מחיר מחירון - ביטוח רכב

פסק-דין זוהי תביעה לתגמולי ביטוח בגין גניבת רכב. התובע טוען שרכבו נגנב והוא תובע תגמולי ביטוח בשווי של "מחיר מחירון" בהפחתה מסויימת בגין תאונה קודמת. הנתבעת טוענת שהתובע הסתיר ממנה את מצבו הירוד של הרכב בהצעת הביטוח וכשניסה לקבל תגמולי ביטוח ובכל מקרה לא הוכיח את סכום הפיצוי המגיע לו. הצדדים טענו בהרחבה, אך עיקר טענותיהם לא נחוצות להכרעה. התובע הוא סוכן ביטוח. הוא העיד שמכוניתו נגנבה. התובע טיפל בביטוחי המכונית גם לפני שרכש אותה מאחד מלקוחותיו. לפי עדותו שילם עבורה 79,000₪, שהם 10,000₪ פחות ממחיר המחירון. בהצהרה שנתן לנתבעת כתב ששילם עבורה 81,000₪, שהם כ-9,000₪ פחות ממחיר המחירון. לא הוצג חוזה מכר. לא הועד מי שקיבל את התמורה (בכל סכום) החוזית. לא הוצג תיעוד בנקאי על העברת הכספים. לא ניתן הסבר לאי הבאת הראיות התומכות בטענות התובע וגם לא הוצע הסבר להבדלים בין הגרסאות. כמה שילם התובע עבור מכוניתו? הנתונים הסותרים שציין והעדרן המוחלט של ראיות חיצוניות לדבריו מעוררים ספק, שמתחזק כאשר מתבררות העובדות שאפפו את רכישת המכונית. התובע סיפר שרכש את המכונית ממבוטח שלו, שבנו הלך לעולמו בטרם עת והותיר בידיו מכונית, בעוד שלמבוטח עצמו לא היה רישיון נהיגה. אכן, נראה שזוהי "הזדמנות עסקית" לרכוש מכונית מאדם ש"חייב למכור" - ולהזדמנות עסקית שכזו יש בדרך כלל יתרון כלכלי שבא לביטוי בתמורה נמוכה ממחיר השוק הרגיל. הרכב עבר לפני רכישתו ארבע תאונות כדלקמן: ב-12.5.98 (נזק 12,000₪) ב -14.4.99 (נזק 9230₪) ב -30.9.99 (נזק של 22,800 ₪) וב- 20.10.99 (נזק 40,000₪). בתאונה האחרונה נגרם למכונית ששוויה הוערך ב-96,200 ₪ נזק קשה מאוד שכלל פגיעה בשלדה ושולם לבעליה פיצוי של 48,177₪ (ובכללו פיצוי על ירידת ערך של 8.5%). התובע היה סוכן הביטוח שטיפל בכל התביעות שהוגשו במשך הזמן בגין הנזקים למכונית. האם סביר שאכן שילם עבורה 79,000 ₪ - או 81,000 ₪ והסתפק בהפחתה של 9,000 ₪ או 10,000 ₪ ממחיר המחירון שלה? אכן, המחיר ששילם התובע אמור להיות אינדיקציה ל"ערך" האמיתי של המכונית. על המחיר הובאה בפני רק ראיה מפי התובע עצמו - אך מדובר בעדות של בעל ענין שלוקה במגרעות רבות. על עדות יחיד כזו איני מוכן לסמוך. בהתחשב בנסיבות הרכישה ובעבר התאונתי של המכונית איני מאמין שאדם המבין דבר כלשהו בערכן של מכוניות ישלם עבור מכונית זו מחיר כזה, או אפילו מחיר דומה לו. מכונית שסבלה נזקים שכאלה אינה סחורה מבוקשת ביותר. מי שמבקש למכור אותה לא מוכר אותה "במחיר המחירון בהפחתה של ירידת הערך שקבע השמאי" - הוא שמח למצוא לה רוכש בכלל. סביר בעיני שהתובע רכש את המכונית ממבוטחו ב"מחיר מציאה" הנופל בהרבה מהמחירים שעליהם העיד והצהיר. זו הסיבה לכך שנתן שתי גרסאות שונות על המחיר, שלא הסתכן בהבאת המוכר לעדות על המחיר, שנמנע מהבאת כל ראיה חיצונית למחיר וגם שלא נתן כל הסבר