השאלה אשר במחלוקת בין הצדדים הינה, האם הנתבעת ביקשה חידוש פוליסת הביטוח או התובעת חידשה את פוליסת הביטוח על דעת עצמה. עד התובעת, סוכן הביטוח השיב לשאלה, האם קיים נוהל חידוש פוליסת ביטוח, כי "הנוהל היחיד שאנו משתמשים בו, אנו פונים ללקוחות טלפונית, מקבלים את אישורם, מסכמים תנאי תשלום ואותם משלם הלקוח". להלן פסק דין בנושא נוהל חידוש פוליסת ביטוח: פסק דין בפני תביעה כספית בסך של 686 ₪. א. טענות התובעת התובעת הינה חברת ביטוח, אשר ערכה לנתבעת, על פי הצעתה ובקשת חידוש הביטוח מטעמה, ביטוח עסק, לתקופה שמיום ה-01.12.00 עד ליום 30.11.01. התובעת ניהלה לנתבעת חשבון ובו חייבה וזיכתה אותה לפי העניין, בגין דמי הביטוח, תוספות, ביטולים, תשלומים ששולמו והפרשי הצמדה למדד. הנתבעת הפרה את התחייבויותיה כלפי התובעת ולא שילמה לתובעת את מלוא חובה כלפיה, חרף דרישות בכתב של התובעת. ב. טענות הנתבעת 1. הנתבעת רכשה פוליסה מאת התובעת לשנת 1999 שתוקפה פג בחודש דצמבר 2000. הנתבעת לא ביקשה חידוש הפוליסה לשנה הרלוונטית, ועל כן אינה חייבת מאומה לתובעת. לטענת הנתבעת, בהתאם לסעיף 9 לחוק חוזה ביטוח, תקופת הביטוח הסתיימה ביום 01.12.00 ועבור תקופה זו, היא שילמה לתובעת את מלוא דמי הפוליסה, ועל כן אינה חייבת לה דבר. לטענת הנתבעת, היא לא ביקשה מהתובעת להאריך לה את תקופת הביטוח וממילא לא הוסכם עימה כי יוארך הביטוח מאליו. 2. בחודש ינואר 2001 התובעת דרשה ממנהל הנתבעת, באמצעות סוכנה, לשלם את דמי הפוליסה, מושא תביעה זו. מנהל הנתבעת הודיע מיד לפקידת סוכן התובעת כי לא ניתנה כל הוראה לחידוש הפוליסה, הנתבעת לא התכוונה כלל לחדשה, ולכן אין בכוונתה לשלם עבור הפוליסה. לבקשת סוכן הביטוח, שלח מנהל הנתבעת, בשם הנתבעת, מכתב על בטלות הפוליסה, הסוכן הודיע למנהל הנתבעת כ "העניין סגור". כעבור ארבע שנים הוגשה התביעה מושא תיק זה, בניגוד לחוק ובניגוד להבטחת הסוכן וזאת עבור התקופה עד משלוח מכתב הביטול. במכתב הביטול, הנתבעת הודיעה לתובעת באמצעות סוכן הביטוח כי הפוליסה אינה תקפה, משום שהנתבעת לא ביקשה להנפיקה ואינה מקימה לתובעת כל זכות לקבל כל סכום שהוא. לטענת הנתבעת, התובעת עושה שימוש לרעה בהליכי בית משפט, שכן הודעת הביטול נעשתה לבקשת התובעת, כדי לבטל את הפוליסה מיסודה ולא מעת משלוח ההודעה. 3. התובעת לא צירפה לתביעה את המסמך עליו מושתת התביעה כנטען על פי סעיף 2 לכתב התביעה היינו "על פי הצעת הנתבעת ובקשת חידוש". לגרסת הנתבעת התובעת לא צירפה מסמך בדבר חידוש הפוליסה משום שאין ברשותה מסמך כזה. הנתבעת הפרה התחייבות הסוכן מטעמה לגנוז את הדרישה לתשלום כל שהוא על פי הפוליסה הבלתי חוקית. מהמסמך אשר צורף לכתב התביעה עולה כי חידוש הפוליסה נעשה על ידי התובעת על דעת עצמה בלבד, ללא בקשת הנתבעת, בתכולה שאינה מתאימה לתכולה של העסק אותה עת, אלא מתאימה לתכולה משנה קודמת. ג. דיון השאלה אשר במחלוקת בין הצדדים הינה, האם הנתבעת ביקשה חידוש פוליסת הביטוח או התובעת חידשה את פוליסת הביטוח על דעת עצמה. 1. עד התובעת, סוכן הביטוח מר יוסי כהן (להלן "הסוכן"), השיב לשאלה, האם קיימים נהלים לגבי חידוש פוליסות, כי "הנוהל היחיד שאנו משתמשים בו, אנו פונים ללקוחות טלפונית, מקבלים את אישורם, מסכמים