פסק דין 1. התובעת 1, חברה העוסקת בעסקי ביטוח והתובעת 2, סוכנות לביטוח המהווה שלוחה של התובעת 1, הגישו נגד הנתבעים כתב תביעה על סך 26,778 ₪. להלן תמצית כתב התביעה המתוקן: א. הנתבעת 1 רכשה מהתובעות פוליסה מס' 7934008394021, עבור משאית מסוג וולבוו, מ.ר 1123015 (להלן - הפוליסה, המשאית, בהתאמה). ב. דמי הביטוח בגין הפוליסה עמדו על סך 24,162 ₪, נכון למועד הנפקתה. ג. עד ליום הגשת התביעה, לא שילמה הנתבעת 1 לתובעות את דמי הביטוח. ד. הנתבע 2 הוא סוכן ביטוח (להלן - סוכן הביטוח) אשר עבד בנתבעת 3, שהיא סוכנות לביטוח המורשית לעסוק בתיווך בעסקי ביטוח בשם התובעת. ה. ביום 20.1.02, העבירו הנתבעים 2 ו-3 לתובעות הצעה לביטוח המשאית, חתומה על ידי הנתבע 2 ולפיה ההצעה מאושרת טלפונית על ידי הנתבעת 1, המבוטחת. התובעות פעלו בהתאם לדרישת הנתבעים והעניקו כיסוי ביטוחי למשאית. ו. הנתבעים 2 ו-3 פעלו מאחורי גבן של התובעות, כאשר הפוליסה הייתה בתוקף, וביטחו את המשאית עבור הנתבעת 1 אצל מבטחת אחרת, מבלי להודיע על כך לתובעות ו/או מבלי לבקש מהתובעות לבטל את הפוליסה וזאת למרות שידעו, כי יש פוליסה אחרת חופפת וכך גרמו לכך שניתן כיסוי ביטוחי אשר טרם שולם. לחלופין, לא עשו את שביכולתן על מנת לבטל את הפוליסה, לרבות המצאת מסמכים אותם נדרשו להמציא ועל כן, יש לראות בהם אחראים לביטולה של הפוליסה ו/או לאי תשלום דמי הביטוח בגינה . ז. הנתבעים 2 ו- 3 עשו כל שביכולתם על מנת לרמות ו/או לשלול מהתובעות את דמי הביטוח להם הן זכאיות ומעשיהם או מחדליהם מהווים הפרה בוטה של התחייבויותיהם כסוכן ביטוח כלפי התובעות, הפרת חובת הנאמנות והשליחות ופגיעה חמורה בזכויות התובעות. כמו כן, הנתבעים 2 ו-3 התרשלו בביצוע עבודתם כסוכני ביטוח. 2. ביום 17/3/03, הגישה הנתבעת 1, בקשה למתן רשות להתגונן (בש"א 159799/03) וביום 21/5/2003 ניתנה לה הרשות להתגונן, ואלה טענותיה: א. התובעות נהגו בחוסר תום לב קיצוני, כדי להוציא מהנתבעת כספים רבים שלא כדין ותוך כדי עשיית עושר ולא במשפט. ב. הנתבעת 1, לקוחה ותיקה בסוכנות הביטוח, ביקשה מסוכן הביטוח לרכוש ביטוח עבור המשאית, כאשר הייתה לנתבעת הערכת עלות דמי הביטוח על פי מחיר שוק הביטוח נכון למועד החידוש על סך כ- 15,000 ₪ עד 16,000 ₪ לשנה. ג. הנתבעת ידעה, שיש לה כיסוי ביטוחי ואולם פוליסת הביטוח, שהונפקה ביום22/4/02, הגיעה אליה רק בתחילת חודש מאי ונדהמה לגלות, כי המחיר הנדרש כדמי ביטוח הוא 24,162 ₪. הנתבעת פנתה לסוכן הביטוח ודרשה ממנו למצוא מבטח אחר במחיר סביר והוגן. ד. בתחילת חודש אוגוסט 2002 נמצא מבטח אחר: "אריה" חברה לביטוח בע"מ, אשר נתנה הצעה ומכרה לנתבעת ביטוח בפועל החל מיום 1/8/02 לתקופה של שנה, עד 31/7/03 וזאת בתעריף שנתי של15,971 ₪. ה. סוכן הביטוח הודיע לתובעת, כי רכש ביטוח אצל מבטח אחר, אולם התובעות סירבו לבטל את הפוליסה, בטענה, כי לא יבטלו עד אשר יתקבל אישור המשחרר את