בתביעה זו התבקש מבית המשפט: ליתן פסק דין הצהרתי הקובע כי פוליסת הביטוח שהנפיקה בגין אחריות מקצועית תקפה. להלן פסק דין בנושא פסק דין הצהרתי - פוליסת ביטוח תקפה: פסק דין 1. המבקש, עורך דין במקצועו, החזיק ביפוי כח בלתי חוזר (להלן - יפוי הכח), שנתנו לו נתן וגאולה כהן (להלן - כהן) בקשר לנכס מקרקעין מסוים (להלן - הנכס). המבקש השתמש ביפוי הכח כדי למכור, בשם כהן, את הנכס לקונה בשם זימק. הסכם המכר נחתם ביום 10/8/94. זימק מכר את הנכס כשנה לאחר מכן לקונה בשם שטרן. לא היה חולק, כי כהן לא ידעו על מכירת הנכס. כהן תבעו את כל המעורבים בעיסקאות שנעשו, ובראשם המבקש, כלפיו טענו (על דרך החילופין) לזיוף יפוי הכח, הטעיה והפרת חובת האמון. התביעה, ת.א. 496/96 (להלן - תביעת כהן), שהוגשה ביום 12/5/96, נדונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בפני כב' השופטת אסתר חיות. פסק הדין ניתן ביום 16/9/03 (להלן - פסק הדין). בית המשפט דחה את התביעה כלפי זימק ושטרן לביטול עיסקאות המכר. כלפי המבקש: בית המשפט דחה את עילות הזיוף וההטעיה, אך קיבל את עילת הפרת חובת האמון וחייב את המבקש לשלם לכהן סך של 110,400 דולר ארה"ב וסכומים נוספים. חישובי הסכומים וטעמיהם אינם רלבנטיים לעניננו. 2. בתביעה זו (להלן - המרצת הפתיחה) מבקש המבקש מבית המשפט: "ליתן פסק דין הצהרתי הקובע כי פוליסת הביטוח שהנפיקה המשיבה למבקש בגין אחריות מקצועית, שמספרה.... תקפה לכל דבר וענין והיא מכסה את המבקש בגין כל ההליכים בת.א. 496/96, וכפועל יוצא מכך על המשיבה לפצות ולשפות את המבקש בגין כל ההוצאות והסכומים שחויב המבקש לשלם לתובע ע"פ פסק הדין שניתן בתביעה". המשיבה ביקשה לדחות את המרצת הפתיחה על הסף מחמת התישנות. קיבלתי את טיעוני הצדדים בטענה זו, ומסקנתי היא, שאכן דין המרצת הפתיחה להידחות מחמת התישנות. 3. ואלה חלופות ההתישנות, שנפרשו על ידי המשיבה, כאשר על פי כולן קמה התישנות. הראשונה - יום חתימת הסכם המכר עם זימק, ביום 10/8/94. השניה - היום, שבו התחייב המבקש כלפי כהן לפעול לביטול הסכם המכר, 12/11/95 (נספח ה' לכתב תביעת כהן, נזכר בסעיף 12). השלישית - יום הגשת התביעה, 12/5/96. המרצת הפתיחה הוגשה ביום 26/9/05. 4. אכן, על פי כל המועדים שצוינו, כבר חלפה תקופת ההתיישנות להגשת תביעת המבקש כנגד המשיבה. סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן - חוק הביטוח) מורה כי "תקופת ההתישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח". על פי הלכת ג'רייס (ע"א 3812/91 ג'רייס נ' אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד מח(3) 441), שוב אין ספק, כי הכוונה בסעיף זה היא להגשת תביעה ממש לבית המשפט. חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן - חוק ההתיישנות), למעט הסעיף הנוגע לתקופת ההתישנות, חולש באופן מלא על תביעות הביטוח (ראו: י. אליאס, דיני ביטוח, כרך ב', עמ' 735), כך שהמועד שבו "קרה מקרה הביטוח" כלשון סעיף 31 לחוק הביטוח הוא היום "שבו נולדה עילת התובענה", כלשון סעיף 6 לחוק ההתיישנות, ויום זה הוא היום בו "נולדה" חבות כספית, שהמבוטח עשוי להיות חייב בה (ראו: פרופ' א. ידין, חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, תשמ"ד, עמ' 