תנאי תשלום ואותם משלם הלקוח". כאשר נשאל שוב האם יש נוהל שליחת מכתבים טרם סיום המועד, ענה "יש ואנו שולחים מכתב כזה", אך כאשר נשאל האם נשלח מכתב כזה לנתבעת, ענה "אני לא יכול לזכור, אני מניח שכן. אין לי כאן מכתב כזה. עם חלק מהלקוחות אנו מסכמים בעל פה טלפונית, בצורה כזו אנו עובדים 15 שנה ואין בעיה עם זה". הסוכן לא יכול היה לאשר באופן חד משמעי כי נשלח מכתב לנתבעת המתריע על מועד סיום הפוליסה, מדבר על חידושה ואף לא הציג לבית המשפט, מכתב כזה מטעם התובעת. לשאלה, איך הוא מסביר שבפוליסה הרלוונטית לתביעה זו הכתובת היא המנוף 1 ברחובות, כאשר הנתבעת לא הייתה בתקופה הרלוונטית לתביעה דנן בכתובת זו אלא ברחוב היצירה 11, השיב הסוכן, "ניזונתי מאינפורמציה של הלקוח. יש לי רישומים על השיחה טלפונית והשינויים שהתבקשו בה, אבל אין לי אותם כאן. יש בקשות שאנו מעבירים בכתב לחברת הביטוח, אך אין לי אותם כאן". 2. הסוכן לא ציין בתשובתו, מתי דיבר עם מנהל הנתבעת ולא הציג את הבקשה לחברת הביטוח. מן הראוי, כי סוכן הביטוח אשר מופקד מטעם חברת הביטוח על טיפול בלקוחותיה ימציא מסמך בכתב, לפנית מנהל הנתבעת אליו וכן, את פנייתו לתובעת בשם הנתבעת. הסוכן לא הציג את אותה תרשומת שיחת טלפון והבקשות שהועברו לחברת הביטוח. כאשר מנהל הנתבעת חזר על עמדתו בחקירת הסוכן, לפיה, הנתבעת לא ביקשה כל חידוש הפוליסה, השיב הסוכן: "כן ביקשת. הבטחת לשלם וקיבלנו ממך בקשה טלפונית לבטלו אחרי חודש". תשובתו של הסוכן תואמת את עמדת מנהל הנתבעת, סעיפים 10 ,11 לתצהירו וסעיף 5 לתצהיר בקשת רשות להתגונן, על פיהם עמדת מנהל הנתבעת "לבקשת הסוכן שלחתי בשם הנתבעת מכתב על בטלות הפוליסה". סוכן הביטוח אישר כי מנהל הנתבעת ביקש לבטל את הפוליסה אשר הוצאה ללא אישור הנתבעת. לשאלה, מדוע רק אחרי 4 שנים התובעת הגישה את כתב התביעה, מושא תיק זה, וכיצד הסוכן זוכר את כל הפרטים, ענה "מה שצריך לזכור אני זוכר" . לשאלה, הכיצד בתחילת שנת 2001 נרשה בפוליסה כתובת הנתבעת, אליה עברה רק בחודש אפריל 2001, וחוזה השכירות לגבי כתובת זו נחתם רק בחודש מרץ 2001, השיב הסוכן: "השאלה הזו מכשילה אותך". בתשובת הסוכן לא ניתן הסבר המניח את הדעת לגבי הטענות שהעלתה התובעת. כאשר נשאל הסוכן האם קימת בקשת החידוש של הנתבעת, השיב: "מדובר על בקשת החידוש שלי כסוכן החברה אחרי שהנתבעת ביקשה מאיתנו, ואין לי אותה כאן." 3. סוכן הביטוח לא הציג כל הראיה לפיה, הנתבעת ביקשה את חידוש הפוליסה או הודעה שלו לתובעת לעניין זה. ראוי היה שהתובעת, באמצעות סוכן הביטוח, תציג בפני בית המשפט, את כל המסמכים, אשר לטענת הסוכן מצויים בידיה, כראיה בסיסית, כדי להוכיח את טענותיה. התובעת לא צירפה לכתב התביעה בקשת חידוש מטעם הנתבעת, מה שמחזק את גרסת מנהל הנתבעת, כמפורט בסעיף 15 לתצהירו, ולפיו: "התובעת לא צירפה לתביעה את המסמך עליו מושתת התביעה כנטען בסעיף 2 לתביעה היינו על פי הצעת הנתבעת ובקשת חידוש". 