פסק דין התובע היה בזמנים הרלוונטיים לתביעה, הבעלים של רכב מסוג מיצובישי סופר לנסר (להלן: "הרכב"). הנתבעת, ביטוח ישיר אי.די.אי חברה לביטוח בע"מ, היתה בזמנים הרלוונטיים לתביעה, מבטחת הרכב על פי פוליסת ביטוח שמספרה 73741803/1 (להלן: "הפוליסה"). התובע טוען כי ביום 21.3.04 בשעות הלילה המאוחרות או בסמוך לכך, נהג בנו של התובע, מר רדו קורן (להלן: "רדו") ברכב הנדון. בדרך לביתו אשר ממוקם ברחוב נחשון 3 בת"א עצר רדו את הרכב לשם קניות, וזאת לאחר שהחנה את רכבו ודאג לנעול אותו, כנעשה בשיגרה. כאשר סיים רדו את קנייתו חזר אל הרכב. הרכב לא היה במקום בו החנה אותו, ולפיכך עלתה ההשערה כי הרכב נגנב (להלן: "הגניבה"). רדו פנה אל תחנת המשטרה הסמוכה למקום האירוע הממוקמת בעיר ת"א ודיווח על אירוע הגניבה. לאחר מכן פנה התובע באמצעות רדו בנו אל הנתבעת בכדי להודיע על הגניבה. התובע ורדו נתבקשו ע"י הנתבעת להחקר ע"י חוקר מטעמה. התובע ורדו שיתפו פעולה עם החוקר מטעם חברת הביטוח ואף משנתבקשו לעבור בדיקת פוליגרף נתנו את הסכמתם. לאחר כ - 32 יום מיום הגניבה פנה התובע באמצעות רדו אל מי מעובדי הנתבעת מאחר ולא נתקבלה כל תגובה מצד זו האחרונה. לאחר כ - 40 יום מיום הגניבה נתקבל ע"י התובע באמצעות רדו בנו מכתב, אשר דוחה את טענות התובע בשל גירסת אמינות, ולפיכך נתבקש רדו לעבור בדיקת פוליגרף אצל הנתבעת. רדו הסכים לעבור בדיקת פוליגרף על אף חלוף הזמן. הנתבעת במכתבה מיום 7.6.04 מסרה כי גרסתו של רדו אינה אמינה וכל זאת בהתבסס על ממצאי בדיקת הפוליגרף אותה עבר. התובע טוען כי על הנתבעת האחריות לפצותו על נזקיו בהיותה מבטחת הרכב במקרה של גניבה; כי הטיפול בעניינו נמשך זמן רב מהמקובל בשל רשלנותה של הנתבעת ו / או חוסר זהירותה ו / או הפרת חובה מצד הנתבעת. התובע תובע את נזקיו כדלקמן: ערך הרכב על פי מחירון לוי יצחק - 28,700 ₪. הוצאות נסיעה ועוד - 5,000 ₪. הפסד ימי עבודה, שיחות טלפון לטיפול בעניין הרכב - 3,000 ₪. עגמת נפש - 5,000 ₪. השכרת רכב חלופי - 729 ₪. סך הכל תובע התובע סך של 43,200 ₪. הנתבעת טוענת כי מקרה הגניבה הנטען לא ארע כלל ואולם אם ארע, הרי זה בשל אי הפעלת המיגונים ברכב ו / או השארת מנוע הרכב מונע ללא משגיח ו / או השארת המפתחות ברכב, ולפיכך הואיל ולפוליסה, במצב דברים זה, אין כל תחולה, פטורה הנתבעת מחבותה על פי הוראות הפוליסה בה בוטח התובע, ועל פי כל דין. הנתבעת טוענת כי עצם הודעת התובע על מקרה הגניבה, אין בה כדי להצביע כי המקרה כלל ארע. הנתבעת טוענת כי רדו, בנו של התובע, הביע רצון להיוועץ בטרם ישיב תשובה בעניין עמדתו להיבדק בפוליגרף וכי הסכמתו ניתנה לאחר שקיבל הסבר מקיף וממצה לגבי תוכן, מהות והשלכות בדיקת הפוליגרף. הנתבעת מודה כי דחתה את תביעת התובע וכי דחיית התובענה מבוססת בין השאר - אך לא רק - על תוצאות בדיקת הפוליגרף, לפיהן בהתייחס להתניית המיגונים ברכב ולנסיבות התרחשות האירוע, נמצא כי רדו, בנו של התובע, דובר שקר בתשובותיו לשאלות הרלוונטיות. הנתבעת שוללת את טענת הרשלנות ו / או חוסר הזהירות