חוזה עבודה בין סוכן ביטוח לחברת ביטוח

החלטה 1. בפניי בקשת רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סך של 55,632 ₪. 2. התובעת, חברת ביטוח, התקשרה בחוזה עבודה עם הנתבע, סוכן ביטוח, ביום 5.4.1998. לפי החוזה, שילמה התובעת לנתבע מקדמה בסך 40,000 ₪ ביום 7.11.2002, על חשבון עמלה מיוחדת שתגיע לנתבע, ונקבע כי סכום המקדמה יקוזז ביום 15.10.2003 מתוך העמלה המיוחדת. בפועל, לא הביא הנתבע תפוקה המזכה אותו בעמלה המיוחדת, ומכאן התביעה להשבת המקדמה. 3. הנתבע ביקש רשות להגן במספר טענות, שעיקרן טענת קיזוז וטענת ויתור. 4. הנתבע טוען כי בשנת 2004 הוא פעל כיועץ עבור המשביר לצרכן החדש בע"מ (להלן: "המשביר") בקשר עם קרנות הפנסיה של עובדי המשביר. בתוקף תפקידו זה הוא גרם לכך שלמעלה מ- 1,000 תיקי פנסיה של עובדי המשביר יועברו לתובעת. לדבריו, מקובל בענף הביטוח כי יועץ ביטוח שגורם למבוטחים לעבור לחברת ביטוח מסוימת, מקבל מאותה חברה תשלום בגין שעות העבודה שהשקיע בפרוייקט ולחלופין שכר ראוי. הוא מעריך כי השקיע למעלה מ- 400 שעות עבודה, ומקובל כי יועץ בענף הביטוח מקבל שכר של 150 דולר לשעת עבודה. לחלופין הוא זכאי לשכר ראוי בסך 10,000 ₪ לחודש החל מחודש ינואר 2005. לדבריו, במועד מאוחר יותר הוא העביר לתובעת את עסקי הביטוח של אליעזר פישמן, והוא מעריך את שווי העיסקה בחמישה מליון דולר, כאשר מסכום זה הוא מבקש שכ"ט ראוי בשיעור של 5%. 5. אין ליתן רשות להגן בטענת הקיזוז, מחמת מספר טעמים. הטעם הראשון הוא שאין המדובר בחיובים קצובים מאותה עסקה, אלא בנסיון של הנתבע לקזז חיוב בלתי קצוב- השכר הראוי המגיע לו לטענתו- כנגד חוב קצוב שהוא חב לתובעת. לפי ס' 53 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973, לא ניתן לקזז חיובים בלתי קצובים אלא אם מקורם בעיסקה אחת. כאשר מדובר בדרישה לתשלום שכר ראוי, או שכר מקובל, עסקינן בסכומים המצריכים שומה, הערכה ואומדנה, ואין המדובר בחיובים קצובים. במקרה דנן, מדובר בעסקאות שונות, ולכן תנאי מוקדם לקיזוז הוא שיהיה מדובר בסכום קצוב. הטעם השני הוא שאין כל טענה כאילו התובעת התחייבה לשלם לנתבע שכר בגין הייעוץ שנתן לעובדי המשביר או בגין העברת תיקי אליעזר פישמן. עסקינן למעשה במשאלה של הנתבע לקבל שכר בעד עמלו, אך משאלה אינה יוצרת זכויות וחובות. ואכן, הנתבע לא העלה דרישה כספית כלשהי מול התובעת בענין זה, אלא לראשונה במסגרת בקשת הרשות להתגונן, למרות שחלפו למעלה משנתיים מאז ביצע את עבודת הייעוץ, מה שמלמד כי מדובר בנסיון מלאכותי לייצר יש מאין טענת קיזוז. הטעם השלישי הוא שמדובר בטענת קיזוז בלתי מפורטת וסתמית. בע"א 579/85 משה אריאן ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פ"ד מ(2), 765 ,עמ' 767-768 נפסק כי: "טענת הקיזוז חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדוייק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת. כפי שנאמר ... יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת עליה ניתן לבסס תביעת קיזוז המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן." ראה גם ע"א 16/89 "ורדים" חברה לגידול פרחים נ' החברה הישראלית פ"ד מה(5), 729 ,עמ' 735-736: "אפילו היה מקום לראות בטענה משום טענת קיזוז, הרי היה על המערערת להכבד ולפרט טענה זו כדרך שמנסחים כתב תביעה, היינו לפרט את הסכומים הנתבעים במסגרת הטענה ולהציג במדוייק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת..." הנתבע לא טרח להציג רשימה של מבוטחים שהעביר לתובעת ולא טרח להציג רישום או פירוט של שעות העבודה שהושקעו על ידו. 6. הנתבע