פסק דין 1. התביעה: לפניי תביעת התובע שטען כי הוא בעליו של רכב מדגם פיאט מריאה מ.ר. 2620427 (להלן: "הרכב"), לתשלום תגמולי ביטוח בסכום של 41,410 ₪ בעטיו של נזק שנגרם לרכב לאחר שריפתו. 2. ההגנה: הנתבעת טענה כי אינה חבה בתשלום זה וטענה אין זיקת בעלות בין התובע לרכב שכן עובר לשריפתו, הרכב לא היה בבעלותו שכן בטענה כי התובע מכר את הרכב לחברת פרי ירוחם חברה לרכב בע"מ (להלן: "פרי"), שאף מכרה אותו לאדם אחר בשם אילן (להלן: "אילן"). 3. עדויות: להלן תמצית עדות העדים, שהובאו בתצהירים בכתב: א. עת/1, אליהו פריבש - מנהל בחברת פרי ירוחם חברה לרכב בע"מ (להלן: "פרי"), טען כי בחודש מאי 2003 פנה אליו חמו של התובע, (להלן: "מסנברג"), שביקשו לסייע במכירת רכב התובע. העד טען כי הוא מכיר את מסנברג כלקוח אמין ורציני ולפיכך סיכם עמו כי פרי תמכור את רכבו של התובע ותשלם לו מקדמה על חשבון מכירתו, סכום של 27,000 ₪, כשסוכם כי לאחר מכירת הרכב וקבלת מלוא תמורתו תערך התחשבנות סופית. העד אישר כי הוצאה המחאה לפקודת התובע בסכום של 27,000 ₪ בתאריך 15.5.03, וכי סמוך לאחר מכן הרכב נשרף בהיותו אצל אילן, לקוח אחר של החברה, שביקש לרוכשו ולקחו לבדיקה. העד חזר וטען כי אילן לא קנה את הרכב, לא שילם דבר על חשבון רכישתו ולא סיכם עם החברה בעל פה ולא בכתב על קנייתו. ב. עת/2, אבי טלקר - נציג מכירות בחברת פרי, אישר כי בחודש מאי 2003 הגיע הרכב לחברה וכי נאמר לו על ידי הממונה עליו, כי הרכב שייך לחתנו של לקוח של פרי וכי עליהם למצוא לו קונה. העד חזר על דברי עת/1 באשר למקדמה ששולמה לתובע וטען כי זמן קצר לאחר שהגיע הרכב לחברה, הציג את הרכב בפני אילן, שהיה לקוח ותיק של החברה, שהסכים עקרונית לרוכשו וביקש לקבלו לבדיקה והסביר כי אילן היה מוכר כיוון שעבד עם החברה שנים רבות וכיוון שהאמינו בו הרכב נמסר לו ללא כל חשש. ג. עת/3, שיוביץ נתי - התובע, טען כי הוא בעל הרכב שבוטח על ידי הנתבעת ולדבריו, בחודש מאי 2003, סיכם עם פרי כי החברה תמכור עבורו את הרכב ולפיכך מסר את הרכב לפרי וקיבל סכום של 27,000 ₪ כמקדמה על חשבון מכירתו וכי לא בוצעה העברת בעלות על שם פרי. העד טען כי בדיעבד נודע לו כי ביום 11.5.03, או סמוך לכך כי הרכב באש וסבל מנזק גדול שהוערך על ידי שמאי הנתבעת בסכום של 41,410 ₪. העד טען כי הנתבעת קיבלה את שרידי הרכב לבעלותה אך סירבה לשלם לו תגמולי ביטוח. ד. עה/1 - שלמה מאור חוקר שריפות, טען בתצהירו כי חקר מטעם הנתבעת את נסיבות שריפת הרכב ובמסגרת בדיקתו תשאל גם את התובע ביום 25.5.03, וזה מסר לו כי הרכב הועבר לחברת פרי לשם מכירתו וכי פרי לתובע את מלוא ערכו לאחר שהרכב נשרף. 4. לאחר עיון