פסק דין התובעת, חברה לביטוח (להלן - התובעת או איילון), הגישה נגד הנתבעים כתב תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סך 16,412 ₪, דמי השתתפות עצמית, על פי פוליסות ביטוח. התביעה מתייחסת לשני אירועים, שבגינם הוגשו שתי תביעות. בת.א. 2060/01 (שלום, פתח תקוה) נדחתה התביעה והתובעת שם חוייבה בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 12,500 ש"ח בתוספת מע"מ. התובעת דכאן שילמה בגין תביעה זו סך של 26,164 ש"ח הוצאות ושכ"ט והנתבעים נותרו חייבים לתובעת דמי השתתפות עצמית בסך השווה ל- 2,000$, שהם 8,706 ש"ח. בת.א. 6780/00 (שלום, חיפה) הגיעו הצדדים להסכמה לפיה, תידחה התביעה ללא צו להוצאות. התובעת שילמה בגין תביעה זו סך של 1,282 ש"ח לחוקר וסך של 5,660 ש"ח הוצאות ושכ"ט עו"ד. לפיכך נדרשים הנתבעים, לשלם לתובעת דמי השתתפות עצמית בסך של 6,942 ש"ח. סכומים אלה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מגיעים לסכום התביעה. הנתבעים הגישו בקשה למתן רשות להתגונן בה טענו, כי הבינו "כי במידה ויתממש איזה מן הסיכונים המבוטחים בפוליסת הביטוח, הם יידרשו לשלם השתתפות עצמית בגין התשלומים אשר תעביר איילון לצד ג'" (סעיף 7 לבקשה, סעיף 6 לתצהיר). נתבע 2 הצהיר, שמעולם לא העלה על דעתו, "כי בגין כל תביעה של צד ג', אפילו תביעת סרק היא, אני ו/או המבקשת נידרש לשלם דמי השתתפות עצמית, ואיילון מעולם לא הציגה בפנינו כל מצג אחר" (סעיף 6 לתצהירו). אם היה יודע, כי יחוייב בדמי השתתפות עצמית בגין כל תביעה המועברת לחברת הביטוח, היה מטפל בהן בעצמו, באמצעות פרקליטי הנתבעת (סעיף 7 לתצהירו). המצהיר לא נחקר על התצהיר התומך בבקשה וב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם. ב"כ הנתבעים הדגישה את הטענה, שמדובר בפרשנות הסכם, הנבחנת על פי אומד דעת הצדדים בזמן יצירת ההתקשרות (עמ' 2 לפרוטוקול). לאחר שבחנתי את התביעה, את הבקשה, את טענות הצדדים ואת פוליסות הביטוח, הגעתי למסקנה, שמדובר במקרה המצוי על קו הגבול בו "כמעט בטוח", שהנתבעים לא גילו הגנה לכאורה הראויה להתברר וניתנה לנתבעים הרשות להתגונן בכפוף להפקדת מלוא סכום התביעה בקופת בית המשפט (החלטה מיום 30/3/05). הסכום הופקד והדיון התנהל לגופו. מטעם התובעת העיד מר גולדנברג חיים, מנהל גבייה ארצי בתובעת ומטעם הנתבעים העידו, מר ראובן גרוס וסוכן הביטוח, מר גד קומרן. דיון לאחר ששמעתי את הראיות בתיק ושקלתי את טענות ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה, שיש לקבל את התביעה במלואה ולדחות את טענות הנתבעים. כאמור, הבסיס למתן הרשות להתגונן היה טענת הנתבעים, שנתבע 2 הבין, שרק אם יתבצע תשלום לצד ג', יחוייב בדמי השתתפות עצמית. לטענתו, איילון לא הציגה בפניו כל מצג אחר (סעיף 6 לתצהיר התומך בבקשה). בתצהיר עדות ראשית אשר הגיש מר גרוס, טענה זו עוברת שינוי והתפתחות. בסעיף 5 לתצהיר עדות ראשית נטען, שטרם נחתמו פוליסות הביטוח, מר גרוס שוחח עם סוכן הביטוח והובהר, כי דמי ההשתתפות העצמית ישולמו רק בהתקיים אירוע ביטוחי, כלומר - "במקרה וחברת הביטוח תידרש לשלם כספים לצד ג' בגין נזק שאירע לו". שינוי