פסק דין התביעה שבפני הינה לתשלום תגמולי ביטוח על פי פוליסה שהוגשה על ידי התובעים כנגד המבטחת בטענה כי זו לא עמדה בהתחייבותה על פי הפוליסה שהוציאה לתובעים ולא נשאה בכל הוצאות שנגרמו לתובעים הכל כפי שיפורט להלן. ובמה דברים אמורים : התובעים הינם הבעלים של דירת מגורים השוכנת בבית משותף ברח' לילנבלום 18 א' בתל אביב. הנתבעת הינה חברת ביטוח אשר במועד הרלוונטי ביטחה את דירת התובעים ותכולתה בפוליסה "מבצר לדירה" המבטחת בין היתר נזקי אש. ביום 16.6.02 פרצה שריפה במבנה חד קומתי שהיה בנוי על קו האפס עם בית התובעים. האש כילתה את גג הרעפים הצמוד לקיר המערבי של דירת התובעים והתפשטה בדירה.בשל האש העשן והפיח אשר חדרו לדירה נמלטו התובעים מהמקום עם ילדיהם. לטענת התובעים לא הייתה הדירה ראויה למגורים וגם לאחר מכן נדרשו 10 ימים לשיפוץ הנזק בדירה ובקיר המערבי. התובעים מסרו הודעה על האירוע לנתבעת באמצעות סוכן הביטוח וזו שלחה שמאי מטעמה להערכת נזקי התובעים. לציין כי בסופו של יום לא כפרו התובעים באמור בחוות הדעת ובאת כוחם ויתרה על חקירתו הנגדית של השמאי (ראה עמ' 13 לפרוטוקול ישיבת 6.2.08 ). לפיכך יש לקבוע כבר בשלב זה כי חוות דעת השמאי הינה חוות הדעת היחידה המונחת בפני בית המשפט לשם הוכחת הנזק והקשר בסיבתי בינו לבין אירוע השריפה . חוות דעת זו לא נסתרה בחקירה נגדית ולא הוצגה כל חוות דעת נגדית. לטענת התובעים לא עמדה הנתבעת הן בחוות דעת השמאי והן בפיצוי ששילמה בהתחייבויותיה על פי הפוליסה וזאת בשלושה : א.הן השמאי והן הנתבעת עשו הבחנה בין הנזקים שנגרמו בפנים הדירה לבין הנזקים שנגרמו בקיר המערבי של הדירה שהוגדר כקיר חיצוני , אשר לדברי הנתבעת הינו חלק מהרכוש המשותף ואינו חלק אינטגראלי של הדירה כהגדרתה כדירה ולפיכך יש לפצות בגין הנזק שנגרם בו כדי חלקם היחסי של התובעים ברכוש המשותף ועל מנת שלא להיכנס לחישובים קטנוניים העמידו השמאי והנתבעת את הפיצוי כדי 1/6 בשיעור יחסי למספר בדירות בבניין. לטענת התובעים החלטה זו הינה החלטה מקפחת וכי ההפרדה בין חלקה הפנימי של הדירה לבין הקיר החיצוני הצמוד לה הינה הפרדה מלאכותית ויש לראות את שני חלקי הקיר כיחידה אחת החוסה תחת הגדרת המילה "דירה", לפיכך משנשאו התובעים בהוצאות תיקון הקיר המערבי בסך של 17,169 ₪ על הנתבעת לשפותם בגין הוצאה זו במלואה. ב. על התובעת לשאת בנזק שנגרם לארונות המטבח. ג. על הנתבעת לשאת בדיור חלוף לתקופה שבין ה-20 ל-30 לספטמבר עת בוצעו השיפוצים שהוכרו על ידה והתובעים לא יכלו להתגורר בדירה. לציין כי לאחר שנדחתה תביעת התובעים על ידי הנתבעת פנו התובעים למפקח על הביטוח ונענו בחוות דעת ארוכה ומפורטת המסבירה מדוע במקרה דנן אין הצדק עם התובעים וכי תגובת הנתבעת בדין יסודה בעיקר בשאלה האם הקיר החיצוני המערבי הינו