4. וכבר נקבע כי החזקה הראייתית בדבר הימנעות הנתבע מהבאת ראיה רלוונטית, הקובעת, כי אם בעל דין נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שבהישג ידו, ניתן להסיק שאילו הבואה הראיה היא היתה פועלת נגדו, ויש בהימנעותו כדי לאשש את גירסת הצד שכנגד. "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו (602ז')". עא 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מד(4) 595) 5. לטענת סוכן הביטוח, הוא דרש ממנהל הנתבעת, לשלם את החוב, "טלפונית", אך לא ידע לומר, מתי פנה אליו בדרישה לתשלום החוב, "יכול להיות גם אחרי שבועיים שלושה וחודש מחידוש הביטוח". הסוכן לא יכול היה להעיד מתי התקשר לנתבעת ודרש את החוב וכאשר נשאל כיצד הוא דורש את החוב לפני שהביטוח התחיל, ענה, "דרשתי את החוב בעשיית הביטוח, לאחר ביטול הפוליסה, דרשתי את הפרמיה היחסית", גם בתצהירו של הסוכן סעיף 7 נאמר, כי "לאחר שהסתבר לי כי הנתבעת אינה משלמת את פרמיית הביטוח פניתי לנציג הנתבעת ודרשתי ממנו לשלם את החוב". כאמור, הסוכן לא הציג כל תרשומת של שיחות טלפון עם מי מטעם הנתבעת. 6. מנהל הנתבעת מר יורם ג'רפי, השיב בחקירתו, לשאלה, האם ביקשו ממנו תשלום בתחילת ינואר 2001: "הם פנו אליי לגבי שינויים בפוליסה, אמרתי שלא ביקשתי בכלל ביטוח וחידוש". כאשר התבקש לאשר כי לא נדרש לשלם בחודש ינואר, השיב "לא ביקשו בכלל, גם בפוליסה הקודמת ביקשו רק לאחר 4 חודשים". ב"כ התובעת הפציר במר ג'רפי לאשר כי פנה לפני תום הביטוח וביקש לחדש את הביטוח מסוכן הביטוח, תשובתו "בחיים לא". 7. חוזה השכירות (נספח ב' לתצהיר עדות ראשית של מנהל הנתבעת) שצירף מנהל הנתבעת, מעיד על כך כי חוזה השכירות נחתם ביום ה-16.03.01, בעוד שעל פי הפוליסה אשר צורפה לכתב התביעה (נספח ד'), תקופת הביטוח היא מ-01/12/00 ועד 30/11/01. כתובת הנתבעת בפוליסה, היא ברחוב המנוף, בעוד שעל פי חוזה השכירות לכתובת זו, הוא נחתם רק ביום ה-16.03.01. אכן, קיימת אי בהירות בשאלה, כיצד התובעת ביטחה את הנתבעת כאשר כלל לא הייתה בנכס, אך עם זאת ברור, שלנתבעת לא היתה חזקה בנכס בשלב זה. 8. כריתתם של חוזי ביטוח צרכניים נעשית על פי רוב בהתאם למתכונת טיפוסית, בשלב הראשון נוצר קשר בין הלקוח (מבקש הביטוח) לבין סוכן הביטוח. במסגרת זו יבהיר הלקוח לסוכן את מבוקשו והוא יספק לו מידע בדבר "מוצרי" הביטוח המתאימים לו ובדבר מחירם. בשלב השני לקראת כריתת החוזה - שלב שאינו מתקיים תמיד - יתבקש הלקוח למלא הצעת ביטוח. ההצעה היא טופס שהוכן מראש בידי המבטחת, ובו מוצגות ללקוח שאלות שונות הנוגעות בסיכון. לאחר מכן חותם הלקוח על ההצעה, ולעיתים קרובות הוא משלם באותו מועד מקדמה על חשבון דמי הביטוח או מסדיר את אפשרות גבייתם ממנו בעתיד. (שחר ולר, "חוק חוזה ביטוח", תשמ"א 1981, כרך ראשון, המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי ומיכאל סאקר ירושלים, תשס"ה 2005, עמ' 198-199; להלן ראה ולר) במקרה הנדון, התובעת לא סיפקה כל ראיה כי מי מטעם הנתבעת חתם על הצעה לביטוח וסוכן הביטוח לא טען כי מנהל הנתבעת או מי מטעמו חתם על הצעה לביטוח. 9. חוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 9. תקופת הביטוח (א) באין הסכם אחר מתחילה תקופת הביטוח עם כריתת החוזה והיא מסתיימת בחצות הלילה שבסוף יומה האחרון. התובעת לא הציגה כל מסמך המאשר כי תקופת הביטוח ממשיכה לפי בקשת הנתבעת. 