חתימה על כתב קבלה ושחרור

התובע טען כי נאלץ לחתום על כתב קבלה ושחרור המצהיר על כך שאין לו כל תביעות וטענות כלפי חברת הביטוח רק לאחר שנמסר לו ע"י חברת הביטוח כי אם לא יעשה זאת לא יקבל ממנה כל תשלום ויהא עליו לפנות לבית המשפט. לטענתו יעץ לו סוכן הביטוח שלו לחתום על המסמך בכל זאת ולתבוע את יתרת המגיע לו לטענתו בבית המשפט. בית המשפט פסק לא שוכנע כי נאלץ לחתום על כתב קבלה ושחרור בנסיבות המצדיקות עפ"י הדין, לבטל חתימה זו. להלן פסק דין בנושא חתימה על כתב קבלה ושחרור: פסק דין א. העובדות הצריכות לעניין: 1. התובע היה בעלים של רכב מסוג וולוו 850 דגם G.L.E משנת ייצור 1997. 2. ביום 12/1/05 ע"י כפר הורדים ומסיבה שלא הובררה ואיננה לכאן - עלה הרכב באש ונשרף כליל. 3. בדיעבד התברר כי התובע אשר נהג ברכב בנסיעה זו היה בדרכו לפגישה עם מר עלי מחמוד זבידאת מהעיר סחנין במטרה למסור לו הרכב, בהתאם להסכם שחתם עמו למכירת. לטענת התובע היה מדובר למעשה בעיסקת חליפין ולא במכר חד צדדי. עפ"י דבריו הוא רכש ממר זבידאת הנ"ל רכב אחר, חדיש ויקר יותר מרכבו שלו. 4. כאמור בכתב ההגנה של הנתבעת (סעיף 6) נחתמה עסקת החליפין יום אחד קודם למניעת התאונה. התובע לא מסר מצידו כל מידע או פרטים בעניין מועד זה וטענה זו של חב' הביטוח לא הוכחשה על ידו. אני קובעת על כן כעובדה כי אכן התובע מכר את רכבו למר זבידאת ביום 11/1/05 בסכום של 57,000 ₪. כאמור במסמך "זכרון דברים לקניית רכב משומש" אשר הוגש לתיק ביהמ"ש ע"י הנתבעת (להלן: "זכרון הדברים"). 5. לדברי התובע קבע מחירון הרכב אשר עליו נהוג להסתמך בשוק כלי הרכב המשומשים (להלן: "מחירון יצחק לוי") כי שוויו של הרכב הינו 61,750 ₪. למרות זאת הסכים התובע להפחית מהסך הנ"ל (המחיר המוסכם בינו לבין זבידאת העומד על סך 57,000 ₪). 6. בביהמ"ש לא פירט התובע הסיבות להפחתה זו לבד מכך שציין כי היה נכון להפחתה זו בשל כך כי החליף את רכבו ברכב חדיש יותר שהיה אף במצב טוב יותר ולמעשה היה מדובר בפשרה. 7. אציין כי מעיון במסמך זכרון דברים כי הרכב נסע עד ליום המכירה 194,000 ק"מ וכן כי התובע היה הבעלים השני שלו, מאז יובא הרכב לישראל בשנת 97'. 8. משפנה התובע לחב' הביטוח שלו - הנתבעת בדרישה לקבל תגמולים בגין הנזק המלא שנגרם לרכבו, הציג אז בפניה את זכרון הדברים וגילה פרטי עסקת החליפין כולה. בביהמ"ש טען כי עשה זאת בתום לב ולא סבר שהדבר יהווה לו מכשול בפני תביעתו. 9. הנתבעת מצידה סברה כי מאחר ועקב התאונה מכר התובע את רכבו בסכום של 57,000 ₪. הרי לך שוויו הנכון של הרכב - והיתה נכונה לפצותו בסכום זה בלבד. הנתבעת הוסיפה וטענה בביהמ"ש כי חסד עשתה בכך עם התובע כאשר עפ"י הדין זכאית היא, במקרה של אובדן גמור, לקבל לידיה את שרידי הרכב במטרה ולנסות להקטין את הוצאותיה וכאן - לא ניתן היה לקבל כל שריד. 10. על נסיבות התשלום של תגמולי הביטוח וחתימה על כתב קבלה ושחרור - נתגלעה מחלוקת בין הצדדים. התובע טוען כי נאלץ לחתום על מסמך זה המצהיר על כך שאין לו כל תביעות וטענות כלפי הנתבעת רק לאחר שנמסר לו ע"י הנתבעת כי אם לא יעשה זאת לא יקבל ממנה כל תשלום ויהא עליו לפנות לביהמ"ש. לטענתו יעץ לו סוכן הביטוח שלו לחתום על המסמך בכל זאת ולתבוע את יתרת המגיע לו לטענתו בביהמ"ש. התובע הוסיף כי היה זקוק לכסף כדי לרכוש הכסף החליפי ממר זבידאת. 