טענת הביטוח כי מבוטח גרם במזיד להצתה

החלטה בפני בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (סגנית הנשיא ה' גרסטל וכבוד השופטים ר' רונן וא' ש' שילה), ובו התקבל ערעורה של המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום (כבוד השופטת פ' פליגלמן). 1. רכבו של המבקש בוטח בפוליסת ביטוח מקיף אצל המשיבה. בכתב התביעה שהגיש המבקש נטען כי במהלך נסיעתו ברכב, ולאחר שנהגים צפרו ואותתו לו, הוא עצר את המכונית, וכאשר הרים את מכסה המנוע פרץ עשן מהמנוע והמכונית עלתה בלהבות. המבקש הזעיק עזרה וניסה לכבות את הדליקה בעצמו, אך המכונית נשרפה כליל. המשיבה סרבה לשלם את תגמולי הביטוח בטענה שהמבקש גרם במזיד להצתה, ועל כן הגיש המשיב לבית משפט השלום תובענה לתשלום תגמולי הביטוח. 2. בית משפט השלום קבע, כי על המשיבה מוטל היה הנטל להוכיח שהמבקש הוא שגרם למקרה השריפה, ובנסיבות המקרה לא עמדה בנטל. המשיבה אמנם הוכיחה כי בחקירה נמצא מצת סיגריות קשור לצינורות הסולר שבתא המנוע, אולם בית משפט השלום קבע, כי אין ודאות שאותו המצת היה הגורם לשריפה. כמו כן נקבע, כי לא הוכח שהמבקש או מי מטעמו אחראי להמצאותו של המצת במכונית, וכי התנהגותו של המבקש אף היא אינה עולה בקנה אחד עם טענת ההצתה. לפיכך קיבל בית משפט השלום את התובענה. המשיבה ערערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. ערכאת הערעור אישרה את קביעתו של בית משפט השלום, לפיה נטל השכנוע מוטל על המשיבה. אולם הוסיפה וקבעה, כי במאזן ההסתברויות הרימה המשיבה נטל זה בכך שהוכיחה שהמכונית אמנם הוצתה. מכאן ואילך עבר הנטל אל המשיב להוכיח את העדר מעורבותו שלו במקרה ההצתה. נקבע כי המבקש לא עמד בנטל זה, מאחר שלא הצביע על גורם אחר שהיה בעל אינטרס "לשתול" את המצת בתא המנוע, ואף לא הביא ראיות שיתמכו בעדותו לגבי העדר מעורבותו שלו. לאור זאת, קיבל בית המשפט קמא את ערעור המשיבה, וביטל את פסק דינו של בית משפט השלום. 3. בבקשת רשות הערעור שבפני טוען המבקש, כי קביעותיהן הסותרות של הערכאות קמא מעלות שאלות בעלות "חשיבות משפטית קרדינלית" לענין נטלי הראיה והשכנוע המוטלים על הצדדים בסוגיה מעין זו. לאמור, טענת מבטח בדבר מעשי מרמה מצד המבוטח והכחשתה מצד המבוטח. 4. לאחר עיון בבקשה על נספחיה החלטתי לדחותה מבלי לבקש תגובת המשיבה. בית משפט זה שב וקבע פעמים רבות, כי רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן רק במקרים המעוררים שאלה בעלת "חשיבות משפטית או ציבורית" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). עיון בטענותיו של המבקש מגלה כי הן כולן מצומצמות לנסיבותיו של המקרה הקונקרטי, על אף נסיונו לעטות טענותיו בכסות משפטית או עקרונית. כפי שפירטה הערכאה קמא - שאלת נטלי השכנוע והראיה בסוגיה דנן הוכרעה זה מכבר בפסיקת בית משפט זה - ולאחרונה פורטו הדברים בע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (טרם פורסם, 5.10.06). טענותיו של המבקש בדבר טעות שטעה בית המשפט קמא ביישום ההלכה הקיימת על עובדות המקרה הספציפי אין בהן להצדיק קבלת הבקשה (ראו רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ (לא פורסם, 15.11.98); רע"א 1222/07 קרמר נ' עו"ד בית און (טרם פורסם, 10.7.07)). כך גם לענין טענתו בדבר התוצאות השונות שהגיעו אליהן הערכאה הדיונית וערכאת הערעור (ראו רע"א 11119/05 Invensys Poweware Limited נ' אריה חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, 25.4.06); רע"א 732/05 האפוטרופוס הכללי נ' סלמה (טרם פורסם, 4.1.07)). הוא הדין לענין טענות המבקש בדבר טעויות במימצאי עובדה שנקבעו בערכאות הקודמות. כל אלה הן מסוג הקביעות שאינן מצדיקות מתן רשות לגלגול שלישי של ההליך המשפטי (ר' בע"מ 6633/05 חסיד נ' חסיד (לא פורסם, 13.11.05); רע"א 10820/05 מועלם נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 20.4.05)). לאור כל זאת, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיב איני עושה צו להוצאות. שריפהפוליסההצתהחברת ביטוח