בגדר רכוש משותף ולפיכך זכאים התובעים לשיפוי בגין הנזק שנגרם בו רק כדי חלקם ברכוש המשותף. חוות דעת המפקח על הביטוח צורפה לתיק בית המשפט . לדעתה של באת כוח התובעים חוות דעת זו בטעות יסודה. מאידך טוענת הנתבעת כי היא עמדה בכל התחייבויותיה על פי הפוליסה פיצתה את התובעים על פי חוות דעת השמאי שכאמור לא נסתרה. התובעים הנותנים לפוליסה פרשנות מוטעית ואין הם זכאים לפיצוי נוסף מה גם שחוות דעת המפקח על הביטוח עולה בקנה אחד עם הוראות החוק והוראות הפוליסה. לא אכביר מילים לנוסח ולסגנון בהם נקטה ב"כ התובעים בסיכומיה, רק אומר כי דעתי לא הייתה נוחה מהם.ואילו גופו של עניין סבורתני כי הפרשנות הנשענת על לוליינות מילולית שהינה הבסיס לסיכומי ב"כ התובעים אינה עומדת לעניות דעתי עם הפרשנות המילולית הדווקנית של החוק ואין בפני בית משפט זה אלא הוראות החוק והוראות הפוליסה שיש לפרשן ברוח החוק. לציין כי הפוליסה נשוא כתב התביעה שבפני הינה פוליסה תקנית אשר נוסחה על ידי מחוקק המשנה במסגרת התקנות לפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח דירות ותכולתן) התשמ"ו-1986 והן אלה הקובעות את היקפה וניסוחה. לדברים משמעות כבדת משקל שכן לא תתקבל במקרה דנן הטענה כי מדובר בחוזה שניסוחו הוכתב על ידי המנסח ולפיכך יש לפרשו לרעת המנסח. על פי הפוליסה "החברה תשפה את המבוטח עבור הנזקים שיגרמו לבניין המגורים על ידי הסיכונים המכוסים לפי פרק זה,בגבולות סכום הביטוח המפורט ברשימה כמתייחס לפרק זה". ולמען הסר ספק ישנה הגדרה של בניין מגורים בסעיף א' להגדרות כאשר ישנה התייחסות מפורשת לחלקו של המבוטח ברכוש המשותף וההצמדות לדירה וזאת על מנת ליתן מענה להגדרות חוק המקרקעין והבחנה בו בין הדירה כיחידה אחת והחלק היחסי ברכוש המשותף כיחידה נפרדת. אשר לקירותיו החיצוניים של המבנה חוק המקרקעין רואה בהם רכוש משותף ואין הוא מבחין ובצדק האם אותו קיר חיצוני חופף לקיר הפנימי של הדירה אם לאו. ואכן מקום בו מבקש דייר לבצע שינוי כל שהוא בדירתו באופן שהשינוי יפגע גם בקיר החיצוני הצמוד לדירתו, עליו לקבל לשם כך את הסכמת הדיירים או את הסכמת ועד הבית המשותף. לו היו התובעים מבקשים לדוגמא להרחיב חלון בדירתם לא ניתן היה לבצע פעולה זו אלא לאחר קבלת הסכמה שכן יש בכך כדי לפגוע לא רק בחלקה הפנימי של הדירה אלא גם בקיר החיצוני הצמוד לה שהינו חלק מהרכוש המשותף. לציין למשל כי על פי חוקי הגנת הדייר לא יהא בצביעת הקיר החיצוני בלבד כדי שינוי במושכר היכול לשמש בסיס לתביעת פינוי. ואכן סבורתני כי הבסיס להגדרת הרכוש המשותף יונק את עקרונותיו מחוק המקרקעין תשכ"ט-1961 לפיו בסעיף 52 יהיו קירותיו החיצוניים של בית משותף רכוש משותף של הבניין וזאת בהבחנה מהקירות הפנימיים של הדירה שהינם רכושו של בעל הדירה. לפיכך כל