פסק דין התובע, שהינו מלווה קבוצות, עבד אצל הנתבעת כמתמחה. התובע סיים לימודיו כמלווה קבוצות במכון תרבויות - המרכז ללימודים גיאוגרפיים בחודש יוני 2001, והחל לעבוד בחודש יולי אצל התובעת כמתמחה לתפקיד מלווה טיולים בחו"ל. התובע טוען בתביעתו כי כנהוג בתחום ליווי הטיולים, הוא ביצע 2 טיולים. בתחילת אוגוסט 2001 פנה אליו מנהל מחלקת ההדרכה של הנתבעת מר רוזנטל וציין, כי התובע סיים את התמחותו וכי בסוף חודש אוגוסט יצא כמלווה ראשי. מר רוזנטל הורה לתובע כי קודם לכן ייצא כמלווה שני פעם נוספת, דהיינו פעם שלישית. התובע יצא כמלווה שני בתחילת חודש אוגוסט 2001, כאשר הנתבעת שילמה לו את כל הוצאותיו למעט סידורי קרקע כפי שנהוג כלפי מלווים ראשיים. ביום 9.8.01 במהלך היום השני לטיול, לקה התובע בליבו והודיע למלווה הראשי, אך במקום לפנות לביה"ח, הורה לו המלווה הראשי להישאר באוטובוס כדי לא לבצע פינוי בהול. אחרי מספר שעות פונה התובע באמבולנס לביה"ח. התובע אושפז 10 ימים ובסיומם הודיעו לו הרופאים כי עליו לבצע ניתוח מעקפים דחוף בעלות של כרבע מליון ₪. התובע פנה לאחריו שיסדיר את הכיסוי הביטוחי והוברר לו כי הנתבעת לא ביטחה אותו. התובע טס לארץ כאשר הוא מלווה ברופא מוסמך. בסעיף 17 לכתב התביעה מפרט התובע 14 עילות בגינן הוא מייחס לנתבעת רשלנות. הנתבעת בכתב הגנתה טוענת כי לא היו יחסי עובד ומעביד בין התובעת לבינה והתובע לא קיבל שכר על הליווי. על התובע היה לדאוג לעצמו לביטוח רפואי. הנתבעת טוענת כי התובע לא יידע אותה על אירועים רפואיים בעברו, שאם הנתבעת היתה יודעת עליהם, לא היתה מאפשרת לו להצטרף לטיול. התובע, לטענת הנתבעת, לא יידע אותה על החלטתו באשר לרופא מלווה מחו"ל כי כלל לא סבר שקיימת חבות. יתירה מכך, עפ"י האמור בסעיף 20.7 לכתב התביעה, קיבל התובע החזר מחברת ביטוח דקלה בגין הביטוח הרפואי הבסיסי שהיה לו בסך 11,694 ₪. לפיכך טוענת הנתבעת כי התובע ידע כי עליו לבטח את עצמו ואם לא ביטח עצמו בסכומים מספיקים, אין הוא יכול לבוא בטרוניה נגד הנתבעת. הצדדים צמצמו המחלוקת בישיבת קדם המשפט מיום 21.6.04 לשאלה האם הנתבעת התרשלה בכך שלא הודיעה לתובעת שהוא צריך לרכוש ביטוח. התובע הצהיר בעדותו הראשית, חזר על האמור בכתב התביעה והוסיף כי הפוליסה של דקלה נעשתה כחלק מביטוח עובד של אשתו בקופ"ח. התובע מודה כי שילם בעד כרטיסי הטיסה, אולם בסידורי הקרקע, לינה ובהחזר הוצאות בחו"ל נשאה הנתבעת. מר מתיתיהו רוזנטל מנהל מחלקת ההדרכה של הנתבעת, בתצהיר עדותו הראשית הצהיר, כי המדריך הראשי הינו עובד של הנתבעת וככזה הוא מקבל את שכרו ממנה, אך איש הצוות השני, כדוגמת התובע, אינו עובד של הנתבעת, לפיכך לא קיבל התובע שכר והיה עליו לדאוג לביטוח רפואי. העד מציין כי הוא עצמו ידע את התובע כי עליו לרכוש ביטוח רפואי. התובע אף לא יידע אותו כי הוא סובל מבעיות רפואיות. התובע אישר בחקירתו הנגדית כי בעת הטיול היה במעמד של מתמחה והיחסים שלו עם הנתבעת הם יחסים של מתמחה. התובע אישר כי גם בנסיעות הקודמות כמתמחה לא עשו לתובע ביטוח רפואי, אך גם באותן נסיעות לא אמרו לו שאין ביטוח. לא אמרו לו שעושים לו ביטוח ולא אמרו שלא עושים לו ביטוח. המוסד לביטוח לאומי דחה תביעתו של התובע כיוון שלא התקיימו