השעבוד. ו. הנתבעת לא נדרשה כלל לשלם עבור הפוליסה. הכיסוי הביטוחי החל ביום 20.1.02 עם סעיף שיעבוד והתובעות היו יכולות להודיע לבעל השעבוד, כי דמי הביטוח אינם משולמים ולא לגרור את הזמן באופן טכני, ביודען, כי החל מיום1/8/02 קיים כיסוי ביטוחי אצל מבטח אחר. 3. הנתבעים 2 ו-3 הגישו כתב הגנה לכתב התביעה המתוקן ביום 5/11/03 ובו טענו, בין היתר, כדלהלן: א. דין התביעה נגדם להדחות ו/או להימחק על הסף מאחר שלתובעות אין עילה נגדם. הנתבעים הם סוכני ביטוח שתיווכו בפוליסת הביטוח למשאית. הסוכנים אינם אחראים לפרמיות הביטוח של מבוטחיהם. ב. הפוליסה הועברה לידיהם ביום 20/5/02 ורק אז נודע, כי התובעת 1 דורשת פרמיה גבוהה בהרבה מהפרמיה שהוסכמה מראש בעת עריכת הביטוח. ג. הנתבעים הודיעו לתובעות במפורש, כי הנתבעת 1 אינה מוכנה לשלם את הפרמיה הנדרשת ובמקום לפעול ולבטל את הפוליסה כפי שמותנה בתנאי הפוליסה, המשיכו התובעות במתן כיסוי ביטוחי עד תום התקופה של הפוליסה מבלי שנדרשו לעשות כן. ד. לאחר שהנתבעת 1 קיבלה את רשימת הפוליסה לידיה, סירבה לשלם את הפרמיה בטענה, כי חב' הביטוח לא עמדה בהצעה ודרישתה גבוהה בעשרות אחוזים ממה שסוכם מראש. להפתעת הנתבעים, התובעות הגדילו את הפרמיה ב-35% בגין תוספת רכינה, דבר שלא סוכם מראש ולא נאמר על כך דבר. הנתבע 2 פנה לתובעות במפורש והודיע, כי אין בכוונת הנתבעת 1, לשלם את דמי הביטוח המבוקשים בגין הפוליסה וביקש מהן שיפחיתו את הפרמיה או יבטלו את הפוליסה. ה. הנתבעים מדגישים, שכל עוד אין כיסוי של מבטח אחר למשאית, לא ניתן לבטל את הכיסוי הביטוחי, היות ובפוליסה קיים סעיף שיעבוד לטובת הבנק ועוד מדגישים, כי הבנק דרש פוליסה חליפית עם סעיף שיעבוד לטובתו על מנת שיאופשר לתובעות לבטל את הפוליסה. עוד טוענים הנתבעים, שהתובעות יכלו לבטל את הפוליסות תוך 30 ימים על פי תנאי הפוליסה, תוך מתן מתאימה הודעה לבנק המשעבד. ו. לקראת חודש יולי קיבלו הנתבעים הצעת מחיר מ"אריה" חב' לביטוח בע"מ באמצעות "איחוד" סוכנות לביטוח בפרמיה של 15,971 ₪. הנתבעים הורו ל"איחוד" להפיק את הפוליסה, על מנת שיוכלו להעבירה לנתבעת 1, שתוכל להעבירה לבנק והם יוכלו לבטל את הפוליסה אצל התובעות. הפוליסה החדשה כיסתה את התקופה שבין התאריכים 1.8.02 לתאריך 31/7/03, רשימת הפוליסה הופקה על ידי "איחוד" ו/או "אריה" ביום 10.11.02. 3. מטעם התובעות העידה הגב' לימור מורן, עובדת מחלקת חיתום של התובעת 2 (להלן - לימור) מטעם הנתבעת 1 העיד מנהלה, מר אליהו גולברי. כן העיד הנתבע 3 בעצמו. העדים נחקרו על תצהיריהם וב"כ סיכמו בכתב. דיון השאלה הראשונה שיש לדון בה היא, האם נכרת חוזה ביטוח. 