דרמטי זה פוגע קשות במהימנות העד. אם אכן הוסכם הדבר במפורש, מדוע טען שכך "הבין". יש הבדל מהותי בין הסכמה מפורשת לבין "הבנה", שיכולה לנבוע גם ממצגים של חברת הביטוח (או סוכן הביטוח), כפי שטענה ב"כ הנתבעים בדיון מיום 8/12/04 (עמ' 1 לפרוטוקול). בדיון אשר התקיים ביום 27/9/05, טען מר גרוס, שדיבר עם סוכן הביטוח באופן ספציפי על הנושא הנדון וסוכן הביטוח אמר לו באופן מפורש וחד משמעי, שלא ישלם השתתפות עצמית. עוד טען מר גרוס, שיש בידיו דוגמאות רבות לכך, שלא שילם דמי השתתפות עצמית על הוצאות, גם כאשר חברת הביטוח היתה איילון (עמ' 3 לפרוטוקול). בהחלטה מאותו יום קבעתי, שב"כ הנתבעים תגיש את האסמכתאות עליהן העיד מר גרוס, דהיינו - מסמכים המתייחסים לתביעות הרבות אשר הוגשו נגד הנתבעים ונדחו ולא נדרשה מהם השתתפות עצמית. מסמכים אלה לא הוגשו, וגם בכך יש פגיעה נוספת במהימנות העד. חזקה על הנתבעים, שאם היו מסמכים כאלה, הם היו מוגשים לתיק בית המשפט. לאור הסתירות המהותיות בעדותו של מר גרוס ובהעדר אסמכתאות לנוהג שנטען על ידו, אין הוא יכול להיבנות מעדותו של סוכן הביטוח, מר גד קומרן, המצוי בסכסוך עם איילון, הפועלת נגדו בהליכי הוצאה לפועל (עמ' 7 לפרוטוקול). משלא הוכיחו הנתבעים את ההסכמה המפורשת או את המצגים הנטענים, הרי שכשלו בהוכחת הטענה שבגינה ניתנה להם הרשות להתגונן, ויש לקבל את התביעה במלואה. כפי שכתבתי בהחלטה בבקשה למתן רשות להתגונן, האמור ברשימות ברור ועל פיו, יש לשלם דמי השתתפות עצמית גם כאשר התביעה נדחית וחברת הביטוח נשאה בהוצאות ושכ"ט עו"ד, העולים על דמי ההשתתפות העצמית. כאמור בהחלטה וכעולה מפסק הדין שניתן בת.א. 2221/99 המגן חב' לביטוח בע"מ נ' מועצה מקומית עילבון (כב' השופט יצחק כהן), כאשר מבטחת נושאת בהוצאות שנגרמו עקב תביעה שהוגשה נגד מבוטח, שיפתה למעשה המבטחת את המבוטח בגין "הוצאות משפט סבירות", מכוח הוראת סעיף 66 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, ועל המבוטח לשלם למבטחיו את דמי ההשתתפות העצמית. כך גם סבור המלומד, ד"ר שחר ולר (ש' ולר חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, כרך שני, עמוד 326 והאסמכתאות בהערת שוליים 3). נוסח הרשימות תואם את האמור בסעיף ד לפוליסה (ת/1) בו נאמר, כי "המבוטח ישא בסכום המופיע ברשימה מכל סכומי הפיצוי ו/או ההוצאות העומדים לתשלום לפי פוליסה זו" ובכותרת הרשימה יש הפניה לת/1. סעיף א)9 לרשימה מתייחס להרחבות ולתוספות ואינו מתייחס להשתתפות העצמית המצויה, גיאוגרפית, לפני ומעל סעיף זה. מכל מקום, גם אם היתה סתירה בין הפוליסה לבין הרשימה הרי, שהאמור ברשימה גובר על האמור בפוליסה. הפוליסה היא פוליסה כללית לכלל המבוטחים ואילו הרשימה כוללת תנאים ספציפיים לכל מבוטח. לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת, יחד ולחוד, את מלוא סכום התביעה, בסך 16,412 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 18/7/04 ועד לתשלום בפועל. כמו כן, ישלמו הנתבעים לתובעת, יחד ולחוד, הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום ועד לתשלום בפועל. סדר דין מקוצרהשתתפות עצמית