פסק דין תביעה לתגמולי ביטוח של עסק שנפרץ. הנתבעת טוענת שאינה חייבת לשלם ע"פ הפוליסה, שכן, בניגוד לדרישת הפוליסה, האזעקה שהותקנה בעסק כלל לא הופעלה עובר לפריצה. בטענה עובדתית זו התמקד הדיון. ביום 23.7.02 הותקנה בעסקו של התובע מערכת אזעקה משוכללת. לדבריו הוא עזב את המקום ביום חמישי ה- 25.7.02 כי חש ברע ולפני עזיבתו הפעיל את האזעקה. בבוקר יום א' נודע לו שהעסק נפרץ ונגנבו פריטים שונים. עדות התובע ניתנה בתצהיר. בחקירתו הנגדית, הוא נזקק לעזרה תכופה של עורך דינו, בהתמצאות בתצהיר ובנספחיו. ספק רב, אם היה מצליח לספר את הדברים שנוסחו בתצהיר, ללא עזרה. הנתבעת טוענת, שהתובע לא הפעיל את האזעקה כשעזב את העסק. העיד אורן פלד: במערכת האזעקה שני תאי זיכרון. עם ניתוקה מזרם החשמל נותרים בתא זיכרון אחד, 10 האירועים האחרונים מסוג אזעקה ובתא זיכרון שני, 10 האירועים האחרונים מסוג הפעלה, או ניתוק. כשהגיע פלד למקום גילה שהמערכת נותקה מקווי הטלפון והחשמל ובזיכרונותיה אכן נשמרו האירועים האחרונים שלפני הניתוק. בשל איפוס המערכת, ניתן לחלץ מהזיכרונות רק את הפרשי הזמן בין האירועים שתועדו ולא את מועדם האמיתי, הקלנדרי. פלד בירר טלפונית במוקד 101 המפקח על המערכת ושמע מהמוקדן יוסי את זמן התרחשותו הקלנדרי המדויק של אחד האירועים שבזכרון המערכת, כפי שתועד במוקד. מהשוואת זמניהם היחסיים של שאר האירועים לאותו אירוע, קבע פלד גם את זמניהם. מסתבר ששלושה אירועים שונים שנרשמו בזיכרון מציבים את מועד הפריצה בליל 26.7.02: אירוע של "נפילת רשת החשמל" ושני אירועים סמוכים אחריו באותה דקה, שמלמדים על פתיחה פיסית של קופסאות שבהן רכיבי המערכת. ברצף האירועים שתועדו בזיכרון, מצא פלד כיבוי ביום 24.7.02 שאחריו לא הופיעה דריכה שלה (ביום 25.7.02, כטענת התובע, או בכל מועד אחר) בטרם הופיעו אינדיקציות לפריצה עצמה. פלד הדגיש שוב ושוב, כי רצף האירועים הוא הפרט החשוב ביותר. משמע, שלפני הפריצה לא נרשמה דריכת המערכת במועד כלשהו - והמשמעות, שבעת הפריצה לא היתה המערכת מופעלת. פלד העיד בשלווה גם כשבחקירתו הנגדית שוסע שוב ושוב לאחר מספר מילים בטענה שהוא מתחמק. לגופו של ענין השיב בפירוט ובמדוייק לכל שאלה שהוצגה בפניו. הוא צילם את האירועים שתיעד בחוות דעתו והיה מוכן להציגם לכל מעונין, אף שלא התבקש לכך. הוא הותיר רושם מקצועי ואמין. יתירה מזו: מיוזמתו נידב הצעה כיצד יוכל התובע להוכיח את טענתו (כפי שאפרט להלן). בכך הפגין העדר משוא פנים שאינו שגרתי לעד. התובע מלין על מהימנות לוח הזמנים המבוסס על בירור טלפוני עם המוקד וטוען נגד הסתמכות פלד עליו, שכביכול מדובר ב"עדות שמיעה" פסולה שמצדיקה פסילת כל חוה"ד. זוהי הפרזה גדולה: בחוה"ד הרבה יותר מסינכרון מועדי האירועים, שרק הוא נשען