11. הנתבעת לעומתו מכחישה טענת האילוץ וטוענת כי התובע פוצה על ידה על מלוא נזקיו בפועל בכך שקיבל ממנה את כל הסכום שמיועד היה לקבל, או לקזזו, דקות אחדות לאחר ארוע השריפה, לולא ארעה. 12. אציין כי על גבי המסמך של קבלה וסילוק ובמצורף לחתימתו לא ציין התובע כל מילות הסתייגות שהן. עד כאן התיאור העובדתי . ב. הדיון המשפטי: 1. לא שוכנעתי כי התובע נאלץ לחתום על כתב הקבלה והשחרור בנסיבות המצדיקות עפ"י הדין, לבטל חתימה זו. סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973 מציין "חולשה שכלית או גופנית או חוסר נסיון" כסיבות שבהן ניתן להורות על ביטול חתימה על מסמכים כגון דא. התובע לא טען ולא הוכיח דבר מאלה . 2. יתר על כן, הצעת הפיצויים מטעם הנתבעת היתה סבירה בנסיבות המקרה כאשר היה בה כדי להשיב מצב לקדמותו, שהוא העיקרון עליו מבוססים דיני הביטוח. 3. פוליסת הביטוח שרכש המערער הוגשה לתיק ביהמ"ש במצורף לכתב ההגנה מטעם הנתבעת, בסעיף 5 קובעת כי "תגמולי הביטוח שיגיעו למבוטחים יחושבו וישולמו עפ"י שווי האובדן (הדגשה שלי, ז.ב.) ביום קרות מקרה הביטוח". סעיף 6 לפוליסה מוסיף וקובע כי נגרם לרכב אובדן גמור ישלם המבטח למבוטח את מלוא ערך הרכב (הדגשה שלי, ז.ב.) ביום קרות מקרה הביטוח..." אכן נסח הפוליסה לא דק פורתא בהשתמשו במונחים שונים לתאור מחיר הפריט המבוטח. בסעיף 5 עסקינן במונח "שווי" האובדן ומולו נוקב סעיף 6 במונח "ערך" הרכב. אכן קובע הכלל הפסוק כי מונחים שניתנים לפרשנות שונה, יפורשו לרעת המנסח, היינו לטובת המבוטח במקרה זה. ולפיכך נשאלת השאלה האם "שווי" ו"ערך" מונחים שונים המה זה מזה . דעתי היא שלא כך הדבר ואך שגגה נפלה תחת ידיו של נסח הפוליסה (על אף שראוי היה שלא כך יהיה). אין בחינת ערכו של שווי הרכב הניזוק נסמכת על פי לשון הפוליסה על ערכים נקובים במחירון חיצוני כלשהו. ולפיכך יש ללמוד על פרשנות המונחים מתוכם. דעתי היא כי "שווי" ו"ערך" משקפים את ערכו של נשוא הביטוח בשוק החופשי, במכירה בין מוכר מרצון לקונה מרצון. בהעדר ראיה על כוונה, מפורשת או משתמעת, לפרמטר אחר, יש לקבוע כי שוויו של רכבו של התובע, לצורכי הפוליסה שרכש אצל התובעת הוא המחיר עליו הסכים התובע עם מר זבידאת, דהיינו 57,000 ₪. 4. אף אם אקבל את טענתו של התובע לכך כי מחירון יצחק לוי הוא המחירון הקובע והמחייב בינו לבין הנתבעת (התובע לא הביא כל ראיה שכך הוא), יש בידינו מספיק נתונים כדי לקבוע שהמחיר המוסכם איננו חורג באופן בלתי סביר מהמחירון הנ"ל. כידוע המחירון נוקב במשתנים שונים שלהם עשויה להיות השפעה על ערכו הסופי של הרכב, לתוספת או לגריעה: מס' הק"מ שגמא הרכב, מס' הבעלים, מצבו המכני, תאונות במידה ועבר, מקורו בחב' השכרה וכיוצא באלה. ממסמך זכרון הדברים עולה כי עד למכירתו נסע הרכב 194,000 ק"מ כאמור וכי התובע היה בעליו השני. ההפחתה ממחיר המחירון בסך 61,750 ש"ח לסך של 57,000 ₪ כמוסכם, (היינו כ- 4%) משקפת בעיני באופן נאות את מס' הק"מ הגדול יחסית שעבר הרכב בשמונה שנותיו. ואף אם יטען הטוען כי עפ"י המחירון המדובר בהפחתה גבוהה, אענה לו כי התובע עצמו הודה כי מחיר זה היה תולדה של "פשרה" ועוד לא אמרנו דבר על מצב שוק המכוניות המשומשות בכלל ועד כמה משקף אותו המחירון באופן ממשי. טענתו של התובע, לפיה כאילו גובה הפרמיה ששילם לחב' הביטוח תאם את מחירון "יצחק לוי", אין בידי לקבלה. הרי, הוא עצמו צירף לכתב התביעה מסמך המכונה על ידו "דף חברת הביטוח לקביעת תגמולי ביטוח" אשר על אף שמהותו ומקורו לא הובהרו כלל, עולה ממנו עד כמה שיש לי צורך בכך כלל, "סכום דמי הביטוח בגין הרכב המבוטח אינו מושפע מן המשתנים המשפיעים על מחיר הרכב". סיכומו של דבר, אני דוחה את התביעה ומחייבת התובע בהוצאות הנתבעת בסך 500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום. מסמכיםכתב ויתור / שטר סילוק / העדר תביעות