פסק דין בפני תביעה על סך 31,400 ₪, אשר הוגשה בסדר דין מקוצר בגין חובות בגין פרמיות ביטוח ובהסכמת הצדדים נמחקה הכותרת ועברה היא להתדיין לאור סכומה בפסים של סדר דין מהיר. הנתבעת אף הגישה תביעה שכנגד אך זו נמחקה בהחלטתי מיום 12/07/04. טוענת התובעת, שהינה חברת ביטוח, העוסקת במתן שירותי ביטוח, כי על פי בקשת הנתבעת הוצאה עבורה על ידי התובעת פוליסת ביטוח עסק, לתקופה שמיום 01/12/02 ועד ליום 30/11/03 (להלן: "הפוליסה"). הנתבעת לא שילמה לתובעת את מלוא חובה בגין הפוליסה, חרף פניות התובעת. הנתבעת שהינה חברה בע"מ, המפעילה רשת של חנויות טענה כי בתקופה שלפני חידוש הביטוח אירעו שני מקרי פריצה בחנויותיה ושעליהם הודיעה הן למשטרה והן לתובעת. במהלך חודש 10/02 קיים מנכ"ל הנתבעת מר ריצ'י וולף (להלן: "ריצ'י) פגישה עם סוכנת התובעת הגב' אליס דניאלס (להלן: "אליס") לצורך בחינת אפשרות חידוש הפוליסה, באותה פגישה התנה ריצ'י את חידוש הפוליסה בסילוק התביעות בגין הפריצות על ידי התובעת. ביום 26/01/03 במכתב ששלחה אליס אושר פיצוי לנתבעת בסך של 12,130 ₪ בגין ארוע הפריצה הראשון והודעה כי לגבי ארוע הפריצה השני העניין בטיפול. משלא התקבל הפיצוי בקשר לארוע הפריצה השני טוען ריצ'י כי הנתבעת לא ביקשה לחדש את הפוליסה והראייה שמעולם לא הומצאה הפוליסה לידי הנתבעת. התביעה נוהלה על פי "סדר דין מהיר" ועל כן יהיה פסק דין זה מנומק בתמצית בלבד כהוראת תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984. דיון: משקראתי את כתבי הטענות, ושמעתי את עדויות הצדדים וסיכומיהם הנני בדעה כי דין התביעה להתקבל כפי שיפורט להלן: מטעם התובעת העידה אליס שעדותה הייתה קוהרנטית, אמינה ועדיפה עלי מעדותו של מנכ"ל הנתבעת. עדותה הייתה נטולת אינטרסים שכאמור אינה עובדת עוד בתובעת ובנוסף תאמה את מהלך העניינים העסקי הרגיל. אין מחלוקת כי הנתבעת הייתה מבוטחת אצל התובעת עד ליום 30.11.2002. שוכנעתי כי במכתבו של ריצ'י מיום 09/10/02 לתובעת מבקשת הנתבעת לתאם פגישה לאותו חודש בקשר לחידוש הביטוח וזאת בכדי לתאם שינויים שהתרחשו בעסק המבוטח. אין מחלוקת לגבי העובדה כי אכן התקיימה פגישה בין אליס לבין רי'צי במהלך חודש 10/02 במשרדו אך חלוקים הצדדים לנאמר באותה פגישה. שוכנעתי כי אליס התבקשה באותו מועד לחדש את הביטוח לעסקיה של הנתבעת, וזאת משום שבאותה פגישה פורטו בפניה שינויים המבוקשים בפוליסת הביטוח כגון שינוי כתובות של חנויות וסכומי ביטוח, שינויים שאכן הוכנסו לפוליסה על ידי התובעת. לא מקובלת עלי עדותו של מנהל הנתבעת שלדבריו לא ביקש את חידוש הביטוח, אלא הפגישה נועדה לדרוש את סכומי הנזק בגין מקרי ביטוח קודמים ללא כל קשר לחידוש הביטוח. עדותו של מנהל התובעת מר ריצ'י לוותה בסתירה לתצהירו שכן בתצהירו טען כי בפגישה היתנה את חידוש הפוליסה בטיפול בתביעות. מאוחר יותר נתן גרסה אחרת ולפיה הודיע לנציגת התובעת כי אין ברצונו לחדש הפוליסה בכל צורה שהיא. לא מקובלת עלי תשובתו של מר ריצ'י כאשר נשאל, מדוע מסר לנציגת התובעת כתובות של העסקים והשינויים, השיב תשובה בלתי סבירה, שהוא מסר לה מתוך נימוס, כי הינו אדם "מנומס וידידותי". שוכנעתי כי הנתבעת לא ביטחה את עסקיה בכל חברת ביטוח חלופית עד ליום 17.6.03, מועד שבו עשתה ביטוח בחברת מנורה. בעדותו טען לראשונה מר ריצ'י, כי היה בעצם חשוף לסיכון ביטוחי רק במהלך חודש ינואר, שכן לאחר מכן הבטיח לו סוכן הביטוח של חברת מנורה, בהבטחה בע"פ, כי למרות שאין לו פוליסת ביטוח, יהיה בסדר והוא יהיה מבוטח. לדידי אינני סבור כי הנתבעת שהינה רשת חנויות צילום ומכבסות, המחזיקה ציוד ומלאי בשווי 4 מיליוני שקלים, ומעסיקה מעל ל-20 עובדים, תיוותר ללא כל כיסוי ביטוחי ולו ליום אחד. הטענה כי נעשה ביטוח בעל פה (מבלי שהוכח ששולמו פרמיות למנורה באותה תקופה אף לא בדיעבד) במשך תקופה של כ - 7 חודשים, היא לא אמינה בעיני. עובדה חשובה נוספת היא שהביטוח בחברת מנורה נעשה על ידי הנתבעת בסמוך לביטול הביטוח אצל התובעת וזאת בכדי להימנע מחשיפת עסקה של התובעת לסיכון ביטוחי, וגם זאת לאחר שהנתבעת ידעה שהביטוח אצל התובעת עומד להסתיים עקב אי תשלום, כתוצאה ממכתבים שנשלחו אליה בקשר לביטול הביטוח כפי שהעידה העדה מטעם התובעת. ביום 18.6.03 התרחשה פריצה באחד מבתי העסק של הנתבעת והנתבעת פנתה לתובעת כדי שתטפל בפריצה ובתגובה נשלח סוקר מטעם התובעת. אין חולק שהפניה נעשתה על ידי הנתבעת באמצעות מר יורם שמואלי שותפו של מנהל הנתבעת, אלא שהטענה כי מר שמואלי לא ידע שהתובעת היא המבטחת והפניה אליה נעשתה בטעות אינה אמינה בעיני כלל. בנוסף יצויין כי הנתבעת לא השכילה להביא לעדות את מר שמואלי שהיה נציג התובעת אשר דיווח לנתבעת בקשר לאותה פריצה והאדם היחיד מטעמה שיכול היה להבהיר מה אכן התרחש באותו מועד. באי העדתו יש כדי לפגוע בטיב טענותיה של הנתבעת, והרי הכלל הוא כי: "הימנעות מהבאת ראיה... מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה הייתה פועלת לחובת הנמנע" (ראה י' קדמי, על הראיות, חלק שני (תל אביב, 1991), בעמוד 917). לאור כל האמור לעיל הנני מקבל את התביעה במלואה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 31,452 ₪ תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל. בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת את הוצאות המשפט וכן סך של 4,000 ₪ + מע"מ בעבור שכ"ט עו"ד. פרמיהחובביטוח עסק