החלטה 1. בפני בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ בחדרה (כבוד הרשם ש. רומי) מיום 6.11.05 בתיק הוצל"פ 5-01-07664-12. 2. המבקשת הינה אלמנתו של יצחק קיפניס ז"ל, שנפטר ביום 6.6.04. 3. המנוח היה מבוטח אצל הדר חברה לביטוח בע"מ ב- 5 פוליסות ביטוח חיים. המבקשת הינה המוטבת על פי הפוליסות הנ"ל. 4. ביום 12.7.01 הטיל המשיב עיקול על סך 275,998.63 ₪ בתיק ההוצל"פ הנ"ל ובעקבותיו סרבה חברת הביטוח לשלם למבקשת את תגמולי הביטוח על פי הפוליסות. 5. המבקשת הגישה בקשה לראש ההוצל"פ לבטל את העיקול. בפני ראש ההוצל"פ טענה המבקשת כי גם בחיי המנוח לא היו לו זכויות על פי הפוליסות ולכן לא היתה למשיב זכות בת עיקול ויש לשלם למבקשת את תגמולי הביטוח. מנגד טען המשיב כי על פי סעיף 43 לחוק ההוצל"פ, ניתן לעקל אצל צד ג' כל זכות עתידה של החייב וכי ביחד עם הוראת סעיף 78 לחוק ההוצל"פ - יש לממש את העיקול לטובת הזוכים. 6. בהחלטה מיום 6.11.05 קבע ראש ההוצל"פ כי: "לעת הטלת העיקולים (לפני פטירת המנוח) עוקלו אך ורק הזכויות שהיו למנוח , היינו, מרכיבי החסכון בפוליסות המעוקלות. מרכיב הריסק (הסיכון המבוטח) בר מימוש הוא, אך לעת פטירת המנוח, וממילא אך בידי המוטב בפוליסה. ע"פ הוראות סעיף 13(א) לחוק חוזה ביטוח, קביעת מוטב מונעת מנושי המבוטח לעקל זכויותיו, ועל כן כדין עוקלו זכויות החייב טרם פטירתו. כאמור לעיל, תנאי הפוליסה אינם מתירים קביעת מוטב בלתי חוזרת, ולכן נושי המבוטח אינם מנועים מלעקל את זכויות המבוטח בחייו, למרות קיומו של מוטב, מה גם, שבטופס קביעת המוטב קיימת הבחנה ברורה, בין מוטב בחיים לבין מוטב לאחר חיי המבוטח. בחיי המבוטח , עת הוטלו על הפוליסה העיקולים, היו בנמצא ערכי פדיון שמקורם במרכיב החסכון של הפוליסות , ואלו לא היו שייכות במועד זה, למוטב אחר זולת החייב המבוטח. אשר על כן, אני מקבל בחלקה את בקשת צד ג' וממילא דוחה את חלקה הנותר, ומורה לחברת הביטוח הדר, באמצעות הפניקס, לממש העיקול המוטל על 5 הפוליסות השייכות באותם סכומים שנצברו לזכות החייב מיום הטלת העיקול ועד היום, בחלק הפוליסה שאינו מרכיב הסיכון הביטוחי (ריסק) כערכם במועד הפדיון שאינו אלא מועד הטלת העיקול אצל המבטח". 7. החלטה זו הינה נשוא הבקשה שבפני, כאשר לטענת המבקשת ההפרדה שעשה ראש ההוצל"פ בין מרכיב ערך הפדיון למרכיב הריסק הינה מלאכותית וכי שני מרכיבים אלה הינם מכוח הפוליסה ומשולמים עקב מותו של המנוח, ולכן אינם נכללים בעזבונו ואינם ברי עיקול. 8. המשיבה טענה בתגובתה כי המנוח היה רשאי לשעבד זכויותיו לפי הפוליסות והיה רשאי לפדות את הפוליסות בהתאם לערכי הפדיון שנקבעו בהן - ולפיכך ערכי הפדיון ברי עיקול. 9. דין הבקשה להידחות. ההלכה הנוגעת לענין (כפי שהצדדים וראש ההצל"פ התייחסו אליה בטיעוניהם ובהחלטה) סוכמה על ידי כבוד השופט בר אופיר בבר"ע 20082/98 קורן נ. בינה כהן (לא פורסם) , ולפיה ניתן לעקל זכויות של מבוטח בביטוח חיים - עיקול שהינו על זכות עתידה שהתגבשותה הוודאית היא ביום פטירת המבוטח. גם הוראת סעיף 13(א) לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א- 1981, במשולב עם הוראות הפוליסות , כפי שנסקרו בהרחבה על ידי כבוד הרשם ( אי מתן אפשרות לקביעת מוטב בקביעה בלתי חוזרת וזכות המבוטח לשעבדה) תומכים במסקנה לפיה נשמרו זכויות המבוטח לערכי הפדיון, במובחן מזכויות המוטב (ריסק). טענת המבקשת כי למבוטח לא היתה בחייו "שליטה" על כספי הפוליסה - גם היא דינה להידחות שהרי המבוטח יכול היה לשעבדה, כאמור, וכן יכול היה להפסיק תשלומי הפרמיות ואז היה זכאי לקבל את כספי הפדיון. המבקשת טוענת גם "למדיניות משפטית ומטרה רצויה המחייבות שכספי ביטוח חיים לא יכללו בעזבון ולא ישמשו לפיכך לסילוק חובות של מבוטח" אך היא מתעלמת ממדיניות משפטית לפיה חובות יש לסלק ובאיזון האינטרסים - מן הדין כי כספים השייכים לחייב, ואשר עוקלו בחייו, יזקפו לתשלום חובותיו. 10. אשר על כן - אני דוחה את הבקשה. 11. בנסיבות - איני עושה צו להוצאות. ביטוח חייםפוליסהעיקול