ציון חברה לביטוח בע"מ - ביטוח רכב

פסק דין מונחת בפני תביעה אשר הוגשה בהליך של "סדר דין מהיר" לתשלום סך של 956 ₪. ציון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת") הינה חברת ביטוח אשר בזמנים הרלוונטיים הפיקה פוליסת ביטוח מספר 703004415506 לביטוח רכב מ.ר 10-274-05 שהוצא לתקופה שבין 01/04/06 ל- 31/03/07 (להלן: "הפוליסה"). התובעת טוענת כי הנתבע התקשר עימה בחוזה ביטוח רכב וטרם שילם את דמי הביטוח בעבור הפוליסה ומשכך בוטלה הפוליסה ביום 30/07/06. חובו של הנתבע בעבור התקופה שהפוליסה היתה בתוקף נאמד בסך של 955 ₪. התובעת עמדה בהסכם בכך שהנפיקה לנתבע פוליסת ביטוח אולם הנתבע לא שילם את דמי הפרמיה כפי שנדרש. בכתב הגנתו טען הנתבע כי מעולם לא חתם וכן לא התבקש לחתום על כל התחייבות לטובת התובעת לשם עריכת ביטוח מקיף לרכב. לגישתו בעת שפנה נציג התובעת לשם מתן הצעה השיב הנתבע בסירוב וטען כי כעת אינו מעוניין בעריכת ביטוח מקיף לרכב. יתרה מכך טוען הנתבע כי פוליסת ביטוח המקיף מעולם לא נשלחה למענו. לגישתו לאחר כשלושה שבועות בהם נוצר קשר בינו ובין נציג התובעת טען הנתבע כי אינו מעוניין בהמשך הביטוח. בתאריך ה- 15/06/2008 התקיים בפני דיון בו טען ב"כ התובעת כי אין ממש בטענות הנתבע בהחלטה במעמד הצדדים נקבע כי התובעת תמציא תצהיר מטעם הסוכן באשר לנסיבות כריתת החוזה, העתק התצהיר יועבר ישירות לנתבע שיגיב על תוכנו. ביום 25/06/08 הוגש תצהיר מטעם מאיר ממן שהינו סוכן הביטוח מטעם התובעת. בסעיפים 6-5 לתצהירו הצהיר סוכן הביטוח: "הריני להצהיר כי הנתבע מבוטח אצלי במשך מספר שנים וכי הגיע למשרדי וביקש ממני באופן מפורש להנפיק לו פוליסת ביטוח מקיף וכן פוליסת חובה. הריני להצהיר כי טענתו של הנתבע לפיה ביקש רק ביטוח חובה הינה טענה משוללת כל יסוד מאחר וללא פוליסת מקיף או צד ג' אינני מוציא לעולם פוליסת חובה בלבד." על אף העובדה כי הוריתי לנתבע להגיב לנאמר בתצהיר, הא בחר שלא לעשות כן. מכתבים רשומים נשלחו למענו ברחוב פרנק 13 חדרה ביום 22/06/08 וביום 25/06/08 והוחזרו בציון הסיבה "לא ידוע". לאחר מכן יצרה התובעת קשר טלפוני עם הנתבע בו מסר הנתבע את כתובתו המעודכנת ברחוב גוש עציון 37 שכונת ניסן חדרה. מכתב עם הכתובת הנ"ל נשלח, אך אף הוא חזר, והפעם, בציון "לא נדרש" וזאת לאחר שתי הודעות שנשלחו. עולה כי הנתבע לא מעוניין להגיב לתצהיר הסוכן ומכאן אני מסיק שהוא מסכים לתוכנו. בנסיבות העניין, סבורני שמן הדין לסיים את ההליך באיבו כבר בשלב זה ולא לקבוע את התיק להוכחות. את סמכותי לסיום ההליך כבר בשלב מקדמי זה שואב אני מכוח הוראת תקנה 214יא (ז) לתקנות סדר הדין האזרחי המפנה לתקנה 143 (וראה לעניין זה את הספר, ראה "סדר דין מהיר בבתי משפט השלום" בהוצאת נבו הוצאות לאור בע"מ, עמ' 44) תקנה 143 דנה בסמכויותיו של שופט בקדם משפט בסדר דין רגיל. הוראת תקנת 143(9) קובעת שבקדם משפט מוסמך שופט ליתן פסק דין, לרבות פסק דין חלקי בתובענה, במידה שנתברר כי אין לנתבע הגנה בפני תביעה. משהסמיך המחוקק את בית המשפט ליתן פסק דין מלא או חלקי בסדר דין רגיל קל וחומר כי בית המשפט רשאי ליתן פסק דין בתובענה בסדר דין מהיר אשר מוגבלת בתביעות עד לסך של 50,000 ₪ כבר בשלב המקדמי ולא להאריך את הדיון ע"י קביעתו להוכחות, תוך גרימת הוצאות ובזבוז זמן מיותרים לצדדים. עניין זה אף עולה בקנה אחד עם מטרות תיקון התקנות והכנסת פרק מיוחד בקשר ל"סדר דין מהיר". מתקין התקנות הושפע מהרפורמה באנגליה בעקבות דו"ח הלורד WOOLF אשר הגיש את המלצותיו ב: Draft Civil Proceedings Rules "ACCESS TO JUSTICE" וכך נקבע בסעיף 14.2: 14.2 The court may give summary judgment on the whole of a claim or on a particular issue if- (a) it considers that- (i) the claimant has no realistic prospect of success on the claim or issue; or (ii) the defendant has no realistic prospect of success on his defence to the claim or issue; and (b) there is no other reason why the case or issue should be disposed of at a trial. לאור כל האמור לעיל, הנני מקבל את התביעה כבר בשלב זה. מאחר וקיבלתי את התביעה כבר בשלב המקדמי של הדיון הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את מלוא הוצאות המשפט וכן סך של 360 ₪ + מע"מ כשכ"ט עו"ד. רכבביטוח רכבחברת ביטוחפוליסה