החלטה 1. המנוח גרגורי טרפק ז"ל הגיש בתיק זה תביעה יצוגית כנגד המשיבה, בטענה כי פוליסת הביטוח הרפואית של המשיבה לעובדים זרים איננה תואמת את החוק. המנוח היה אזרח אוקראיני, ששהה בישראל כעובד זר. לאחר הגשת התביעה, הלך התובע לעולמו, והבקשה שבפני היא לאשר חילופי בעל-דין, באופן שבנעלי התובע תיכנס המבקשת, שהיא הזוכה היחידה על פי צוואת המנוח מיום 21.6.06. צוואה זו נעשתה בישראל לפני נוטריון. 2. לבקשה צורפה חוות דעת של מומחה בדין האוקראיני, שנכתבה על ידי עו"ד איליה וייסברג. לפי חוות דעתו, המבקשת ירשה את זכות התביעה של המנוח, על פי דין הירושה האוקראיני, אף שטרם ניתן צו קיום צוואה . המומחה מבהיר בחוות-דעתו כי לפי הדין האוקראיני ניתן לקבל "תעודת ירושה " מנוטריון מוסמך באוקראינה רק לגבי נכס ספציפי, והדבר יוכל להיעשות רק לאחר שחלפו 6 חודשים ממועד פטירת המוריש (דהיינו לאחר יום 30.4.2007). אך זכות היורש קיימת גם בלא תעודה שכזו. 3. המשיבה הגישה חוות-דעת מומחה מטעמה, שנערכה ע"י עו"ד נטלי יורובסקי. היא מעלה ספקות לגבי תוקף הצוואה , בשל מחלתו הקשה של המנוח-המוריש, כל זאת על פי הדין האוקראיני. כמו כן היא מציינת כי לפי דין זה לא ניתן להוריש זכות תביעה לפיצוי בגין עגמת נפש. זה אחד הסעדים המתבקשים בתובענה היצוגית, אך לא היחידי. זאת ועוד, על פי החוק האוקראיני זכאים ילדי היורש ובן זוגו, וכן הוריו אם אינם כשרים לעבודה, לחלק בעזבון, חרף קיומה של צוואה המנשלת אותם. המבקשת לא מסרה פרטים בעניין משפחתו של המנוח, ולכן לא ברור אם היא היורשת היחידה. יש לציין כי בצוואה מזכיר המנוח את בני משפחתו, אך לא מוריש להם דבר. בכל מקרה, עד יום 30.4.2007 לא תוכל המבקשת להציג תעודה של נוטריון כי היא היורשת של זכות התביעה. 4. בתגובה לחוות-דעה של עו"ד יורובסקי, הגיש עו"ד וייסברג חוות-דעת נוספת, בה הוא חולק על הטענה כי לא ניתן להוריש זכות לפיצוי בגין עגמת נפש. לדבריו, על פי המשפט הבינלאומי הפרטי הנוהג באוקראינה, יחול בעניין מקום מגוריו האחרון של המוריש, קרי ישראל. תוצאה זו מתבקשת גם מהעובדה שהתביעה מבוססת על חוזה ביטוח שנכרת בישראל. אשר לטענתה של עו"ד יורובסקי בדבר זכויות קרובי משפחה, טוען עו"ד וייסברג כי הדבר מותנה בשיקול דעת בית המשפט, ובכל מקרה אין מדובר בהיותם יורשים - אלא רק בזכותם לקבל מנה מהעזבון. 5. ב"כ המבקשת טוען כי יש להחיל את הדין הישראלי בסוגית עגמת הנפש, גם משיקולים של צדק, ולא רק משום שכך קובע הדין האוקראיני. כך גם מתבקש מסעיף 138 לחוק הירושה , תשכ"ה-1965, הקובע כי "נכסים העוברים בירושה לפי דין מקום המצאם בלבד, יחול על ירושתם אותו דין". אשר לאפשרות של ירושת קרובים, מדגיש ב"כ המבקשת כי אין מדובר בזכות לירושה , אלא בזכות לשריון חלק מהעזבון. מכל מקום, לפי תקנה 38 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, רשאי בית המשפט להורות כי גם מקצת מן היורשים ימשיכו בתובענה בחזקת נציג העזבון. 