יחסי עובד ומעביד. התובע לא הגיש ערר על החלטה זו. התובע מוסיף כי הנתבעת הוציאה בכתב מודל לעבודת מתמחה, אך אין בו כל התייחסות לעניין הביטוח. גם לא כתוב בו מי משלם את כרטיסי הטיסה. התובע לא סיפר לנציגי הנתבעת על עברו הרפואי שכלל 2 אירועי לב וכי הוא סכרתי. כשנשאל מדוע לא סיפר על כך לנתבעת השיב כי הוא לא נשאל על כך. מטעם הנתבעת העידה הגב' זהרה כהן, שמשמשת כמדריכת טיולים בחברת דיזנהאוס-יוניתורס, אשר העידה כי בחברה בה היא עובדת, אין איש הצוות השני מבוטח ע"י חברת הנסיעות ולא מוצע לו לערוך ביטוח. אם הוא רוצה הוא דואג לעצמו. בחברה בה היא עובדת איש הצוות השני משלם בעצמו גם את כרטיסי הטיסה וגם נושא ביתר העלויות וסידורי הקרקע. בחברה בה היא עובדת לא מיידעים את איש הצוות השני בעניין הביטוח. עד נוסף מטעם הנתבעת היה מר מתיתיהו רוזנטל, מנהל מחלקת הדרכה אצל הנתבעת. בתצהיר עדותו הראשית הצהיר כי באופן אישי יידע את התובע לפני הטיול לחו"ל כי עליו לרכוש ביטוח רפואי. התובע לא ציין בפניו כי הוא סובל מבעיות לב, סכרת או בעיות רפואיות אחרות. בחקירתו הנגדית אישר כי אין הוא זוכר באופן מפורש כי עדכן את התובע בדבר ביטוח רפואי, אך העיד כי כך הוא נוהג. מחומר הראיות עולה כי מול עדותו של התובע כי לא נאמר לו לעשות ביטוח עומדת עדותו של מר רוזנטל, שאינו זוכר מה בדיוק אמר לתובע וכן עדותה של הגב' זהרה כהן כי בחברה בה היא עובדת המלווה השני אינו מבוטח. לפיכך, אני מגיע למסקנה כי יש לקבל עדותו של התובע כי לא עודכן בדבר עשיית ביטוח. האם היתה חובה על הנתבעת להודיע לתובע כי היא לא מבטחת אותו וכי עליו לעשות ביטוח לעצמו ? בני אדם הנוסעים לחו"ל נוהגים לערוך ביטוח רפואי, כדי שיפצה אותם, אם יקרה להם אירוע רפואי בחו"ל. אין גם מחלוקת כי גם הנתבעת וגם חברות אחרות מציינות בחומר הניתן לנוסע כי הם ממליצות שיעשה ביטוח רפואי, מאחר והם לא מכסות ומפצות בגין הוצאות שנגרמות עקב אירועים רפואיים, כפי שהדבר נעשה אצל הנתבעת. הביטוח הרגיל אינו מכסה מקרים שבהם הורע מצבו של אדם שהיה חולה בעבר. לפיכך גם לא כוסה האירוע נשוא תיק זה ע"י הביטוחים האחרים שהיו לתובע. היה על התובע לעדכן את הנתבעת במחלותיו,גם אם לא שאלה, אך הוא לא עשה כן. אם היה מעדכן את הנתבעת במחלותיו, היא היתה בוחנת כשירותו לתפקיד גם לנוכח מצבו הרפואי. אינני סבור כי על הנתבעת היה לעדכן את התובע כי לא נעשה לו ביטוח, שכן מדובר באדם בוגר אשר נסע פעמים קודמות לחו"ל ואשר היה צריך מיוזמתו לדאוג לביטוח ולא לסמוך על כך שיעשה לו ביטוח ע"י הנתבעת או שיודיעו לו כי לא עשו לו ביטוח. יתירה מכך, אי ההודעה לנתבעת על אירועי הלב הקודמים שעבר ועל היותו סכרתי יש בה משום חוסר תום לב, שכן אדם צריך להציג את מגבלותיו הרפואיים בעת שהוא מתקבל לעבודה, מה עוד שהן רלוונטיות לסוג העבודה אליו הוא מתעתד להתקבל. מכל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי הנתבעת לא הפרה כל חובה כלפי התובע, ולפיכך אני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבעת הוצאות המשפט ושכ"טי עו"ד בסך 7,500 ₪, בצירוף מע"מ, שיישאו הפרשי הצמדה מהיום ועד לתשלום בפועל. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסה"ד. רפואהביטוח רפואי