בתיעוד שלפניי, שמיעת דברי העדים במהלך חקירתם ועיון בסיכומים שבכתב, שוכנעתי לדחות את התביעה ואלה נימוקיי בקצרה: א. הוכח באופן ברור למדי כי הרכב נמסר לחזקתה ושליטתה הבלעדית של חברת פרי בחודש מרץ 2003. ב. בנוסף, הוכח כי התובע קיבל המחאה בסכום של 27,000 ₪ סמוך לאחר מסירת הרכב לחברת פרי (ראה עדות עת/1 מר פריבש בהתייחסו לאישורו של מר חסון מחברת פרי ודבריו בעמ' 6 לפרוטוקול ישיבת 31.5.05). ג. מהראיות שלפניי מתקבלת תמונה שלמה למדי לפיה התובע נפרד לחלוטין מהרכב וויתר על בעלותו בו מרגע מסירתו ואף כי קיבל סכום נאה למדי המתקרב למרבית ערכו של הרכב, בהותירו את הרכב לחברת פרי לרשותה בחזקתה הבלעדיים ללא סייג או תנאי כלשהו באשר לפעולותיה בו. ד. אמנם, רישום הבעלות על הרכב נותר על שם התובע ברישומי משרד הרישוי אך רישום זה של בעלות ברכב שנחשב כמטלטלין, אינו מהותי ואין בו כדי להעיד על זיקה קניינית ברכב. ה. הוכח כי בפועל ולמעשה, נהגה פרי ברכב כמנהג בעלים בהחזקתה הבלעדית בו, מסירתו לאחרים ועשיית כל פעולה בו מבלי שנזקקה לאישור מהתובע ואף לא מצאה צורך ליידעו באשר לכך, דבר המתיישב עם מכלול הראיות שלפניי לפיהן עולה כי למעשה הרכב עבר לבעלותה המלאה של פרי מיד עם קבלתו מאת התובע. ו. הוכחה נוספת למסקנתי דלעיל הגיעה מאת התובע, שאולי מבלי משים או בשל הגינותו ותום ליבו, באשרו כי אף לא שילם את האגרה בעת הגשת התביעה (ראה תשובתו בעמ' 11 לפרוטוקול), דבר המוכיח שוב, אם נדרשת הוכחה זו כי גם התובע חש ויודע כי אין לו קשר לרכב נשוא תובענה זו או לתוצאותיה למרות שהתביעה מתנהלת בשמו. ז. בסיכומו של דבר, ולאחר בחינת התשתית הראייתית שנפרשה לפניי, הגעתי למסקנה כי התובע לא היה בעליו של הרכב בעת שריפתו וכי הרכב היה אותה עת בבעלותה של חברת פרי. ח. לא מצאתי צורך להכביר במילים באשר לאופיו האישי של חוזה ביטוח ולצורך בזיקה בין המבוטח לנכס המבוטח כאשר סיכומי הנתבעת בסוגיה זו משקפים את עמדתי באשר לדין החל לגביה. ט. לנוכח הכרעותיי דלעיל, שוכנעתי לדחות את התביעה, שכן נראה באופן ברור למדי כי התובע הוצב באופן מלאכותי בעמדת התובע תוך מצג שווא כאילו הבעלות ברכב נותרה בידו, כאיש קש במקומה של חברת "פרי" שהייתה הבעלים האמיתי של הרכב שעה שניזוק, בניסיון לגבות את תגמולי הביטוח שלא כדין מאת הנתבעת. 5. סוף דבר, הנני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשאת בהוצאות המשפט שהוציאה הנתבעת וזאת על פי קבלות בצרוף הצמדה וריבית מיום תשלומן, וכן לשאת בשכ"ט באי כוחה של הנתבעת בסכום של 12,000 ₪ + בצרוף מע"מ הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. רכבבעלותבעלות רכבביטוח רכב