4. דיני הביטוח הם ענף של דיני החוזים ופוליסת הביטוח היא חוזה שעליו חלים דיני החוזים (ש' ולר "חוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981", כרך ראשון, עמ' 71 - 73, 165- 168; להלן - ולר). חוזה הביטוח נכרת ככל החוזים בדרך של הצעה וקיבול (ע"א 702/89 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' נועם אורים, פ"ד מה(2) 811, 819). כריתת חוזה דורשת העדה של גמירות דעת ומסוימות (ג' שלו, "דיני חוזים - החלק הכללי" (2005) עמ' 171 -177) ואחד המרכיבים החיוניים לקיומה של דרישת המסוימות בחוזה ביטוח הוא שיעור דמי הביטוח (נועם אורים, עמוד 821). בהתאם לקבוע בסעיף 33 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן - חוק חוזה הביטוח) רואים את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח לעניין המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה הביטוח (נועם אורים, עמ' 817 - 818; ולר, עמ' 693 - 717). לעניין דמי הביטוח, בשלב המשא ומתן, היתה לפחות אי בהירות כלפי המבוטחת/ הנתבעת 1. מנהל הנתבעת העיד, שסוכן הביטוח "מורשה לעשות בכל פוליסות הביטוח שלי, לחדש אותן, בסכום דומה לשנה קודמת פלוס מינוס" (עמ' 9 לפרוטוקול). בסעיף 2 לתצהירו נאמר, שבתחילת 2002 הייתה לו "הערכה כספית לעלות הביטוח בערך סך של כ-15,000 ₪ עד 16,000 ₪" ולשאלה "לגבי פוליסה הזו, סולי אמר לך כמה זה יעלה." השיב: "לא, אני חושב שגם הוא לא ידע. כשראיתי את הפוליסה קיבלתי חום" (עמ' 10 לפרוטוקול). מאידך, סוכן הביטוח בסעיף 10 לתצהירו מציין, שהתובעות "נתנו לי הצעת מחיר בפרמיה הנמוכה בהרבה מהפרמיה שנדרשה על ידי "הפניקס"", אך אינו מציין איזה פרמיה הציעו לו התובעות, ובחקירתו הנגדית השיב, שבדרך כלל הוא מקבל, ערך מיון, מבצע את החישוב, ובמקביל מקבל אישור מחב' הביטוח לסכום שחושב על ידו (עמ' 18 לפרוטוקול). עוד יצוין בעניין זה, שכשהתקבלה הפוליסה במשרד סוכן הביטוח ביום 20.5.02, הוא העביר אותה מיד לנתבעת 1 על מנת שתעבירה לבנק המשעבד ולא פנה לתובעות בטרוניה כלשהיא (מכתב מיום 20/5/02, אשר צורף כנספח לכתב ההגנה). בנסיבות אלה, היה מקום, אולי, לפקפק - האם נכרת חוזה ביטוח בין הצדדים, אך לאור תגובתה והתנהגותה של הנתבעת 1 לאחר קבלת הפוליסה, אין צורך לדון בשאלה זו. 5. כאשר הנתבעת 1 קיבלה את הפוליסה, היא לא ביקשה לבטלה ולא הודיעה על ביטול הפוליסה וחוזה הביטוח. בתשובה לשאלה "אמרת לו לבטל" השיב מנהל הנתבעת: "לא אמרתי לו לבטל את הפוליסה כל עוד אין פוליסה אחרת. אמרתי לו שימצא לי פוליסה יותר זולה. אמרתי שיבטל את הפוליסה לאחר שימצא משהו אחר. בינתיים ביקשנו חשבון לתשלום ולא קיבלנו" (עמ' 10 לפרוטוקול). ולשאלה "אבל לפחות ב- 20.5, כשקיבלת את הפוליסה, ידעת מה התעריף של קש והסכמת לשלם אותו עד שתימצא פוליסה חדשה" השיב, "נכון" (עמ' 12 לפרוטוקול) וכאשר נשאל "למה ביקשת ממנו שלא יבטל את הביטוח של קש עד שתמצא פוליסה אחרת? למה לא אמרת לו לבטל מיד" השיב, "למה שאשאיר את הציוד שלי ללא ביטוח"? בנסיבות אלה, ניתן לראות את הפוליסה שהונפקה כהצעה חדשה ואי מתן הודעת ביטול על ידי הנתבעת 1 או בקבלת הפוליסה כפי שהיא עד לרכישת פוליסה אחרת - כקיבול, ובכך נכרת חוזה חדש בהתאם לאמור בפוליסה (ראו: ולר, עמ' 226 - 232 ובעיקר הערת שוליים 108; י' אליאס "דיני ביטוח" (כרך א') עמ' 129 - 134 והאסמכתאות שם). הנתבעת 1 קיבלה את הפוליסה כפי שהיא, כולל דמי הביטוח הנקובים בה, ואין היא יכולה לטעון, שעליה לשלם דמי הביטוח בשיעור אשר סברה שהם דמי הביטוח שהוסכמו או דמי ביטוח בשיעור אותו העריכה מראש. השאלה השניה שיש לדון בה היא, האם בוטל חוזה הביטוח. 6. הודעת ביטול של חוזה ביטוח צריכה להיות ברורה וחד משמעית ואף רצוי שתהיה בכתב על מנת למנוע אי ודאות (ולר, עמ' 368 - 372). התובעות לא הציגו בפני ולא הפנו לסעיף בפוליסה, המחייב מתן הודעת ביטול בכתב של המבוטחת. מכל מקום, סוכן הביטוח היה מודע לכך, שרצוי לשלוח את הודעת הביטול בכתב, שהרי כך עשה לגבי הפוליסה של הפניקס (עמ' 17 לפרוטוקול). בתצהיר התומך בבקשה למתן רשות להתגונן ובתצהיר עדות ראשית של מר גולברי, לא נאמר דבר לגבי הודעת הביטול, צורת הודעת הביטול, מועד הודעת הביטול ותוכנה. בחקירתו הנגדית השיב מר גולברי, שלא היה נוכח בזמן שיחת הטלפון של סוכן הביטוח עם חברת הביטוח בה הודיע על ביטול הפוליסה וגם אינו זוכר מתי זה היה וכי, "אני בטוח שגרין שלח להם הודעת ביטול". (עמ' 11 לפרוטוקול). ואילו סוכן הביטוח טוען בכתב ההגנה את שלושת הטענות הבאות: שפנה לתובעות על מנת שיפחיתו את הפרמיה ו/או יבטלו את הפוליסה (סעיף 13ט"ו); לסוכן הביטוח ולסוכנות הביטוח אין כל מעמד בהחלטה האם לבטל את הפוליסה אצל התובעות אם לאו וכי הסוכן והסוכנות "אינם יכולים לבקש מאת התובעות לבטל את הפוליסה" (סעיף 13כ"ו) וכי הבנק דרש פוליסה חליפית עם סעיף שעבוד לטובתו על מנת שיאפשר לתובעות לבטל את הפוליסה (סעיף 13כ"ז) עיון בתצהיר עדות ראשית של סוכן הביטוח מעלה שאין בו טענה, שהפוליסה בוטלה על ידו או על ידי הנתבעת. כל שנאמר הוא, ש"התובעות היו מודעות כל העת לעובדה, כי בכוונת הנתבעת מס' 1 לבטל את הביטוח מיד לאחר קבלת הפוליסה של התובעות וכי בכוונת הנתבעת מס' 1 לחפש מבטח אחר על מנת להפחית את הפרמיה" (סעיף 34 לתצהיר). עוד נאמר בתצהיר, שהסוכן פנה לתובעות על מנת שיפחיתו את הפרמיה (סעיף 21). יצויין, שלא נאמר בסעיף זה, המקביל לסעיף 13ט"ו לכתב ההגנה, שביקש גם את ביטול הפוליסה. בסעיף 23 לתצהיר, המקביל לסעיף 13כ"ו לכתב ההגנה, הוסיף הסוכן, שגם אם היה לו מעמד לדרוש את ביטול הפוליסה, לא היה עושה כן, היות ואינו רוצה להיות אחראי לנזק שייגרם למשאית ללא כיסוי ביטוחי. למרבה הפלא, מופיעה בחקירה הנגדית של סוכן הביטוח גירסה חדשה, לפיה, סיכם עם לימור, שכשתהיה לו פוליסה חליפית, יעביר לה אותה בפקס והיא תבטל באותו יום את הפוליסה. את הפוליסה המתוקנת עם השעבוד העביר ללימור בנובמבר. המבוטח לא היה צריך לומר לסוכן הביטוח לבטל את הפוליסה, הדבר סוכם עם לימור (עמ' 20 לפרוטוקול). איני מקבל את הגירסה החדשה והכבושה, שהתגלתה לראשונה בחקירה