חברת הביטוח טענה כי בהתאם לבקשת המבוטח הוציאה פוליסה לביטוח והמבוטח התחייב לשלם פרמיות ביטוח בהוראת קבע אך הפר את התחייבותו כלפי חברת הביטו ולא שילם כלל פרמיות ביטוח בהוראת קבע. להלן פסק דין בנושא פרמיות ביטוח בהוראת קבע: פסק דין בפני תביעה על סך 11,642 ₪, שהוגשה בהליך של סדר דין מקוצר, בגין חוב עבור פרמיית ביטוח. טוענת התובעת, שהנה חברה בע"מ, העוסקת בעסקי ביטוח, כי בהתאם לבקשת הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") הוציאה פוליסה לביטוח בית העסק שבבעלותו (להלן: "הנתבעת"). להוכחת טענתה זו מצרפת התובעת העתק פרטי פוליסת הביטוח. לטענת התובעת, הנתבע התחייב לשלם את הפרמיות בהוראת קבע אך הפר את התחייבותו כלפי התובעת ולא שילם כלל את דמי פרמיית הביטוח. כל פנייה לנתבע על מנת שישלם את חובו לא נענתה. הנתבע בוטח בתובעת באמצעות סוכן הביטוח מר דורון משה בעל סוכנות הביטוח "דורון ענק הביטוח" (להלן: "דורון"). הנתבע טען כי רכש מספר פוליסות עבור בית העסק וטען כי סוכם כי סכום הפרמיה יהיה 14,018 ₪ ותוקף הפוליסה לתקופה של 385 ימים. הנתבע טען כי ביקש כבל שנה להאריך את הפוליסה ובתנאי שהארכה תהיה באותם תנאים וכך עשה גם במקרה הפוליסה נשוא התביעה. דא עקא שבפוליסה דנן נדרש להפתעתו לשלם דמי פרמיה בסך של 27,192 ₪ ולתקופה של 365 ימים בלבד. משכך טוען הנתבע כי פנה לדורון שהבטיח כי נפלה טעות ויתקן את הבעיה. משלא נעשה דבר הודיע הנתבע לדורון על ביטולה של הפוליסה. הנתבע טען כי הסתמך על דבריו של דורון שלוחה של התובעת כי חידוש הפוליסה יהא באותם תנאים וללא כל שינוי (גם במחיר הפרמיה) ומשדורון לא עידכן אותו בשינוי המחיר אין לתובעת להלין אלא על עצמה . התביעה נוהלה על פי "סדר דין מהיר" ועל כן יהיה פסק דין זה מנומק בתמצית בלבד כהוראת תקנה 214טז(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984. דיון: לאחר שעיינתי בטענות הצדדים,ושמעתי את העדויות ואת סיכומיהם הגעתי למסקנה שיש להעדיף את גרסת הנתבעים, ולדחות את התביעה. העובדות עליהן אין חולק, הן שבין השנים 2001 ל - 2002 הונפקה לנתבעים על ידי דורון פוליסת ביטוח אצל התובעת מסוג מבצר בתי עסק שאמורה ליתן כיסוי ביטוחי לבית העסק של הנתבעים. עובדה נוספת שאינה שנויה במחלוקת היא שבמהלך חודש 02/2002 הנפיק אותו סוכן (דורון) את אותה פוליסת ביטוח עבור הנתבעים ואף היא אצל אותה חברת ביטוח, קרי התובעת, אם כי, בשינוי אחד מהותי והוא השינוי בדמי הביטוח המתבטא בשינוי בסך של 11,174 ₪. מכאן שהנתבעים חוייבו ביותר ממחצית דמי ביטוח ששילמו בטרם החידוש. שוכנעתי כי בפנייתו של הנתבע במהלך חודש 02/02 ביקש מדורון כי ינפיק עבור בית העסק של הנתבעת מס' 1, פוליסת ביטוח חדשה, הזהה לחלוטין לפוליסה שהונפקה במהלך שנת 2001 ככוללת בחובה את תשלום דמי הביטוח עבור הפוליסה וטענה זו לא נסתרה במהלך עדותו. בנוסף שוכנעתי מעדותו של הנתבע כי רק במהלך חודש 8/2002 נחשפה