על מידע מכלי שני. פלד הסביר כיצד קיבל ותיעד מידע זה "בזמן אמת" וכיצד ניסה לקבל תיעוד כתוב שלו ולא הצליח. פלד לפחות ניסה להשיג ראיה טובה יותר לענין זה - וזה יותר מכפי שניתן לומר על התובע עצמו. אף שהוא בעל הענין בהוכחת התביעה, התובע לא הזמין לעדות את עובדי המוקד ולא ניסה להשיג את התיעוד שבידיהם. הוא גם לא טרח להסביר את מחדלו. מדוע לא הביא התובע עצמו מידע על רישומי המוקד? לכך שתי תשובות אפשריות: התשובה המחמירה, שהוא ידע שהמידע יוכיח את צדקת עדות פלד. התשובה המקילה, שהמידע אינו עוד בר-השגה. אם כך הדבר, עלינו לשמוח על שפלד תיעד את המידע שנמסר לו בע"פ ב"זמן אמת" שזו הראיה הטובה ביותר אודות רישומי המוקד שניתן להשיג כיום. כך, או כך - המידע שהביא פלד כשר ומהימן. עוד מום מצא התובע בחוה"ד, שלא תועדו בה כל האירועים שנרשמו בזכרון המערכת, אלא רק האירועים שלדעת פלד נגעו לענין. בטענה זו כשל לוגי: מומחה אינו נוהג לאסוף ב"זירת אירוע" ממצאים שלדעתו אינם רלוונטיים. לעתים, בדיעבד, יש מי שמעלה סברות שלא עלו בדעתו של המומחה, אך אין לבוא על כך בטרוניה אל המומחה. מכל מקום, פגם כזה, אם הוא פגם, אינו מחייב "פסילת" חוה"ד, כטענת התובע. התובע יכול היה להוכיח את גרסתו באופן חד-משמעי - ופלד סיפק לו מיוזמתו את הכלי לעשות כן - ע"י הבאת פלט שיחות הטלפון היוצאות מעסקו שתועדו בחברת בזק. פלט זה יכול היה להצביע על מועד דריכת מערכת האזעקה, אירוע המדווח למוקד אוטומטית באמצעות טלפון קווי (כמפורט בחוו"ד פלד). אם אכן הופעלה המערכת עובר לפריצה, אמורה היתה להרשם אז שיחת טלפון מהעסק אל מספר הטלפון של המוקד. ניתן להביא ראיה על כך מבזק. פלד העיד, שביקש מהתובע בע"פ את פלט שיחות בזק של העסק ולא נענה. התובע לא זכר בקשה כזו. חשיבות פלטי השיחות הובהרה בחוו"ד פלד ועוד יותר בחקירתו הנגדית. לאחר שהסתיים הדיון ונקבע סדר הסיכומים, ציפיתי שהתובע יבקש רשות להביא ראיה זו - ואפילו במאוחר. בשל חשיבותה המכרעת ובשל היותה מבוססת על מקור ניטראלי ומהימן מאוד. הבאתה נראתה מחוייבת המציאות. אלא, שהתובע נותר בשתיקתו. הראיה לא הובאה והסבר לכך לא ניתן. מן הראוי להזכיר כאן את הכללים של דיני הראיות, בדבר הצורך בהנמקת הסתמכות על עדות יחיד של תובע (סעיף 54 לפקודת הראיות) ובדבר ההנחה שמי שנמנע מהבאת ראיות רלוונטיות שבשליטתו עושה כן מפני שהבאתן היתה מזיקה לעניינו. כעת מתבקש בית המשפט לקבוע שהתובע הפעיל את מערכת האזעקה מתוך הסתמכות בלעדית על זכרון התובע ולמרות עדותו המשכנעת של מר פלד, ומתוך התעלמות מכך שניתן היה להוכיח טענה זו ע"י הבאת ראיה חד-משמעית ממקור עצמאי מהימן לחלוטין. הדברים מדברים בעד עצמם. בסיכומיו, טוען התובע נגד תוקף דרישת המיגון שבפוליסה ("מערכת אזעקה תקינה