שינוי ו/או תיקון ו/או צביעה של הקיר החיצוני יעשה על ידי ועל חשבון הדיירים כולם כל אחד מהם כדי חלקו היחסי שכן האחריות לתקינותם של הקירות החיצוניים הינה אחריות קולקטיבית של כל הדיירים הן באשר להשבחה והן באשר לתיקונים. סבורתני כי הגדרה זו עמדה לנגד עיני מחוקק המשנה בבואו לנסח את הפוליסה התקנית וזו לטעמי גם הפרשנות היחידה שניתן ליתן לדברים. לפיכך גם איני סבורה כי יש ליתן לקירות החיצוניים את הפרשנות אותה מבקשת ב"כ התובעים לאמץ קרי כי אלה ייחשבו כמחוברים דרך קבע לדירה שכן פרשנות שכזו אינה עומדת בקנה אחד עם ההוראה כי אין הקירות החיצוניים חלק מרכושו הפרטי של בעל הנכס ויש בפרשנות זו כדי להקנות לבעל הדירה בעלות בנכס שהחוק עצמו הפקיעו מידיו. ואכן ולמען הסר ספק מגדיר מחוקק המשנה מהי דירת מגורים ומציין ברחל ביתך הקטנה כי הביטוח יחול גם על חלקו היחסי של המבוטח ברכוש המשותף וזאת מקום שנגרם נזק הן לדירת המגורים גופה כהגדרתה בסעיף ההגדרות והן לרכוש המשותף בין אם הוא עוטף אותה ישירות ובין אם הוא רחוק ממנה, כגון שהשריפה הייתה גורמת לנזק בחדר המדרגות ו/או במעלית אם קיימת ו/או בתשתית החשמל וכיו"ב. לפיכך היה על התובעים לפנות לדיירי הבניין ולתבוע את השתתפותם בתיקון הקיר החיצוני ו/או לתבעם בסופו של יום על מנת שאלה ישאו כל אחד מהם בחלקו היחסי. לפיכך ובסופו של יום מצאתי לקבוע כי איני מקבלת את הפרשנות אותה מבקשת ב"כ התובעים לאמץ וסבורתני כי חוות הדעת ותשובת המפקח על הביטוח בדין יסודה ולא נפלה בה כל טעות. בנסיבות אלה מצאתי לקבוע כי הנתבעת פיצתה את התובעים בגין ראש נזק זה במלואו על פי תנאי הפוליסה. אשר לנזקים האחרים הנתבעים. כאמור בפני מונחת חוות דעת השמאי בלבד ועל פי תקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי ניתן להוכיח נזק שאינו נזק גוף באמצעות חוות דעת של מומחה בלבד. התובעים לא רק שלא המציאו חוות דעת נגדית ,אף לא המציאו קבלות בגין שיפוץ המטבח הנטען על ידם בסך של 2,000 ₪ ואילו באשר לדיור החליף כי תקופת השיפוץ חפפה את תקופת הנופש אליו נוהגת המשפחה לצאת בדרך קבע בחג הסוכות ומשלא הומצא לבית המשפט כל מסמך או ראיה או חוות דעת או הצעת מחיר שיש בו כדי לעגן את חישוב הדיור החלוף אין בית המשפט שם עצמו כמומחה לקביעת סכומים אלה אין זה בגדר ידיעתו המשפטית של בית המשפט ובהעדר כל תשתית ראייתית אין בית המשפט יכול לפסוק סכומים על דרך של אומדנא דדיינא כפי שמבקשת ממני ב"כ התובעים.. מכל האמור לעיל המסקנה הינה כי על פי החומר המונח בפני אין לי אלא לדחות את תביעת התובעים כנגד הנתבעת. התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות משפט (שכרו של השמאי שהתייצב לבקשתם אך לא נחקר בסך של 750 ₪) וכן שכ"ט עו"ד בסך של 2500 ₪ בצרוף מע"מ. פוליסהמקרקעין