בפניו לראשונה פוליסת הביטוח, עת דורון הגיע לבית העסק של הנתבע למטרת גביית דמי הפרמיה ואז לראשונה התברר לנתבע כי חוייב בדמי פרמייה הגבוהים מאלו שחוייב בהם בשנים עברו. משכך פנה הנתבע במהלך חודש 9/2002 בבקשה לבטל את הפוליסה. לא שוכנעתי מתשובותיו של דורון לשאלות שנשאל. עדותו של דורון לוותה בתשובות מתחמקות בנוסח "לא זוכר" ומעדותו שוכנעתי כי אכן פנייתו של הנתבע לחידוש הפוליסה הקיימת לנתבעת הייתה רק בהתקיים אותם התנאים כולל הכיסויים וכולל דמי הביטוח, חיזוק לכך מצאתי בדבריו של דורון שהעיד כי "לא דיברתי איתו על דמי הביטוח" ולא יידע את הנתבע בדבר השינוי המהותי בסכומי הפרמיה. שוכנעתי כי דורון לא המציא את הפוליסה לנתבעים או מי מטעמם וזאת לאור תשובתו כי שלח את הפוליסה בדואר רגיל ואינו צריך אישור מסירה כמו כן העיד כי אינו זוכר אם וידא את קבלת הפוליסה על ידי מי מהנתבעים.(עמ' 4-3 לפרוטוקול). כך גם לא זכר אם ישנו מסמך בחתימת הנתבע בדבר ביטול הפוליסה אך טען שיכול להמציא את המסמך, דא עקא לא השכיל להמציאו במהלך הדיון למרות שהמדובר בדיון בסדר דין מהיר ובניגוד להלכה הפסוקה לפיה "הימנעות מהבאת ראיה... מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה הייתה פועלת לחובת הנמנע" (ראה י' קדמי, על הראיות, חלק שני (תל אביב, 1991), בעמוד 917). ב"כ הנתבעים המלומד הסתמך בסיכומיו על סעיף 11 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 הדן בקיבול תוך שינוי וזו לשונו: "קיבול שיש בו תוספת, הגבלה או שינוי אחר לעומת ההצעה כמוהו כהצעה חדשה." משכך טען ב"כ הנתבעים כי הנתבע ביצע קיבול השונה מההצעה ולכן מדובר בהצעה חדשה ועל מנת שישתכלל חוזה הביטוח על הנתבעים לבצע קיבול להצעה החדשה דבר שלא נעשה במקרה דנן. חיזוק לכך גם ניתן היה לראות מפנייתו של הנתבע מרגע שנודע לו על כך. ב"כ הנתבעים הוסיף כי תשלום בסך של 9,666 ₪ ששולם על ידי הנתבעים אינו מהווה קיבול על ידי התנהגות שכן התשלום שולם עבור הכיסוי הביטוחי שקיבלו הנתבעים עד שהתברר להם כי אין זו הפוליסה אותה ביקשו. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בע"א 846/76 עטיה נ' אררט חב' לביטוח בע"מ (פ"ד לא (2) 781): " . . . . . ודאי, הרשות בידי החברה שלא לקבל את ההצעה במלואה, אך ההגינות האלמנטרית דורשת - בפרט כשמדובר כאן בחוזה 'fidei uberrimae' לגלות עיני המציע ולהסביר לו את ההבדל בין מה שביקש מהחברה ומה שזו קיבלה. אם יש צורך באסמכתה, הרי לך הוראתו המפורשת של סעיף 12 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973." לכן במקרה דנן משלא "טרח" סוכן הביטוח להסביר ואף להעלות מיוזמתו את העובדה כי חל ייקור כה משמעותי בדמי הפרמייה אין לתובעת להלין אלא על עצמה. לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את התביעה במלואה. התובעת תשלם לנתבעים את הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק. בנקהוראת קבעפרמיה