פסק - דין זוהי תביעת שיבוב לכספים ששילמה התובעת לצד ג' בגין נזק למכונית בתאונה מיום 2.5.02. לטענת צד ג' התנגש הפגוש האחורי של מכונית הנתבע בדופן ימין של מכוניתה, כשיצא בנסיעה לאחור מחניה. לטענת הנתבע הוא יצא מהחניה בנסיעה קדימה, התקדם מטר, מטר וחצי מעבר למכוניות שלצדדיו ועצר כשהבחין במכוניתה של צד ג' מתקרבת, אך היא לא עצרה ופגעה בו. לדבריו נפגעה מכוניתו רק בפינה השמאלית של הפגוש הקדמי - נזק של כ - 150 ₪. חוו"ד שמאי נערכה בעקבות בדיקת המכונית למחרת התאונה. ביום 7.5.02 שילמה צד ג' למוסך 8,399 ₪ ע"פ חוו"ד. ביום 27.8.02 חתמה צד ג' על מסמך שבו הצהירה שעם קבלת סך 2,200 ₪ מהנתבע לא יהיו לה כלפיו כל תביעות בגין התאונה. הנתבע טוען שבכך ויתרה צד ג' על עילת התביעה שמכוחה מוגשת תביעת שיבוב זו. למה התכוונו הצדדים? המסמך עצמו לא מפרט את ההנחות העובדתיות שבבסיסו. הוא חתום רק ע"י צד ג', אך כתוב על נייר מכתבים של סוכן הביטוח של הנתבע. סוכן הביטוח של צד ג' סיפר שלא השתתף בניסוח המסמך, אלא רק במו"מ על הסכום, שניהל עם סוכן הביטוח של הנתבע. לדבריו הוסכם שצד ג' תפעיל את פוליסת הביטוח שלה והנתבע ישלם לה את ההפסדים שתגרום לה הפעלת הפוליסה. הוא אישר מכתבים ששלח לסוכן הביטוח של הנתבע שמלמדים על כוונה כזו בדיוק. גם אבי הנתבע אישר שהסכום של 2,200 ₪ התבסס עלות פוליסת הביטוח של צד ג'. ביום שחתמה צד ג' על אותו מסמך כבר נשאו היא ותובעת בעלויות של 10,600₪ לכל הפחות (דומה שחלק מנזקי הפעלת הפוליסה לא הובאו בחשבון באומדן זה). מכיוון שסוכן הביטוח של צד ג' ניהל עבורה את המו"מ אין זה סביר שהוא וויתר על עילת השיבוב של חברת הביטוח. לצד ג' עצמה היה ענין רק בקבלת החזר העלויות שגרמה לה הפעלת הפוליסה ומעדותה נראה שלא התמצאה בפרטיהן (אז או היום). אבי הנתבע סיפר, שהגיע למוסך שבו תוקנה מכוניתה של צד ג', שוחח עם הפחח ושמע ממנו שתיקון הנזק יעלה 4000-4500₪ ועל בסיס זה היה מוכן לשלם 2,200₪, עלות הפעלת הפוליסה ע"י צד ג'. גם הוא וגם הבן עמדו על כך שהבן כלל לא היה אשם בתאונה. התשלום נעשה כדי להמנע מהסתבכויות. לא סביר בעיני שבעת שהמכונית כבר היתה בתיקון אמר הפחח לאביו של הנהג המעורב בתאונה שהתיקון יעלה 4,000-4,500 ש"ח. באותו שלב כבר ידע הפחח שהשמאי אישר תיקון שעלותו כמעט כפולה. גם אין זה סביר שהפחח היה חושף מידע כזה בפני אדם זר. קשירת אותה שיחה עם ההסכמה בין הנתבע לצד ג' נראית מלאכותית. ההסכמה הושגה כמעט 4 חודשים לאחר התאונה. בשלב זה לא היתה כל משמעות להערכות המוקדמות של הפחח - שאפילו נאמרו, התבדו בתשלום בפועל. סוכן הביטוח של צד ג' הבהיר שהנתבע לקח אחריות לתאונה. בבית המשפט העלה הנתבע גרסה אחרת. ההסבר של הנתבע לנכונותו לשלם 2,200 ₪ - שזו היתה מחווה של רצון טוב - אינו משכנע. מי שנוסע בפיאט אונו משנת 86 ומכונית אחרת נפגעת כשהיא מתנגשת בו באשמתה, לא משלם 2,200₪ כ"מחווה של