פסק דין 1. התובע, מנהל חברת תובלה וקבלנות, רכש מהנתבעת פוליסת ביטוח מסוג "משרדית 2000", הכוללת כיסוי ביטוחי בגין תאונות אישיות (להלן - הפוליסה). לטענת התובע, ביום 03/08/04 נפגע בתאונה במהלך עבודתו (נפל ונחבל בידו השמאלית; להלן - התאונה), שכתוצאה ממנה היה בתקופת אי כושר עד ליום 30/09/04 (כ 8 שבועות). 2. התובע פנה לנתבעת בדרישת פיצוי על פי הפוליסה, אולם הנתבעת סירבה לפצותו בטענת אי חבות, משום שלטענתה לא אירע מקרה ביטוחי המקים חובת פיצוי. הנתבעת הכחישה את קרות התאונה וטענה, כי בכל מקרה התובע המשיך לעבוד בעסקו באופן מלא במהלך תקופת אי הכושר הנטענת, ועל כן אין היא חבה בפיצויו. 3. לאחר שמיעת עדות התובע וטיעוני ב"כ הצדדים ועיון בכל המסמכים הרלוונטיים, לרבות: הפוליסה, הרשימה המצורפת לפוליסה (להלן - הרשימה), הרישומים הרפואיים ודו"ח החוקר מטעם הנתבעת (להלן - דו"ח החוקר), שוכנעתי, לקבוע העובדות והמסקנות הבאות: 3.1. לעניין נטלי ההוכחה בתביעות ביטוח - נטל השכנוע בדבר קרות מקרה הביטוח מוטל על המבוטח ועל המבטח, הטוען לפטור מאחריות, הנטל להוכיח קיומו של סייג לאחריות (ע"א 678/86 חניפס נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4) 177). 3.2. לעניין קרות התאונה - הנתבעת זנחה בסיכומיה את הכחשתה באשר לעצם קרות התאונה, אולם בכל מקרה יצוין כי גרסת התובע באשר לנסיבות קרות התאונה היתה עקבית, בכתב התביעה ובעדותו בפניי, ואף נתמכת ברישומים הרפואיים מבית החולים בני ציון, אליו פנה סמוך לאחר קרות התאונה ובאמור בדו"ח החוקר. התובע אף פנה למל"ל לאחר קרות התאונה (צורף אישור על תשלום דמי פגיעה). אשר על כן, אני קובע כי התובע הוכיח במידה הנדרשת בהליך אזרחי את נסיבות קרות התאונה הנטענות. 3.3. הכיסוי הביטוחי על פי הרשימה, התובע הינו המבוטח בפרק הפוליסה הדן ב"ביטוח תאונות אישיות" בפוליסה (להלן - הפרק). בסע' 1 א.2 לפרק, מוגדר מקרה הביטוח, ביו היתר כ - "אי כושרו הזמני של המבוטח לעסוק בעבודתו, במקצועו או במשלח ידו המפורט ברשימה, או להתמסר להם בצורה כלשהי, באורח מלא או באורח חלקי". סע' 3 ו' לפרק קובע כי - "ו. בדיקות רפואיות בקרות מקרה הביטוח, על המבוטח לפנות מיד לרופא מוסמך ולפעול לפי הוראותיו. תביעה לתשלום תגמולי ביטוח תוגש בכתב בצירוף תעודת רופא... " התובע צירף לכתב התביעה תעודות אי כושר לכל התקופה רלוונטית, אשר ניתנו על ידי רופא מוסמך כנדרש בפוליסה. הנתבעת אמנם טענה כי במהלך תקופת אי הכושר עבד התובע באופן מלא בעסקו, אולם לא הניחה אף ראשית ראיה להוכחת טענה זו. בהקשר זה יצוין, כי על פי גרסת התובע, המהימנה עליי, במהלך תקופת אי הכושר הוא כמעט ולא עבד בעסק (למעט במקרים דחופים בהם התחייבה התערבותו בתוקף היותו מנהל החברה; ראה - בעדות התובע בפניי ובעמ' 4 לדו"ח החוקר וראה להלן לעניין חישוב תגמולי הביטוח). אשר על כן, אני קובע כי הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי תקופת אי הכושר בה שהה התובע בגין התאונה מוחרגת מהכיסוי הביטוחי, ועל כן חבה בפיצוי התובע על פי הפוליסה. 3.3. גובה הפיצוי התובע העריך את אי כושרו בעקבות התאונה בשיעור של 90% (עמ' 3 לפרוטוקול ישיבת 21/09/06). על כן ועל פי הודאת התובע, במשך תקופת אי הכושר היה התובע למעשה ב"אי כושר חלקי זמני" בשיעור של 90%, אשר לגביו קובע סע' 3.ה'.2 לפרק כדלקמן - "נקבע למבוטח לתקופת זמן הגבלה בכושרו לעבודה בשיעור העולה על 25% ישלם לו המבטח פיצויים שבועיים כשיעור אי כושרו מסכום הפיצוי המשתלם עפ"י פוליסה זו בגין אי כושר מלא זמני לעבודה". אין מחלוקת כי גובה הפיצוי השבועי הינו בשיעור של 1,740 ₪ לשבוע, נכון ליום 01/01/04 (ראה הצהרת ב"כ הצדדים בעמ' 7 לפרוטוקול ישיבת 21/09/06). על פי הרשימה, תגמולי הביטוח צמודים למדד המחירים. כל כן, סך הפיצוי השבועי נכון ליום 30/09/04 (יום סיום תקופת אי הכושר), הינו 1,760 ₪ (לאחר הצמדה למדד המחירים). על פי סע' 3.ה'.1 לפרק ודף מס' 3 לרשימה, הפיצוי למבוטח ישולם החל מהיום השמיני שלאחר קרות מקרה הביטוח ועד לסיום תקפות אי הכושר (סע' השתתפות עצמית). בענייננו מדובר בתקופה של כ-7 שבועות (החל מיום 11/08/04, שמונה ימים לאחר קרות התאונה ועד ליום 30/09/04). סך תגמולי הביטוח המגיעים לתובע נכון ליום 30/09/04 - 12,320 ₪. 4. אשר על כן, אני מורה על קבלת התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 12,320 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30/09/04 ועד התשלום המלא בפועל. 5. בנוסף תשא הנתבעת בהוצאות ושכ"ט עו"ד התובע בסך כולל של 3,000 ₪ + מע"מ, ואגרת משפט משוערכת אם שולמה. החיוב האמור ישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. פוליסה