פסק דין בפניי תביעה כספית בסך של 7,204 ₪, אשר הוגשה בעבור חוב בגין אי תשלום פרמיות עבור פוליסת ביטוח, שהוגשה בסדר דין מהיר. טוענת התובעת, שהינה חברת ביטוח העוסקת במתן שירותי ביטוח, כי חידשה לנתבע, על פי בקשתו פוליסת ביטוח מקיף לרכבו לתקופה שמיום 01.06.00 ועד ליום 31.05.2001(להלן "הפוליסה"). הנתבע לא שילם בגין הפוליסה ונוצר לחובתו יתרת חובה בסך התביעה. הנתבע לא נענה לדרישות התובעת לשלם את חובו לכן לא נותר לה אלא להגיש תביעה זו. מנגד, טען הנתבע כי מעולם לא הזמין את חידוש הביטוח. הנתבע טען כי בהיותו עובד חברת "אפריליה חברה לבניין בע"מ" (להלן: "המעסיק") שולם הביטוח באמצעות המעסיק והוסיף כי לא הוא ולא מעסיקו ביקשו את חידוש הביטוח עבורו. הנתבע טען כי מעולם לא נמסרה לו הפוליסה נשוא התביעה ואינו מכיר את סוכן הביטוח אלי גלס שלבקשתו כפי שטוענת התובעת הוצאה הפוליסה עבור הנתבע. הנתבע טען כי הוציא פוליסה בחברה אחרת וכי באותה תקופה לא היו לו שיקים או כרטיס אשראי. לטענת התובעת הנתבע רכש פוליסת ביטוח מקיף לרכבו לתקופה שמיום 01.06.00 ועד ליום 31.05.01 כאשר הפוליסה בוטלה עקב אי תשלום ביום 20.02.01 . התביעה נוהלה על פי "סדר דין מהיר" ועל כן יהיה פסק דין זה מנומק בתמצית בלבד כהוראת תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984. דיון: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, תצהירי הצדדים ובסיכומיהם ושמעתי את עדויותיהם הנני בדיעה כי דין התביעה להתקבל אך בחלקה מהטעמים שאפרט להלן: שוכנעתי מעדותו הקוהרנטית של סוכן הביטוח מטעם התובעת מר רני הרניק (להל"ן: "הסוכן") כי הפוליסה נשואה התביעה נערכה לבקשתו המפורשת של הנתבע לאחר שפנה בסמוך ליום תחילת הביטוח, לסוכן ובקש ממנו באופן מפורש לערוך את הפוליסה ואף מסר לסוכן את כל הפרטים הנחוצים לעריכת הפוליסה ובין היתר ביקש מהסוכן להוסיף סעיף שעבוד לטובת חברת "אלבר", חברת המימון ממנה רכש את רכבו. שוכנעתי כי באותו מעמד, הנתבע ציין בפני הסוכן כי רכבו אינו מבוטח כבר מספר ימים ולכן דרש לערוך לו ביטוח בדחיפות המרבית ובין היתר הבטיח כי יכנס למשרדו של הסוכן תוך זמן קצר על מנת להסדיר את התשלום עבור הפוליסה. לאחר שהסוכן הוציא לנתבע את הפוליסה אצל התובעת ושלח אותה לביתו של הנתבע ומאחר והנתבע לא עמד בהבטחתו ולא הגיע למשרדו של הסוכן על מנת להסדיר את תשלום הפוליסה, ולאחר שנעשו ניסיונות רבים שלא צלחו על ידי הסוכן ליצור קשר עם הנתבע שלחה התובעת מכתב התראה כי הפוליסה תבוטל. בעקבות מכתב ההתראה הבטיח הנתבע לסוכן להגיע למשרדו בהקדם האפשרי על מנת להסדיר את תשלום הפוליסה תוך שביקש מהסוכן לדאוג לכך שהפוליסה לא תבוטל. עדותו של הנתבע, בניגוד לעדותו של הסוכן, הייתה מלווה בסתירות רבות, עדות מהוססת וחסרת מהימנות כאשר תשובותיו היו לקוניות ולא ענייניות. בין היתר הנתבע