טוען כי התובעת הסכימה למחוק את ההלוואה שקיבל ממנה ולוותר על גבייתה. לדבריו, הוא אף דרש לקבל חזרה לידיו את שטר החוב, אך התובעת הבטיחה לו כי אין לו מה לדאוג, שכן החוב בוטל. מדובר בטענה סתמית ובלתי מפורטת. הנתבע צריך היה לנקוב בשמו של אותו אדם מסויים, עובד התובעת, אשר הבטיח לו כי החוב נמחק ואף הבטיח לו כי אין לו מה לדאוג. כידוע, התובעת היא תאגיד, הפועל באמצעות נציגים בשר ודם, ועל כן חייב היה הנתבע להכבד ולנקוב בשמו של אותו נציג שלו הוא מייחס את ההבטחה מרחיקת הלכת לוותר על חוב ההלוואה. בנוסף, צריך היה הנתבע לציין מתי בדיוק הובטח לו מה שהובטח, ובאיזה אופן: בטלפון, בשיחה פנים אל פנים, בכתב וכו'. בע"א 688/89 הילולים (אריזה ושווק) נ' בנק המזרחי המאוחד פ"ד מה(3), 188 ,עמ' 199-200 נפסק כי: "כלל גדול הוא כי נתבע המבקש רשות להתגונן חייב להכבד ולהיכנס לפרטי הענין שעליו מבוססת הגנתו. טענה סתמית "אינני חייב" אינה מספקת ואינה מזכה ברשות להגן... טענה סתמית "אינני חייב" אינה טענת עובדה שניתן להוכיחה בראיות אלא מסקנה משפטית וספק אם בכלל מקומה בתצהיר בלי שהונחו היסודות העובדתיים לביסוסה." ראה גם ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב (1) 721, 722: "... לא תינתן רשות להתגונן למבקש, שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו..." וכן ע"א 13/80 סמינר למורות בית רבקה נ' סולל בונה פ"ד ל"ו(1) 267, 273: "נתבע בסדר דין מקוצר אינו רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו" לנוכח העדר הפירוט המינימלי ניתן היה לדחות את הטענה על הסף, אך לפנים משורת הדין תינתן לגביה רשות להגן בכפוף להפקדת מלוא סכום התביעה בקופת בית המשפט. 7. הנתבע טען במסגרת הבקשה למחיקת כותרת התביעה כי סכום המע"מ הנתבע ממנו כיום אינו חלק מהחזר ההלוואה. דין הטענה להדחות. כאשר שולמה המקדמה לנתבע, היא עדיין לא נחשבה כהלוואה, אלא כמקדמה על חשבון עמלה, ולכן נוסף עליה מע"מ. המקדמה הפכה להלוואה רק כאשר הנתבע לא עמד ביעדי המכירה של פוליסות, אך ברור כי גם את סכום המע"מ ששולם לו, עליו להשיב לתובעת, משום שסכום זה הפך להיות חלק מן ההלוואה. 8. הנתבע טען לראשונה בסיכומיו בעל פה כי אין מקום לחייב את החוב בריבית של 7%, שכן לפי הסכם ההלוואה הריבית היא 5% בלבד. מעבר לעובדה שמדובר בהרחבת חזית, הרי שבבקשה לקבלת ההלוואה נרשם באופן מפורש כי שיעור הריבית הוא 7%, והנתבע חתם ליד הוראה זו. מדובר בהסכם ספציפי ומאוחר מיום 7.11.2002, הגובר על הוראות ההסכם הכללי והמוקדם מיום 5.4.1998. 9. המנעותו של ב"כ התובעת מחקירתו של הנתבע, אינה פועלת במקרה דנן לזכותו של הנתבע. ראה לענין זה את ע"א 16/89 "ורדים" חברה לגידול פרחים נ' החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ פ"ד מה(5), 729 ,עמ' 735-736: "טענתה השניה של המערערת היא כי בהיעדר חקירה על התצהיר שהוגש מטעמה, היה על בית המשפט לראות את האמור בו כאמת ולפסוק בהתאם לכך. ... אולם, המשיבה צודקת בטענה כי הימנעותו של התובע מניצול זכותו לחקור אין בה כדי להוסיף לתצהיר את שאין למצוא בו מעיקרו. היינו, בעוד שיש בחקירה על התצהיר כדי להוסיף או להבהיר פרטים לטובתו של צד זה או אחר, הרי באין חקירה כזו עומד בפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה." 10. סיכומו של דבר, תינתן לנתבע רשות להתגונן בטענת הויתור, ובטענה זו בלבד, בכפוף להפקדת מלוא סכום התביעה בקופת בית המשפט עד ליום 5.12.2007. לא יופקד הערבון- תידחה הבקשה והתובעת תהא זכאית ליטול פסק דין כמבוקש בכתב התביעה. חוזה עבודהחוזהפוליסהחברת ביטוחסוכן ביטוח