סירוב לבדיקת פוליגרף - גניבת רכב

פסק-דין זוהי תביעה לתגמולי ביטוח בגין גניבת רכב. התובע טוען שמכוניתו נגנבה וזהו מקרה ביטוח המכוסה בפוליסה שהוציאה לו הנתבעת. לטענתו הוא עמד בתנאי המיגון שפורטו בפוליסה והנתבעת הרחיבה את הגנתה מעבר למותר (ומעבר לנימוקי סירובה לשלם תגמולי ביטוח) כשטענה לאי עמידה בתנאי המיגון. לטענת התובע אין לייחס משמעות לסירובו לעמוד לבדיקת פוליגרף. הנתבעת מודה בקיום פוליסת ביטוח תקפה. היא דחתה את דרישת התשלום, כי לא שוכנעה בגרסת התובע. היא טוענת, שלא הוכח מקרה הביטוח, שהתובע הודה באי קיום דרישות המיגון שנקבעו בפוליסה, וגם שהסתיר ממנה, שהתנהגותו החמירה את סיכון הגניבה. היא גם טוענת שמדובר בתביעת מרמה. את נסיבות הגניבה תיאר התובע בסעיפים 4 ו-5 בתצהיר העדות הראשית במילים אלה: "ביום 21.7.03 בשעות הערב, או בסמוך לכך החניתי את הרכב במרכז המסחרי של קריית מלאכי נעלתי את הרכב באמצעות השלט וכך נדרכה גם מערכת האזעקה, התיישבתי בפיצוציה שנמצאת במקום. מפתחות הרכב היו על שולחן בו ישבתי. זמן קצר לאחר שהתיישבתי, הבחנתי, כי מפתחות הרכב אינם על השולחן, הסתכלתי לכיוון הרכב ואז הבחנתי כי הרכב לא חונה באותו מקום בו השארתי אותו". בחקירה הנגדית של התובע, התגלה, שבעל הפיצוציה, "יובל" היה עד לאירוע, לפחות מהשלב שבו גילה התובע שמפתחותיו נעלמו הוא חיפש אחריהם וגילה את הגניבה. "יובל" יכול היה להעיד על מה שראה וגם על תגובותיו של התובע לאירוע (בבחינת רס גסטה). אותו יובל "חי קיים ובריא" והתובע יודע היכן למצאו. אין כל מניעה להעידו במשפט. לא ניתן כל הסבר מדוע הוסתר קיומו עד לחקירה הנגדית ולא ניתן שמץ הסבר מדוע לא הובאה עדותו במשפט. לאחר שהסתיימה שמיעת העדים ביקש ב"כ התובע להעיד את סוכן הביטוח ב"עדות הזמה", אך לא ביקש להעיד את אותו "יובל" באשר לעצם הענין שעמד במרכז המחלוקת! בתצהירו כתב התובע כי "ברכב היתה מותקנת מערכת מיגון מקורית של החברה, נוסף על כך נדרשתי על-ידי סוכן הביטוח של הנתבעת להתקין מערכת מסוג קוברה 5 אצל מתקין אותו קבעה הנתבעת וכך עשיתי". אישורים על התקנת המיגון ובדיקתו נמסרו לנתבעת לשם הפקת הפוליסה. בחקירה הנגדית התברר, שהקודן שהפעיל את מערכת המיגון חייב את התובע להקיש קוד סודי לשם פתיחת הדלת והדבר הטרידו. הוא החליפו בקודן לחיצה פשוט, שמאפשר פתיחת הדלת בלחיצת כפתור. כך נגרע מהמיגון האופייני למערכת שעל התקנתה דווח לנתבעת. הודעה כתובה על כך לא ניתנה לנתבעת, אף שלדברי התובע אושר הדבר בע"פ ע"י סוכן הביטוח. דבר עריכת השינוי (הפוגם ביעילות המיגון שעל התקנתו דיווח לנתבעת) לא הוזכר כלל בתצהיר ונחשף רק בחקירה הנגדית תוך גמגומים והתחמקויות וניסיון להציג את הענין כ"לא חשוב". מצאתי שהענין דווקא חשוב מאוד. למדתי ממנו, שעלי להזהר בהסתמכות על עדות התובע, שנלכד מסתיר מידע "לא נח". אדגיש: חשיבות ענין זה אינה בהוכחת החריגה מדרישות המיגון בפוליסה, אלא במסקנה שלא ראוי לייחס מהימנות יתירה לעדות התובע המעיד חצאי אמיתות. בסוף הדיון ביקש ב"כ התובע להעיד את סוכן הביטוח כ"עד הזמה". מובן, שלא ב"הזמה" מדובר, אלא בעדות חיזוק לעדות התובע עצמו ועדות כזו ניתן וצריך היה להביא כחלק ממסכת ראיות התובע מתחילה (אילו, כמובן, בחר התובע לחשוף מתחילה גם את ההיבטים הפחות נוחים של האמת). הדיון בתביעה זו נטה לספקולציות של הנתבעת באשר לדרך שבה ניתן היה לגנוב את המכונית למרות מיגונה. ספקנותה נוכח גרסת התובע, מובנת: גניבת מכונית מוגנת כראוי במקום הומה אדם דורשת מיומנות (שלחלק מהגנבים יש) וגם נכונות להחשף לעיני הקהל בעת הגניבה (אלמנט נדיר יותר). כל אלה עלולים לקרות, אלא שהם נדירים למדי. אין בדעתי להגרר לדיון בספקולציות. היה זה אינטרס של התובע להביא ראיות ממש בפני בית המשפט. ראיות אלה היו זמינות לו. הוא בחר לא להביאן ואף ניסה להסתיר את עצם קיומן. עדותו היתה בבירור סלקטיבית: השינויים שערך במיגון המכונית נחשפו רק בחקירה הנגדית וכך גם קיומו של עד לאירוע. התובע מבקש שבית המשפט יאמין לגרסתו, אך אינו עושה את הפעולות המתבקשות כדי לעורר אמון זה. מה משמעות יש לדברים? לפי סעיף 54א לפקודת הראיות על בית משפט המוכן להסתמך על עדות יחיד של תובע לתת הסבר מדוע מוכן הוא לעשות כן. לאחר שמהימנות התובע כעד נפגמה איני מוכן לסמוך על עדות היחיד שלו כלל וכלל. סביר בעיני, שאותו "יובל" לא הובא להעיד, מפני שלתובע היתה סיבה לחשוש מעדותו. משמעות הדברים היא, שמשהו בסיפורו של התובע - משהו הנוגע לטענתו שהתרחש מקרה ביטוח - אינו אמת. בנסיבות אלה איני מוכן להאמין לגרסת התובע. התביעה נידחית. אין צו להוצאות. בשולי הדברים: כשבא התיק לעיוני מצאתי בו בקשה של הנתבעת ותגובה עליה. מכיוון שהכרעתי לגוף הענין מסלקת, כנראה, את החשש שביסוד הבקשה - איני נזקק לה. רכבגניבת רכבביטוח גניבת רכבפוליגרף (מכונת אמת)