טען, כי מי שערך והתחייב לשלם לתובעת את הפוליסה נשואה התביעה הייתה המעסיק שלו בתקופה הרלוונטית לתביעה, כאשר דמי הפרמיה נוכו ממשכורתו על ידי המעסיק. (עמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 6.3.05 ובסעיף 13 לכתב הגנתו). לאחר מכן טען הנתבע כי המעסיק לא מסר לידיו את הפוליסה ולכן נאלץ לבטח את רכבו בביטוח חובה בחברה אחרת. דא עקא משנשאל הנתבע ע"י ב"כ התובעת לעניין טענתו כי חברת "אפריליה" היא זו שערכה למענו את הפוליסה וניכתה את התשלומים עבור הפוליסה בחר לשנות את הגרסה והשיב כי "זה בחברה אחרת" ולא הוסיף עוד (בעמ' 11 לפרוטוקול). בהמשך עדותו של הנתבע ביקש ב"כ התובעת כי יסביר כיצד ומהיכן לדעתו הסוכן קיבל וידע את כל הפרטים לשם עריכת הפוליסה לרבות מס' שילדת הרכב וסעיף השעבוד לטובת חברת "אלבר", כאשר הנתבע העיד כי מעולם לא פנה ודיבר עם הסוכן, תשובתו של הנתבע הייתה "אני קניתי את הרכב דרך חברת אלבר אני לא מסרתי לו כלום ואני לא מכיר. אם אני עושה ביטוח לרכב אני הולך לחבר או מכר. דרך הטלפון זה נראה מוזר." הסוכן העיד כי הנתבע הופנה אליו על ידי מר דני משיח ובעקבות פנייתו של מר משיח התקשר הנתבע וערך את הביטוח מה גם הנתבע לא הכחיש את הכרותו עם מר משיח וטען כי מר משיח היה מעסיקו (עמ' 11 לפרוטוקול). שוכנעתי כי אכן בעקבות שיחתו המקדימה של מר משיח - שהנתבע שימש כקבלן משנה שלו - עם הסוכן יצר הנתבע קשר עם הסוכן ונכרת חוזה ביטוח. כאשר נשאל הנתבע מדוע עשה רק ביטוח חובה ענה כי "חברת אלבר משלמת עלי, כי זו עסקה שעשיתי איתם, זה כולל הכל: תיקונים, החלפת רכב וכו'..." ( עמ' 11 לפרוטוקול) ומשנשאל מדוע שילם עבור ביטוח החובה מכיסו ענה: "מי שילם" ובהמשך כשנשאל מדוע עשה ביטוח חובה כאשר לטענתו חברת "אלבר" שילמה לו את הביטוח ענה בלקוניות "חברת אלבר משלמת הכל. ביטוח פעמים-שלוש בחדרה" (עמ' 12 לפרוטוקול). הצהרת הנתבע כי חברת "אפריליה" שילמה עבורו את כל הביטוחים וההוצאות וכי הדבר בא לידי ביטוי בתלוש המשכורת לא נתמכה בהצגת תלוש המשכורת וזאת בניגוד להלכה הפסוקה לפיה"...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה". ע"א 548/78 שרון נ' לוי פד"י לה (1) 736). במאמר מוסגר אציין כי העובדה שהנתבע רכש את רכבו מחברת "אלבר" שהינה החברה המממנת רכישת רכבים והעובדה כי בפוליסה הופיע סעיף שעבוד לטובתה משמשת לחובת הנתבע, וזאת משום שמאזן ההסתברויות נוטה להסכים לגרסת התובעת ולפיה חברת מימון דורשת שהמתקשרים עימה בהסכמי ליסינג לרכישת רכבים בתשלומים יבטחו את הרכב שנרכש ויוסיפו בפוליסה סעיף שעבוד לטובתן וזאת על מנת להבטיח את עצמן עד לסיום התשלום עבור הרכב שנרכש ממנה . די לי באמור לעיל בכדי לקבל את התביעה במלואה. בנוסף, הנתבע ישלם לתובעת את הוצאות המשפט, וכן סך של 1,500 ₪ + מע"מ בעבור שכ"ט עו"ד. פוליסהפרמיהחברת ביטוחחוב