הנגדית. מדובר בענין מהותי שהיה מקום להעלותו בכתב ההגנה ובתצהיר עדות ראשית, והיא אף סותרת את האמור שם, לענין סמכותו של הסוכן לבקש את הביטוח. זאת ועוד, לגירסת הסוכן עצמו, קיים נוהג שמסכמים דברים בטלפון, מגבים אותם לאחר מכן במסמכים, אך לא הוגש כל מסמך על כך וגם לא הוצג אישור על משלוח הפוליסה לתובעת בפקס (עמ' 20 לפרוטוקול) מאחר והפקס של הסוכן לא נותן אישורי משלוח (עמ' 21 לפרוטוקול). מנגד, גירסת התובעות, מפיה של לימור, חד משמעית וברורה. התובעות לא קיבלו הודעת ביטול, לא בעל פה ולא בכתב (סעיף 10 לתצהיר) ולימור אינה מקבלת אף פעם ביטול פוליסה בהודעה טלפונית, במיוחד כשהפוליסה משועבדת לבנק (עמ' 5 לפרוטוקול). לאור כל האמור, הגעתי למסקנה, שלא נשלחה לתובעות הודעת ביטול כלשהי וודאי שלא ניתנה הודעת ביטול ברורה וחד משמעית. 7. הנתבעים לא הציגו בפני מקור לחובה חוזית או חוקית, המטילה על חברת הביטוח את החובה לבטל את חוזה הביטוח לאור אי תשלום דמי ביטוח. אמנם, יתכנו מקרים בהם אי משלוח הודעת ביטול יהווה שימוש בזכות שלא בתום לב מצד חברת הביטוח, אך אין זה המקרה. פוליסת הביטוח שועבדה לבנק הבינלאומי הראשון. המבוטחת ידעה מהם דמי הביטוח והסכימה לכך. המבוטחת ידעה שלשם ביטול הפוליסה יש צורך בפוליסה חליפית משועבדת ואישור הבנק. מועד תחילת הביטוח היה 20/1/02 ומועד תום ביטוח הוא 31/12/02. התוספת לרשימה עם סעיף השעבוד הוצאה על ידי חברת "אריה" רק ביום 10/12/02 ואישור הבנק הבינלאומי נושא את התאריך 27/11/02. הנתבעים אינם יכולים להסכים ולרצות בביטוח המשאית מצד אחד, ולדרוש שהתובעות יבטלו את הפוליסה, מצד שני. 8. עילת התביעה נגד הנתבעים 2 ו- 3, כפי שהיא מפורטת בכתב התביעה המתוקן, היא עילה נזיקית ולא חוזית. משהגעתי למסקנה, שחוזה הביטוח תקף ולא בוטל, לא עומדת לתובעות עילה זו נגד הנתבעים 2 ו- 3. יתכן, שישנה עילה חוזית נגדם על פי האמור בהסכם מיום 3/4/01 (ת/1) אולם עילה זו לא נטענה בכתב התביעה, ההסכם לא צורף לגילוי המסמכים וגולה לראשונה בחקירתו הנגדית של סוכן הביטוח. יתכן שיש בכך שהסוכן הכחיש את קיומו של הסכם משום השפעה על מהימנותו, אך אין בכך כדי לתקן את כתב התביעה ולהוסיף לו דבר שאין בו. סוף דבר 9. אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעות את מלוא סכום התביעה בסך 26,778 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 6/2/03 ועד לתשלום המלא בפועל ובניכוי הסכום אשר שולם על פי פסק הדין החלקי מיום 20/11/03. כמו כן, תשלם הנתבעת 1 לתובעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום 1/9/05 ועד לתשלום בפועל. 10. אני דוחה את התביעה נגד הנתבעים 2 ו- 3. איני מחייב את התובעות לשלם לנתבעים אלה הוצאות ושכ"ט עו"ד, שכן הנתבע 2 אימץ את קו ההגנה של הנתבעת 1 ותמך בו, כאשר התוצאה הסופית היא, שהגנה זו נדחתה ולא קיבלתי את טענות הנתבע 2 לגופן. ביטוח משאיתביטוח רכבמשאית