ופעילה... המערכת תקינה ופעילה ומופעלת בכל עת שהעסק אינו מאוייש"). טענותיו נראות כהתחכמויות בלתי כנות. לפני שאדון בהן בקצרה אזכיר, שסוכן הביטוח של התובע הוא בנו וסביר שפעל כשלוחו של אביו דווקא עובר להתקשרות עם הנתבעת. התובע ידע היטב מהן דרישות המיגון. ראשית, לא מצאתי בעדותו טענה מפורשת הפוכה. שנית, לפי עדותו, הוא מילאן בקפדנות. מכך עולה גם שאין ממש בטענות של התובע על כך שדרישות המיגון לא הוצגו בפוליסה במיקום ובהדגשות שדורש הדין. הדרישה הצורנית נועדה למנוע הטעיית המבוטח שלא הקפיד לקרוא את ה"אותיות הקטנות" בפוליסה. זו דרישה שנועדה להבטיח את ידיעת המבוטח. מקום שהמבוטח מתיימר שפעל על-פי אותן דרישות אין מקום לטענת "לא ידעתי" - טענה חלופית סותרת מקוממת ללא בסיס בראיות. טענה מתעתעת נוספת של התובע היא, שלפי תקנה 4 לתקנות הפיקוח תרופת המבטחת בשל אי קיום דרישות המיגון היתה ביטול הפוליסה לאחר התראה של 30 יום ועל הנתבעת להוכיח, שמבטח סביר לא היה מתקשר בחוזה הביטוח אילו ידע שהמבוטח לא יוגן באותם אמצעי מיגון. בטענה היה טעם, אילו טענה הנתבעת שהתובע לא עמד בדרישות ההתקנה של המיגון בעסקו. אלא, שטענת הנתבעת היא, שהוא לא הפעיל את המערכת שאכן הותקנה על-פי הדרישה. לשיטת התובע היה על הנתבעת להודיע לו - משהתברר לה שלא הפעיל את האזעקה - שבתוך 30 יום יתבטל הסכם הביטוח. כמובן שלביטול כזה יהיה תוקף עתידי בלבד והוא לא משפיע על חבות הנתבעת ע"פ הפוליסה שהיתה עדיין בתוקף במועד הפריצה. פירוש כזה הוא נלעג ומגוחך ומרוקן מכל תוכן את הסכם הביטוח ומאפשר למבוטח להפקיר את עסקו ללא הגנה ללא סנקציה. הדיונים בתביעה זו התמקדו בשאלה עובדתית פשוטה: האם הפעיל התובע את האזעקה לפני שעזב את עסקו? התובע ידע היטב, שבכך עליו לשכנע את בית המשפט. הוא עשה מעט מאוד כדי להרים נטל זה. הוא לא עשה ניסיון להביא ראיה מרישומי המוקד, או מרישומי בזק - ראיות חיצוניות על הפעלת מערכת האזעקה. הוא לא הביא ראיה לכך, שדבר מה במערכת עצמה עלול היה לגרום לה שלא להדרך, אף שהוא עצמו עשה את כל הנדרש כדי להפעילה. איני נותן אמון בגרסת התובע. מערכת האזעקה לא הופעלה עובר לפריצה. התובע לא קיים את דרישות המיגון שבפוליסה והנתבעת לא חייבת לשלם לו תגמולי ביטוח. כיוון שכך, איני רואה צורך להזקק לשאלת שיעור הפיצוי אף שאבהיר, שהראיות שהביא התובע לענין הנזק קלושות מאוד ואינן מבססות אף מקצת מתביעתו. חוסר מהימנותו בשאלות הנזק, בודאי שלא תרם למהימנותו הכללית. התובע זרע טענותיו כמוץ - מלל רב ללא בסיס. ראוי היה לחייבו בהוצאות משפט לדוגמא. מצאתי לנכון לחוס עליו, שכן עסקו אכן נפרץ וללא ספק כבר נגרם לו נזק ממשי, שבעבורו לא יזכה לפיצוי. בנסיבות אלה אני דוחה את התביעה ללא צו להוצאות. פריצהאזעקה