רצון טוב", הוא מסתפק באי הגשת תביעה על הנזק המינורי שגרמו למכוניתו. תשלום 2,200 מתיישב רק עם קבלת אחריות לתאונה. גם אין זה סביר שמי שטוען לאחריות של הנתבע לתאונה יסתפק כ"פשרה" בתשלום חמישית מעלויות התאונה. הנתבע טען, שמכוניתו נפגע בפינה השמאלית הקדמית שלה - והגיש חוו"ד שמאי שלפיה הפגוש הקדמי של הפיאט נמוך ממפלס הפגיעות במכונית צד ג'. מה שלא מופיע בחווה"ד היא התייחסות כלשהי לחלקה האחורי של הפיאט, שלטענת צד ג' פגע במכוניתה. ניתן היה לצפות מחוו"ד שמאי המתיימרת לסתור את טענות התובעת וצד ג', שתעיד על כך שבחלק האחורי של הפיאט אין סימנים לתאונה שתיארה צד ג', או לתיקונם. העדר כל התייחסות לטענות התובעת בחווה"ד משונה מאוד. חלקה האחורי של פיאט אונו מתנשא כמעט אנכית מעל לפגוש. לכאורה עשויה להצטרף לפגיעה של הפגוש במכונית צד ג', פגיעה של החלקים הגבוהים יותר של הפיאט בחלקים הבולטים מדופן מכונית צד ג', כמראה הימנית שלה (שע"פ חווה"ד אכן נפגעה). בצילומים שצורפו לחווה"ד אין צילום של חלקה האחורי של הפיאט. לא שמעתי הסבר להעדרות זו. לסיכומו של ענין זה: חוו"ד נמדדת גם במה שהיא מחסירה. במקרה זה החוסרים נראים מגמתיים ומוזרים. סוף דבר: איני נותן אמון בגרסת הנתבע. דומה שהנתבע אכן היה אשם בתאונה אך כשהתברר לו מלוא היקף הנזק החליט לא לשלמו. מיד אחרי התאונה הפעילה צד ג' את הביטוח שלה ולאחר קרוב לארבעה חדשים הסכים הנתבע לשלם לה את עיקר נזקי הפעלת הפוליסה. איני סבור שהשאלה מה תעשה חברת הביטוח בכלל התעוררה בין הצדדים. ספק בעיני עם הנתבע (או צד ג') היו מודעים לזכות השיבוב ואין כל ראיה שסוכני הביטוח טרחו להאיר את עיניהם בענין. לאור זאת, איני סבור שצד ג' התיימרה לוותר על עילת השיבוב או שבגלל דברים שכתבה הבין הנתבע ויתור כזה. כשנודע לנתבע ענין השיבוב הוא התכחש לאחריותו. צד ג' וסוכן הביטוח שלה העידו שנטל על עצמו אחריות מיד אחרי התאונה. לא הוגשה הודעה כתובה של הנתבע לחברת הביטוח שלו (מה שהיה מלמד על גרסתו בסמוך לאירוע). סוכן הביטוח שלו, מר גואטה, חתום לכאורה על תצלום של תצהיר שלא אומת, שנכלל בראיות הנתבע שהוגשו לבית המשפט. במסמך זה נטענות טענות באשר למה שאמר לו הנתבע, אך הסוכן לא התייצב להחקר על התצהיר - ולא ניתן לכך כל הסבר. הדבר מעורר חשש שהוא כלל לא חתם עליו או, שהנתבע חשש ממה שיאמר בחקירתו. אוסיף זאת: במועד שבו חתמה צד ג' על אותה הסכמה כבר שילמה לה התובעת את תגמולי הביטוח וזכות השיבוב כבר הוקנתה לתובעת. לא היה עוד בכוחה של צד ג' לוותר על אותה זכות. לפיכך אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת 7,302₪ הנושאים הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 22.3.03 ועד התשלום המלא בפועל, שכ"ט עו"ד בשיעור 10% בתוספת מע"מ וכן את שכר העדים שבו חויבה התובעת ואת האגרה ששילמה. הודעת צד ג' נדחית. הנתבע ישלם לצד ג' הוצאות משפט בסך 300 ₪. רכב