160). במקרה דנן: היום שבו נולדה החבות הכספית של המבקש היא יום עשיית הסכם המכר עם זימק, 10/8/94, וממועד זה ועד למועד הגשת המרצת הפתיחה חלפו כאחד עשר שנים. 5. גם אם נניח, כי נעלמו מהמבקש "העובדות המהוות את עילת התובענה", כלשון סעיף 8 לחוק ההתיישנות, ומסקנות פסק הדין אינן תומכות בהנחה זו, הרי שאלה התגלו לו, לכל הפחות, שעה שהתחייב כלפי כהן לפעול לביטול הסכם המכר, כלומר ביום 12/11/95 (סעיף 12 לכתב תביעת כהן). ממועד זה ועד למועד הגשת המרצת הפתיחה חלפו כעשר שנים. 6. לכל היותר ניתן לומר, כי עילת התביעה "נולדה" ביום הגשת תביעת כהן ביום 12/5/96. המבקש טוען, כי תביעתו כלפי המשיבה נולדה רק ביום מתן פסק הדין בתביעת כהן, ביום 16/9/03. הגישה, לפיה עילת תביעת המבוטח כלפי המבטח נולדת רק שעה שנפסק החוב הכספי כנגד המבוטח בתביעה שהגיש נגדו הצד השלישי, נדחתה באופן ברור וחד משמעי על ידי בית המשפט העליון בהלכת משמר (דנ"א 5916/02 "משמר"-חברה לשמירה בטחון ושירותים בע"מ נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם), שאישר את המסקנה שנפסקה ב-ע"א 6945/98 משמר חברה לשמירה בטחון ושירותים בע"מ נ' קלר קסטיאל ואח', פ"ד נו(5) 170). בפסקי הדין הללו נדון הסייג הקבוע בסעיף 70 לחוק הביטוח, שזה לשונו: "בביטוח אחריות, התביעה לתגמולי ביטוח אינה מתישנת כל עוד לא התישנה תביעת הצד השלישי כלפי המבוטח", ונפסק כי מטרתו של סייג זה הינה להאריך את התקופה הקבועה בסעיף 31 לחוק הביטוח בתביעות על פי חוזי ביטוח מסוג "ביטוח אחריות", כל עוד תביעתו של הצד השלישי כלפי המבוטח לא התישנה, וזאת משום שהמבוטח צפוי להיתבע על ידי הצד השלישי במשך כל תקופת ההתיישנות "הרגילה", כלומר: 7 שנים, ולאחר חלוף תקופת ההתיישנות המיוחדת בחוק הביטוח: 3 שנים. אולם, עילת התביעה של המבוטח כלפי המבטח נולדת, לכל המאוחר, ביום הגשת תביעתו של הצד השלישי כנגדו, וממנו יש למנות את תקופת ההתישנות של תביעת המבוטח כלפי המבטח. הנה כי כן, ממועד הגשת תביעת כהן, 12/5/96, ועד למועד הגשת המרצת הפתיחה חלפו כתשע שנים. 7. המבקש טוען, כי פנה למשיבה, סמוך לקבלת פנייתם של כהן אליו בנדון, וזו דחתה את דרישתו, משום שנטען כנגדו לזיוף ולמעשים פליליים. טענות אלה נדחו בפסק הדין, ולפיכך יש למנות את תקופת ההתיישנות מיום מתן פסק הדין. אין מקום לפרשנות זו, שאין לה כל סימוכין. ההכרעות בפסק הדין אינן רלבנטיות להיווצרות עילת התביעה ולמועד הולדתה (השוו: אליאס הנ"ל, עמ' 741, ה"ש 32). גם לשון סעיף 8 לחוק ההתיישנות המדבר על "התיישנות שלא מדעת" נוקטת במילים "העובדות המהוות את עילת התובענה". "עובדות" אלה, במקרה דנן, הן ההתקשרות עם זימק והסכם המכר, תוך הפרת חובת האמון (כמסקנת פסק הדין בתביעת כהן), ולכל המאוחר, "עובדות" אלה הן הגשת התביעה על ידי כהן. ההכרעות בפסק הדין אינן אלא מסקנות משפטיות הנובעות מאותן עובדות ולא "העובדות המהוות את עילת התובענה". 8. המסקנה: המרצת הפתיחה נדחית על הסף, מחמת התיישנות. המבקש ישלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪, בצירוף מע"מ, וכן הוצאות משפט בסכום כולל של 1,500 ₪. פוליסהפסק דין הצהרתי