לכך שראיה כזו לא הובאה. שאלת מהימנותו של התובע עומדת במוקד התביעה. על מהימנות זו איני מוכן לסמוך כלל. חוסר אמינות זו התבטא בשני עניינים נוספים (שגם בלעדיהם לא הייתי מוכן לסמוך על עדותו, אלא שיש בהם כדי לחזק את הרושם הרע שהותירה התביעה): נ/ 3 היא הצעת הביטוח שמילא התובע. תחת הכותרת "פרטי ביטוח קודמים" התבקש התובע לפרט את התביעות בשלוש השנים הקודמות. ניתן להבין זאת כדרישת מידע הנוגע למכונית או למבוטח. בשני המקרים, ידע התובע את התשובה המדוייקת: כסוכן הביטוח שטיפל בביטוחי המכונית המידע על התביעות הקודמות בגין תאונותיה היה ידוע לו היטב (והוא גם העיד עליו בבית המשפט). פרטי עברו הביטוחי שלו עצמו בודאי ידועים לו. כיצד ניתן לתת "הסבר תמים" לתשובה שכתב: "אין מידע"? כאשר כותב המילים הוא סוכן ביטוח מה יכולות המילים לשקף זולת הסתרת מידע מכוונת? כך גם עולה תמונה מביכה מהתנהלות התובע בקשר לבדיקת הפוליגרף. בתחילה הוא הסכים לדרישת הנתבעת לעבור בדיקת פוליגרף והסכים עמה על נוסח השאלות, אך כשבעת הבדיקה התכוונו להציג לו "שאלות ביקורת" שבלעדיהן לא ניתן לערוך את הבדיקה, הוא חזר בו מהסכמתו. אחר-כך, לאחר שכבר הוגשה התביעה, חזר התובע והסכים להשתתף בבדיקה. כשהתגלעו קשיים מינהליים בהסדרת הבדיקה, נתלה בהם התובע גם לאחר שנפתרו ושוב חזר בו מהסכמתו. מהלכי "זיגזג" אלה אינם מעוררים אמון - וזה בלשון המעטה. הניסיון להציג את המכונית כשווה הרבה יותר מכפי שהיתה שווה באמת הוא שעומד במרכז תביעה זו. גם בהצהרת הבעלים שלפיה ביקש התובע לגבות תגמולי ביטוח וגם בתביעה זו הוא ניסה "לנפח" את ערך המכונית שנגנבה ולזכות בתגמולי ביטוח מופרזים מאוד. אכן, אלה הן הנסיבות שבגינן הטיל סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 סנקציה חריפה במיוחד של שלילת הזכות לתגמולי ביטוח על מבוטח התובע תביעת מרמה. היבט אחר של אותו ענין: זוהי תביעה לתגמולי ביטוח לפי פוליסה. זו קובעת כי שווי המכונית יוערך לפי מחירון "לוי יצחק" תוך שיובאו בחשבון פרמטרים שונים ובכלל זה עברו התאונתי של הרכב. התובע הגיש את המחירון הרלוונטי, אך לא הגיש כל חוות-דעת שמאי שממנה ניתן ללמוד עד כמה היה משפיע עברה התאונתי העשיר המצטבר על ערך השוק שלה. לא מדובר בענין "טכני" אלא בענין מהותי. הערכת שוויה של מכונית הוא ענין שבמומחיות. די בניסיון החיים כדי לקבוע שהמחירים השונים שהתובע טוען ששילם עבור המכונית אינם סבירים כלל - אך ניסיון החיים אינו תחליף לראיה פוזיטיבית באשר לערך השוק של המכונית במועד כלשהו. נטל הוכחת ערך זה מוטל על התובע והוא לא עמד בו. בנסיבות אלה לא נותר אלא לקבוע שהתביעה - שהיתה כרוכה בניסיון לקבל תגמולי ביטוח מופרזים בדרך של הטעיה מכוונת - לא הוכחה. לאור זאת אני דוחה את התביעה. התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך כולל 10,000 ₪. רכבמחיר מחירון רכבביטוח רכב