10. תקופת הביטוח - על חוק חוזה הביטוח תשמ"א 1981 סעיף 9 (ב) לחוק, "הוסכם על תקופת הביטוח והציע המבוטח למבטח בכתב, לא יאוחר מ-30 ימים לפני תום התקופה, להאריך את הביטוח לתקופה שנקב בהצעתו, רואים את המבטח כמסכים להארכה אם לא הודיע למבוטח בכתב, תוך 15 ימים ממסירת ההצעה, על סירובו." התובעת לא הציגה כל מסמך, מטעם מי מהנתבעת כי התבקשה הארכה לתקופת הביטוח, בהעדר ראיה חל סעיף 9 (א) לחוק חוזה ביטוח. סעיף 9 (ד) לחוק, "לא הוסכם על תקופת הביטוח, רשאי כל צד לבטלו בכל עת בהודעה בכתב לצד השני; המבוטח זכאי להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר ביטול הביטוח". הפוליסה, מושא התביעה שבפני, הונפקה ללא בקשת הנתבעת ולא מצוין בה תאריך הוצאת הפוליסה המקורית. התובעת לא המציאה את מכתב הביטול של הנתבעת אשר ביקשה לבטל את הפוליסה שהונפקה ללא ידיעתה והסכמתה. אי המצאת ראיה זו, מחזקת את גרסת מנהל הנתבעת, שבמכתב זה נכתב שהפוליסה הוצאה ללא בקשת הנתבעת. לעניין מעמדו של סוכן הביטוח, סעיף 33 (א) לחוק חוזה ביטוח, קובע כי סוכן הביטוח הוא שלוחה של המבטחת אלא אם כן "פעל כשלוחו של המבוטח לפי דרישתו בכתב". חוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 33. שליחות לעניין החוזה (א) לעניין המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה הביטוח ולעניין כריתת החוזה, יראו את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח, זולת אם פעל כשלוחו של המבוטח לפי דרישתו בכתב. סוכן הביטוח משמש כשלוחה של המבטחת לכריתת חוזה. טופס הצעת הביטוח קובע שהחוזה בין הצדדים ייכרת רק לאחר אישורה של ההצעה בידי המבטחת, אולם אם הודיע הסוכן ללקוח שהוא נהנה מכיסוי כבר עם החתימה על ההצעה אין לתת תוקף למגבלה המופיעה בהצעה (ראה ולר 704-710). 12. סוכן הביטוח לא הציג טופס הצעת הביטוח חתום ע"י הנתבעת ו/או את אישור המבטחת לטופס ההצעה אשר הנתבעת הייתה צריכה לחתום עליה או לחילופין לאשר אותה. נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו. אי עמידה בנטל השכנוע משמעה דחיית הטענות. חובת הראיה לגבי מי שנושא בנטל השכנוע - משמעות החובה היא להביא ראיות לשם עמידה בנטל השכנוע. הכלל הוא כי נטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו עליו הראיה. על כן התובעת נושאת בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו. הנתבעת נושאת בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של טענת הגנתה. השאלה האם הרים בעל דין את נטל השכנוע המוטל עליו, נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכתו בדיון עצמו. מידת ההוכחה הנוהגת במישור האזרחי, היא הטיית מאזן ההסתברויות לזכותו של הנושא בנטל השכנוע, כאשר "השקילות" ברמת הוודאות של שתי גרסאות נוגדות, פועלת לחובתו של הנושא בנטל השכנוע. ל"ספק" כשלעצמו אין מקום במישור האזרחי ואת מקומו תופסת ה"שקילות" (י' קדמי על הראיות חלק שלישי תשס"ד 2003 ,הוצאת דיונון עמ' 1506). השאלות אשר עלו במקרה דנן הן שאלות ראייתיות, להבדיל משאלות של פרשנות, אשר הצריכו את הצדדים להתמודד עם נטל השכנוע המוטל עליהם. מהמקובץ לעיל עולה, כי התובעת לא הציגה כל ראיה שהנתבעת ביקשה חידוש הביטוח, ראיות, שלטענת סוכן הביטוח, מצויות היו בידיו. התובעת לא הרימה נטל זה ומשכך, התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבע הוצאות בסך 500 ₪. פוליסה