מועד כריתת הסכם ביטוח וחובת הגילוי בביטוח

פסק דין 1. המחלוקת העובדתית והמשפטית שנתגלעה בין בעלי הדין בתובענה שלפניי מצומצמת וממוקדת בשתי סוגיות, האחת - מועד כריתת הסכם הביטוח ביחס לפוליסה מס' 70003734601, והשניה - הפרת חובת הגילוי הקבועה בסעיף 6 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981 באשר למצב בריאותו של המבוטח - יוסף מרקוביץ ז"ל (להלן: "המנוח"), בהתייחס לשתי פוליסות ביטוח מס' 70003734601 ו- 70004178901. 2. לאחר עיון בתיעוד שלפניי, שמיעת תשובות העדים והמומחה במהלך חקירתם כמו גם עיון בסיכומי בעלי הדין, החלטתי כדלקמן: א. מועד כריתת הסכם הביטוח - פוליסה 70003734601 - 14.8.01: ממכלול הראיות שלפניי עולה בבירור כי הסכם הביטוח האמור נכרת ביום 14.8.01 בתום ההליכים והמגעים שנוהלו עד אז במסגרת משא ומתן שקדם לכריתתו. עדות תובעת מס' 1 (להלן: "התובעת"), הינה מגמתית למדי, עמוסת סתירות ואי דיוקים וספק אם ניתן להעניק לה משקל רב. בכל מקרה אין בעדות התובעת כשלעצמה כדי לאיין ולסתור ראיות ותיעוד ברור המאשרים כי המשא ומתן בין בעלי הדין הבשיל וגרם לכריתת ההסכם רק ביום 14.8.01. מתמלול שיחתה של התובעת עם נציג הנתבעת מיום 22.7.01 עולה כי התובעת אישרה כי ההלוואה, שבגינה התבקשה פוליסת הביטוח אמורה להלקח רק בחודש אוגוסט או ספטמבר (ראה תמליל עמ' 4-3), כי פרטים שונים באשר לסכום ההלוואה וריביותיה עדיין לא ברורים (ראה עמ' 4 לתמליל, שורות 19-12 ועמ' 7 שורות 3-2), כי עיסקת רכישת הדירה עדיין לא גובשה סופית שכן פרטיה יגובשו במהלך שבוע נוסף (ראה עמ' 9 לתמליל, שורות 26 - 20). הוכח ברורות כי ביום 22.7.01 לא נכרת הסכם ביטוח שכן פרטיו עדיין לא גובשו באותו מועד, העיסקה שיצרה את הצורך בביטוח עדיין לא נכרתה, סכום ההלוואה שנועדה לממן את רכישת הדירה עדיין לא היה ידוע ולפיכך תמוהה טענת התובעים כי דווקא הסכם הביטוח שנועד להבטיח את תשלום ההלוואה גובש ונסגר עד תום. לא ניתן להסתמך על מילים בודדות שנאמרו על ידי נציג הנתבעת, להוציאן מהקשרן הכולל ולבנות תילי תילים של טיעונים באשר לגיבוש פרטי הסכם ביטוח וכריתתו כבר ביום 22.7.01, כאשר מהמכלול עולה תמונה שונה. שיחת התובעת עם נציג הנתבעת מיום 22.7.01 הייתה חלק ממשא ומתן מתקדם למדי לקראת רכישת הביטוח, שהבשיל וגרם לכריתת הסכם הביטוח רק ביום 14.8.01, והעובדה כי גם לאחר אותה שיחה מיום 22.7.01 נדרשו התובעת והמנוח להמציא פרטים וטפסים לחתימה, אינה מתיישבת עם טיעוני התובעת באשר להשלמת העיסקה וגיבושה כבר ב- 22.7.01. כאן המקום לציין כי ההסכם לרכישת הדירה נחתם רק ביום 5.8.01 (ראה נספח יא' לתצהיר התובעת), ההסכם לקבלת ההלוואה מהבנק נכרת ביום 16.8.01, וכי תשלום ראשון של התובעת עבור הפוליסה שולם בחודש אוקטובר 2001 (ראה נספח ט' לתצהיר התובעת) וזאת בהמשך לשיחה שהתקיימה בין התובעת לנציג הנתבעת ביום 14.8.01 (ראה עמ' 3-4 לתמלול שיחה זו). מהראיות עולה בבירור כי ביום 22.7.01, לא הייתה גמירת דעת בין בעלי הדין באשר להסכם הביטוח ולא יכלה להיות שכן פרטי ההסכם לא היו מוגדרים אותה עת. סוף דבר ולנוכח