביטוח "שלב מתחדש" המקנה תשלום חדשי ושחרור מתשלום פרמיות במקרה של נכות הגורמת לאובדן מוחלט של כושר העבודה. ב. הנתבעת כופרת בחבותה עפ"י הפוליסה ועותרת לדחייה ו/או מחיקה על הסף ככל שהתביעה מתייחסת לתגמולי הביטוח שעילת התביעה בגינן טרם נתגבשה, אם בכלל. 2. תנאי הזכאות עפ"י הפוליסה א. כאמור בסעיף 6 ד' לנספח 109 - בטוח נוסף - שלב מתחדש (להלן: "הנספח הרלבנטי"): "אחרי מלוי הדרישות עפ"י סעיף זה, תקבל החברה תוך 30 יום החלטה בדבר תשלום הפיצויים ותודיע על כך לבעל הפוליסה או למבוטח. אם ההחלטה היא חיובית, תשלם החברה את הפיצויים החודשיים החל מתום תקופת ההמתנה בכפיפות לפיסקה א' של סעיף זה" (לגבי מועדי הגשת התביעה - מ.ש.). וכאמור בס"ק (ה): "הפיצויים החודשיים ישולמו למבוטח נגד קבלה שבה מאשר המבוטח או בא כוחו (אם עקב מצב בריאותו נמנע ממנו לעשות כן) את קבלת הכסף מאת המשיב, ואת המשך מצב בריאותו הרעוע, הגורם להמשך אי כושרו המוחלט לעבודה". ב. משמע, זכותו של התובע להמשיך ולקבל את הפיצויים החודשיים גם בעתיד תלויה בכך שלא יחול שינוי במצבו. ג. לטענת ב"כ התובע, התובע חולה במחלת נוון שרירים שהיתה מחלה פרוגרסיבית, חשוכת מרפא שהסימפטומים שלה הולכים ומחריפים בצורה הדרגתית עם הזמן. טענה זו אינה רלבנטית ותלויה בהשפעת המחלה על התובע עצמו מה עוד שגם כיום טוענת הנתבעת כי התובע לא אבד את כושר העבודה כמשמעו בפוליסה. ד. זכותו העתידית (לאחר שתוכח זכותו הנוכחית) של התובע לקבלת הפיצויים החודשיים תוולד איפוא רק כשיוכיח כי מצבו הרפואי עדיין עונה על תנאי ההגדרה של "הגדרת אבדן מוחלט של כושר עבודה" כאמור בסעיף 1 לנספח הרלבנטי. זכות זו טרם באה לעולם ועל כן דינה להמחק מכתב התביעה. 3. סעד הצהרתי א. לחלופין עותר ב"כ התובע לתיקון כתב התביעה ע"י הוספת עתירה לסעד הצהרתי בעתיד. ב. כאמור בע.א. 490/92 שאבי נ. אררט חב' לביטוח בע"מ פד"י: "אין חולקים על סמכותו של ביהמ"ש - כל ביהמ"ש - הדן בעניין אזרחי ליתן פסק דין מצהיר על זכויות... השאלה הנשאלת היא אימתי, ובאילו נסיבות, יעניק ביהמ"ש פסק הצהרתי ואימתי יחדל ולא ייתן פסק מצהיר, לעניין זה נתקבלה בהלכה נוסחה כוללת שטבע המחבר ד"ר י. זוסמן בספרו סדרי הדין האזרחי (אמנון, מהדורה 6, ש. לוין, 1900) 524 ובלשונו: 'אימתי יתן ביהמ"ש סעד על דרך של הצהרה? כל אימת שהתובע הוכיח שתיים מאלה: ראשית כי בידו הזכות או כי קיים המצב עליו הוא מבקש להצהיר, שנית, כי מן הראוי לשריין אותה זכות - או אותו מצב - ע"י מתן פסק דין שישתיק כפירה והכחשה בעתיד, עקב מעשה בי"ד שיווצר ע"י פסק הדין ובלבד אינן קיימות נסיבות המונעות את ביהמ"ש שלא להעתר לו'. על נוסחה זו הורו בתי המשפט פעמים רבות...". ג. משקבעתי לעיל, כי אין לתובע זכות קנויה להמשיך ולקבל את הפיצויים החודשיים גם בעתיד אלא בכפוף לדרישות סעיף 6 ה' לנספח הרלבנטי אין לו סעד לתבוע ואין זה ראוי לשריין זכות שטרם באה לעולם שהרי כאמור: "אין לעתור להכרה בזכויות העתידיות להיוולד, שטרם באו לעולם" (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית 388). ד. "סוגיית התיקון של כתבי טענות זכתה לפסיקה עקיבה, המלמדת כי גישת בתי המשפט לתיקון כתבי טענות היא ליברלית... כך גם ניתן להתייחס, באותה מידה של ליברליות, לתיקון בעניין הסעד הנדרש... עם זאת, נקבעו לסמכות רחבה זו להורות על תיקון כתבי טענות, סייגים והגבלות" (גורן, שם בעמ' 120). משלא יוכל התובע לקבל הסעד ההצהרתי אין גם מקום לתיקון כתב התביעה ע"י הוספתו. 4. לאור כל האמור לעיל נמחק סעיף 21 לכתב התביעה. ביטוח חייםפוליסה