פריצה לאתר בניה

פסק - דין התובעת, חברה קבלנית לעבודות אינסטלציה התקשרה ביום 06/01/00 בהסכם עם הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), חב' קבלנית שבנתה בניין בקרית ויצמן בנס ציונה, לפיה התחייבה הנתבעת לבצע באתר עבודות. לטענת התובעת, עפ"י המוסכם עם הנתבעת היא החזיקה באתר קונטיינר ששימש אותה כמחסן לציוד ששימש אותה לעבודה באתר. לקראת סיום העבודות באתר התבקשה התובעת לפנות את הקונטיינר ולהעביר את הציוד לחדר המשאבות שבבניין. התובעת העבירה את הציוד לחדר המשאבות ונעלה אותו בשני מנעולי רב בריח ורתקים. ביום 12/08/01 נפרץ חדר המשאבות וכל הציוד שהיה שייך לתובעת והיה מאוחסן בחדר המשאבות נגנב. לטענת התובעת מנהל האתר מטעם הנתבעת, גיא זיו, הפנה אותה לקבל פיצוי מחברת השמירה ששמרה באתר, צד ג' 1, שאחראית לפיצוי בגין נזקי פריצה, על מנת שהיא תשלם לתובעת ישירות את הפיצוי. חב' השמירה סירבה לפצות את התובעת וכך גם הנתבעת. לטענת התובעת עפ"י ההסכם בינה לבין הנתבעת היא שילמה עבור ביטוח האתר ע"י הנתבעת 2 מפני נזקים אפשריים באמצעות הנתבעת, ולכן היא זכאית לפיצוי מהנתבעת 2. לטענתה פנייתה לנתבעת 2 לקבלת הפיצוי לא נענתה. לפיכך הגישה את התביעה שבפני. הנתבעת 2 אינה חולקת כי הוצאה אצלה פוליסה לביטוח עבודות קבלניות שם המבוטח דניה סיבוס בע"מ ו/או... ו/או קבלנים ו/או קבלני משנה, לתקופה שהיתה בתוקף ביום המקרה. לטענת הנתבעות דיווחה התובעת על הגניבה למבטחת שלה, הדר חברה לביטוח, אך לא לנתבעת 2 שאליה נשלחה הודעה כמעט שנתיים לאחר האירוע, וגם זאת לכתובתה הקודמת. הנתבעות הכחישו, בין היתר את סכום הנזק הנטען, טענו כי הוא נמוך בהרבה, וכי יש לנכות ממנו השתתפות עצמית של כ- 5,000$, כך שבסופו של דבר סכום הנזק הינו כ- 800$ בלבד. הנתבעות הגישו הודעה לצד ג' נגד חב' השמירה שכרתה הסכם עם הנתבעת לביצוע שירותי שמירה באתר וכן נגד המבטחת שלה. ההודעה לצד ג' נגד חברת השמירה מסתמכת הן על החוזה שבין הצדדים, בעיקר על סעיף 7 לו, והן על מכתב שיפוי שנתן סמנכ"ל חב' השמירה, אלי דולגין מיום 23.1.03 לפיו חב' השמירה תשפה את הנתבעת בגין כל סכום שיפסק נגדה בגין האירוע נשוא התובענה. ההליכים נגד צד ג' 1 עוכבו בשל כך שהיא נכנסה להליכי פירוק. צד ג' 2 טען, בין היתר, כי לא חל במקרה דנן כפל ביטוח, בין היתר משום שהנתבעת 2 ביטחה את אחריותה של הנתבעת בעוד שצד ג' 2 בטחה את נכסיה של התובעת ולכן, לטענתה, מדובר בביטוחים של נכסים שונים, כאשר האחד הינו ביטוח אחריות של המזיק ואילו השני ביטוח נכס של הניזוק שהמזיק הזיק לו. כמו כן טוענת צד ג' 2 כי יש לנכות מהנזק המוכח דמי השתתפות עצמית. מאחר והצדדים היו חלוקים בשאלת הנזק מיניתי מומחה מטעמי שמאי מר מיכה זכאי אשר ערך חו"ד מפורטת ומנומקת. על פי חוות דעתו סכום הנזק בר הכיסוי הינו בסך של 5,838$, ובניכוי השתתפות עצמית, עומד הסכום על סך של 838$. לפיכך, הציעו ב"כ הנתבעות וצד ג' 2 כי הן תשלמנה לתובעת,בחלקים שווים ביניהן, את היתרה בסך 838$. התובעת סירבה בטענה כי תוכל להוכיח את סכום הנזק שהיא טוענת לו. לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בחומר הראיות, אני מקבלת את סכום הנזק שקבע השמאי מטעם ביהמ"ש, בסך 5,838 דולר. נימוקי המומחה מטעם ביהמ"ש טובים בעיניי הן לעניין סכום שומת הנזק והן לעניין החומרים והציוד אשר הוכח כי היו במחסן בעת הפריצה. לכך יש להוסיף את עדותו של עת/1 שהיתה מגמתית ומתחמקת. למרות שהתובעת לא קיבלה את הצעת ב"כ הנתבעות וצד ג' 2, כאמור לעיל, הוסכם בין הנתבעות וצד ג' 2' בסיום שמיעת הראיות כי במידה ויקבע סכום הנזק כאמור בחוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש (כולל ההשתתפות העצמית), הרי שהן מוכנות לצורכי פשרה ביניהן, להתחלק בסכום בחלקים שווים ביניהם. אשר על כן, ישלמו נתבעות 1 ו-2, יחד ו לחוד לתובעת, בסך בשקלים חדשים השווה ל-419 דולר ארה"ב נכון ליום הגשת התביעה (30.1.04) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום. צד ג' 2 תשלם לתובעת סכום זהה. חיובי נתבעות 1 ו-2 מצד אחד, וצד ג' 2 מצד שני, הינם חיובים נפרדים. בנסיבות העניין כאשר ב"כ הנתבעות הצע מתחילת ההליכים, ועוד לפני שמיעת עדים, את שנפסק בסופו של דבר, וב"כ צד ג' 2 הצטרף אליו לאחר קבלת חוות המומחה מטעם ביהמ"ש, לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות. בניהפריצהאתר בניה