מכלול הראיות המשתלבות יחד, הנני מקבל את טענת הנתבעת וקובע כי פוליסה מס' 70003734601 נכרתה ביום 14.8.01. ב. אי זכאות התובעים לתגמולי ביטוח בפוליסה 70003734601 - סעיף 50 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981: אין לשכוח כי סעיף 50 לחוק הינו חריג לכלל הקבוע בסעיף 26 לחוק חוזה הביטוח (השולל פיצוי ממבוטח הגורם בפעולה מכוונת את מקרה הביטוח), בקובעו כי תגמולי הביטוח בביטוח חיים ישולמו גם אם התאבד המבוטח ובלבד שהתאבדותו ארעה כעבור שנה או יותר מכריתת הביטוח. במקרה הטרגי שלפניי, המנוח התאבד ביום 28.7.02, וכיוון שהסכם הביטוח נכרת ביום 14.8.01 בפרשנותם של התובעים לסעיף 50 לחוק אין כל ממש והמסקנה היא כי התובעים אינם זכאים לתגמולי הביטוח בפוליסה זו. ג. הפרת חובת הגילוי - פוליסה מס' 70004178901: הנתבעת לא נשאה בנטל המוטל עליה ולא הוכיחה טענתה בדבר הפרת חובת הגילוי של מבוטחה באשר למצבו הנפשי של המנוח. אין תימה כי טענה זו לא נטענה על ידי הנתבעת במכתבה לתובעים בו דחתה את תביעתם, ומתקבל רושם כי טענה בלתי מבוססת זו "גוייסה" במועד מאוחר למדי כדי לעבות מלאכותית את טיעוני ההגנה של הנתבעת. יצויין כי הנתבעת לא הרחיקה לכת ולא טענה, כי לתובעים כוונת מירמה והסתפקה בטענתה בדבר הפרת חובת הגילוי. מהראיות שלפניי עולה לכל היותר חשד באשר לבעיות נפשיות של המנוח ולא מעבר לכך, ובוודאי לא הובאו ראיות באשר למחלת נפש של המנוח או הזקקותו לטיפול נפשי משמעותי כטענת הנתבעת. לא ניתן לבסס דבר על חוות הדעת מטעם ד"ר ברוך שהוגשו מטעם הנתבעת. חוות דעת אלה תיאורטיות לחלוטין ללא שמץ של ביסוס והתייחסות פרטנית למצבו של המנוח ולתיקיו הרפואיים למרות הודאת המומחה כי עיין בתיקים אלה (ראה תשובותיו של ד"ר ברוך בעמ' 20 לפרוטוקול). המנעות הנתבעת מלהציג את התיקים הרפואיים כדי לבסס טענתה בדבר מצבו של המנוח אומרת דרשני ומכרעת בטיעוניה בדבר "מחלת הנפש" ממנה סבל כביכול המנוח. הצגת ראיות דלות למדי בדבר שימוש בתרופת הליתיום, אין בהן כדי להוכיח את "מחלת" המנוח בוודאי לא על עוצמתה וחריפותה מה גם כי בערבו של יום נותר ספק באשר לנטילתה והשימוש התכוף בה. יש לציין כי הנטל על הנתבעת להוכיח טענותיה ולבססן והראיות הדלות שלפניי אינן מספיקות כדי לקבל טענתה זו. לנוכח האמור, הנני דוחה טענת הנתבעת באשר להפרת חובת הגילוי על ידי המנוח ומקבל את תביעת התובעים בהתייחס לפוליסה מס' 7000417901. 3. סוף דבר ולנוכח קביעותיי דלעיל, הנני מורה כדלקמן: א. תביעת התובעים המתייחסת לפוליסה מס' 70003734601 נדחית ללא צו להוצאות. ב. התביעה המתייחסת לפוליסה מס' 7000417901 מתקבלת במלואה באופן שהנתבעת תשלם לתובעים יחד את תגמולי הביטוח על פי פוליסה זו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום פטירת המנוח (28.7.02) ועד התשלום בפועל. ג. בנסיבות העניין ולנוכח התוצאה המשולבת אין מקום לחיוב הנתבעת בפיצוי נוסף כלשהו ואין מקום לחייב מי מבעלי הדין בתשלום הוצאות המשפט ושכ"ט וכל צד ישא בהוצאותיו. אי גילוי / הסתרת מידע / כוונת מרמה (ביטוח)חוזהפוליסהחובת הגילויחוזה ביטוח