6. אינני מבין מדוע נזקקו הצדדים לדין האוקראיני, ולירושה לפי צו זה. על פי סעיף 136 לחוק הירושה , מוסמך בית המשפט בישראל לדון בירושתו של אדם שמושבו ביום מותו היה בישראל. המנוח היה עובד זר בישראל, ועל פני הדברים מקום מושבו האחרון היה כאן. גם הצוואה נעשתה בישראל, והדין החל על הירושה הוא דין מקום מושבו של המוריש בשעת מותו (סעיף 137 לחוק הירושה ). לכן, נראה כי דרך המלך היתה להוציא צו קיום צוואה בישראל. בכל מקרה, הייתי ממתין עד לקבלת "תעודת ירושה " לפי הדין האוקראיני, המוכיחה כי המבקשת היא היורשת הבלעדית של זכות התביעה, לו סברתי כי יש בכך כדי לאפשר למבקשת לבוא בנעלי המנוח בתביעה זו. 7. אולם, השאלה העיקרית בעניין חילופי בעלי הדין איננה בעיית הירושה . בבקשה לא פורט מה הקשר של המבקשת למנוח, היכן מתגוררת המבקשת, האם היא רשאית להכנס לארץ או לשהות בה, וכו'. למעשה, לא ברור מי היא המבקשת, מהם כישוריה, אילו שפות היא דוברת ומה מעשיה. הבקשה לא נתמכה בתצהיר כלל. הבקשה לאישור תובענה יצוגית נתמכת בתצהירו של המנוח. ברור לחלוטין כי לא ניתן יהיה להמשיך ולדון בבקשה זו בהעדר תצהיר מפי מי שמסוגל להתייצב מאחורי האמור בבקשה ולהחקר על כך. דומה, שנשתכח מב"כ המבקשת כי אין מדובר בתביעה רגילה אלא בתביעה יצוגית, ובית המשפט צריך להשתכנע כי התובע היצוגי מסוגל לייצג בדרך הולמת את קבוצת התובעים. לא ניתן לנהל תובענה ייצוגית "בשלט רחוק", או בידי אדם שאיננו כשיר לנהלה. כך גם אין מקום לטענה של "ירושת זכות" להיות תובע יצוגי, כל עוד לא אושרה התביעה היצוגית. המנוח יכול היה להוריש למבקשת את זכות התביעה האישית שלו (שהיא תנאי היסוד להגשת בקשה לאישור תובענה יצוגית), אך לא את הזכות לתביעה יצוגית שטרם אושרה כלל. בנסיבות אלו, לנוכח דלות הבקשה והפרטים שצויינו בה באשר למיהותה של המבקשת, ולנוכח העובדה שהבקשה איננה נתמכת בתצהיר, לא ניתן לאשר את הבקשה, באופן שהמבקשת תוכל לבוא בנעליו של המנוח כתובעת יצוגית. 8. סעיף 8(א)(3) לחוק תובענות יצוגית, התשס"ו-2006, קובע כי בית המשפט לא יאשר תובענה יצוגית אלא אם השתכנע כי "עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת", וסעיף 8(א)(4) דורש כי בית המשפט ישתכנע שעניינם של כלל חברי הקבוצה "ייוצג וינוהל בתום לב". כאשר מדובר במבקשת אלמונית, שכלל לא הגישה תצהיר, ברור שתנאים אלו לא יכולים להתקיים. אולם, סעיף 8(ג)(1) לחוק מאפשר לבית המשפט לאשר תובענה יצוגית חרף האמור בסעיף8(א)(3)-(4) לעיל, על דרך של צירוף תובע מייצג או בא-כח מייצג, או החלפתם, או בדרך אחרת (סעיף 1 לחוק מגדיר את המונחים "בא כח מייצג", ו"תובע מייצג", וסעיף 17 קובע את חובותיו של "בא כח המייצג"). בנסיבות שנוצרו, נראה כי זה היה המתווה הראוי לילך בו. אולם לא זו היתה הבקשה שהוגשה בשם המבקשת. 9. לאור האמור לעיל, הבקשה להכיר במבקשת כתובעת יצוגית, הבאה בנעליו של המנוח, נדחית. ב"כ המבקשת רשאי להגיש לבית המשפט הודעה בתוך 30 יום הכוללת התייחסות לאמור בסעיף 8 לעיל, עם העתק לב"כ המשיבה. המשיבה רשאית להגיב על הודעה זו בתוך 30 יום לאחר מכן. אם תוגש הודעה כאמור, אדון באפשרות של מינוי בא כח מייצג או תובע מייצג, בין אם זה יהיה אדם ובין אם יהיה זה גוף ציבורי כלשהו, ולצורך כך תתבקש עמדת היועץ המשפטי לממשלה. פוליסהרפואהביטוח רפואיתביעה ייצוגיתעובדים זרים