פסק-דין בפני תביעה על סך כ- 19,000 ₪ שיסודה בתאונת דרכים מיום 6/7/06 בשעה 2:30 לערך. התאונה אירעה בצמת רחובות יגאל אלון ודרך השלום בתל אביב, ובמהלכה פגעה חזית רכב התובעת בדופן ימין של רכב הנתבעים. רכב התובעת, שהיה נהוג בידי בנה, נסע מדרום לצפון ברח' יגאל אלון. הרכב נכנס לצמת בנסיעה רצופה כשלטענת נהג הרכב היה אור ירוק ברמזור בכיוון נסיעתו. רכב הנתבע נסע ממערב למזרח בדרך השלום ונכנס לצמת בנסיעה רצופה כשלטענת הנתבע היה אור ירוק ברמזור בכיוון נסיעתו. התאונה אירעה בצמת ורכב הנתבעים הוסט ממסלול נסיעתו ופגע בכלי רכב שעמדו בנתיב הנגדי לכיוון נסיעתו, בדרך השלום לכיוון מערב, ברמזור אדום. שני הצדדים תמכו את עמדתם בעדות נהג הרכב ובחוות דעת של בוחן תנועה. חוות הדעת של בוחני התנועה מנתחות את תוכנית הרמזורים בצמת בהתחשב בעדויות הנהגים. בוחן התנועה מטעם התובעת מצביע על כך שלפי עדות הנתבע במשטרה היה אור אדום ברמזור המיועד לפונים שמאלה בכיוון נסיעתו. במקרה כזה היו כלי הרכב בנתיב הנגדי לנתיב הנסיעה של רכב הנתבעים נוסעים ולא עומדים ברמזור אדום. הואיל ואין חולק כי כלי רכב אלה עמדו, מבקש בוחן התנועה מטעם התובעת להסיק כי האור ברמזור בכיוון נסיעתו של הנתבע היה אדום. וכי הוא שנכנס לצמת ברמזור אדום. בוחן התנועה מטעם הנתבעים מצביע על כך שעם סיום האור הירוק בכיוון נסיעת רכב התובעת מתחלף האור בכיוון נסיעתו של רכב הנתבעים לירוק. על כן, לדבריו, מתאימה התאונה למקרה של "גניבת רמזור", לאמור, האור ברמזור בכיוון נסיעתו של רכב התובעת הפך לאדום, ובמקביל התחלף האור לירוק בכיוון נסיעתו של רכב הנתבעים. רכב התובעת התעלם מהחלפת האור ברמזור וביקש להספיק לעבור בצמת, וכך אירעה התאונה. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שבפני החלטתי לדחות את התביעה. בבחירה שבין עדויות הנגים איני מוצא דרך להכריע בין הגרסאות הסותרות. שני הנהגים מסרו עדות אמינה אשר עשויה להתאים לנסיבות התאונה. ברם, באשר לחוות הדעת של הבוחנים אני רואה להעדיף את חוות דעתו של הבוחן מטעם הנתבעים. חוות הדעת של התובעת נסמכת על כך שהנתבע העיד כי בפניה שמאלה בכיוון נסיעתו דלק אור אדום ברמזור. הנוסח המלא של עדות הנתבע במשטרה בענין זה הוא כדלקמן: "אני חושב שלפניה שמאלה בכיוון הנסיעה שלי דלק אדום כשהגעתי לצמת ודלק לי אור ירוק". אני סבור כי אין זה נכון להכריע את הסכסוך על יסוד אמירה זו. אין מדובר באמירה נחרצת של הנתבע ולא די בה כדי לקבוע שנכנס לצמת באור אדום. ודוק, במקרה של הנתבע אין מדובר ב"גניבת רמזור" כי אם בכניסה לצמת בנסיעה רצופה ומהירה למרות שברמזור בכיוון נסיעתו דולק אור אדום לאורך זמן. לא הונחה בפני תשתית עובדתית המצדיקה מסקנה מעין זו. יתר על כן, אני מקבל את הסבר המומחה מטעם הנתבעים ולפיו אפשר שהתאונה אירעה בפרק הזמן שבין החלפת האור ברמזור לפונים שמאלה בכיין נסיעתו של הנתבע לאדום, לבין החלפת האור לירוק בכיוון הנסיעה הנגדי, שכן מדובר בפרק זמן של 7 שניות. מנגד, תיאור התאונה הולם אפשרות של כניסה לצמת של רכב התובעת בשניות שלאחר החלפת האור ברמזור בכיוון נסיעתו לאדום. באותן שניות התקרב רכב הנתבע לצמת ומכיוון שהאור בכיוון נסיעתו התחלף לירוק הוא הזדרז להיכנס לצמת בנסיעה רצופה מבלי להבחין שרכב התובעת נכנס לצמת מימינו. כניסה מאוחרת של רכב התובעת יחד עם כניסה מוקדמת של רכב הנתבע מסבירה היטב את נסיבות התאונה. ראוי לציין כי מסקנה זו אינה מתיישבת עם עדות הנתבע לפיה ראה את האור הירוק ברמזור בכיוון נסיעתו מרחוק, אך אני סבור שאיש מהנהגים לא דייק בעדותו. אין בידי לקבוע ממצאים ודאיים באשר לנסיבות התאונה אולם הסבר זה של הנתבעים טוב לא פחות מההסבר של התובעת, ואולי טוב ממנו. סוף דבר, התובעת לא הוכיחה את תביעתה במידה המוטלת עליה לצורך קבלת התביעה ועל כן התביעה נדחית. הואיל והנתבעת 2 מבטחת את הנתבע 1 ואת התובעת, והואיל ובסופו של יום לא עלה בידי לקבוע ממצאים באשר לאחריות לתאונה, יישא כל צד בהוצאותיו. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום. משפט תעבורהתאונת דרכיםצומת