ו / או הפרת חובה כביכול שנטענו כנגדה בעניין הטיפול בתביעת התובע וטוענת כי מדובר בתגמולי ביטוח אשר לא שולמו הואיל והם שנויים במחלוקת בתום לב, לאור כוונת המרמה של התובע, ששיקר באשר לקיומם של אמצעי המיגון ו / או הפעלתם ו / או נסיבות התרחשות אירוע הגניבה. עוד טוענת הנתבעת כי התובע לא הוכיח את נזקיו הנטענים אף לא בראשית ראיה, כי הסכומים מוגזמים וכי התובע לא פעל להקטנת נזקיו. דיון: שני הצדדים הגישו ראיותיהם לתיק ביהמ"ש. מטעם התובע העידו התובע עצמו ובנו רדו, אשר נהג ברכב עובר לאירוע. מטעם הנתבעת העידו מומחה הפוליגרף מר גזית, הגב' זיוה ליפשיץ העובדת במחלקת התביעות והחוקר מר רן סמולר. אציין מיד כי בחינה, שקילה ואיזון של כלל חומר הראיות מביא למסקנה כי התובע כשל להוכיח תביעתו, לפיה הרכב נגנב ממקום חנייתו על המדרכה בסמוך לקיוסק, לאחר שננעל על יד בן התובע, רדו. מדובר בגירסת בעל דין, יחידה, שלא מצאתי לקבלה. ראשית לא נתתי אמון בגירסת התובע מפי בנו רדו, בין השאר לאור סתירות בין תצהיר רדו לבין דבריו לחוקר, כפי שעולה מתצהיר החוקר. ראה לדוגמא לעניין ההודעה על האירוע: מתצהיר החוקר עולה כי רדו דיווח לאביו על האירוע, בטלפון הסלולרי שבידו, כשהוא נמצא ליד הקיוסק מיד ובסמוך לאחר אירוע הגניבה. ואילו בסעיף 11 לתצהיר רדו, טוען האחרון כי סיפר לאביו על האירוע רק למחרת, ואולם גם ידוע כי רדו גר עם הוריו (וכי בנוסף לרכב גם מפתחות הבית נגנבו?!). גם בדיקת הפוליגרף, אותה מצאתי אמינה ומקצועית, מצאה את בן התובע, רדו, דובר שקר. (בקליפת האגוז אציין כי התובע לא הצליח להוכיח כי נפלו פגמים בעריכת בדיקת הפוליגרף, שכן לא הוכיח כי בעת עריכת בדיקת הפוליגרף היה רדו נתון תחת השפעת תרופות מכל סוג, גם לא הוכיח איזו השפעה, אם בכלל, היתה יכלה להיות לתרופות מסוג זה, אילו נטל אותן עובר לבדיקה, במיוחד שמומחה הפוליגרף, מר גזית, התייחס לטענה בדבר השפעת התרופות ושלל אותה). גם לא מצאתי הגיון בגירסת רדו, בנו של התובע, לפיה המפתח הרזרבי היה בתיק, בתוך הרכב, כאשר מפתח נוסף בידיו של בן התובע. דהיינו, שבכל זמן, מחזיק בן התובע בידיו שני צרורות מפתחות, כדי לנהוג ברכב. זאת ועוד, לאור מיקום המצאו של הקיוסק העיר, מועד ושעת האירוע הנטען, הרי מדובר במקום שקט, לא הומה ולא סואן ואזעקה של הרכב, ולו לפרק זמן קצר, היתה נשמעת. אין מחלוקת כי לא נשמעה כל אזעקה עובר לאירוע הגניבה. כל הדברים, במצטבר, מביאים למסקנה כי נסיבות גניבת הרכב היו שונות מהנמסר בגירסת התובע,מפני בנו רדו. בהתאם לחומר הראיות שבפניי עולה כי אירוע הגניבה ארע עת החנה בן התובע, רדו, את רכב התובע על המדרכה בסמוך לקיוסק, כשהוא מותיר ברכב את מפתחות הרכב. נסיבות אלו שוללות מהתובע את זכותו לקבל תגמולי ביטוח בגין גניבת הרכב, בהתאם לפוליסה. בהתאם אני דוחה את תביעת התובע. התובע ישא בהוצאות הנתבעת כדלקמן: שכר עדיי הנתבעת כפי שנפסק בפרוטוקול מיום 12.2.06 ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ. רכבגניבת רכבביטוח פריצה / גניבהביטוח גניבת רכב