פסק דין בפני תביעה על סך של 1,220.00 ₪ שעניינה מחלוקת בדבר חבות המבוטח לשלם לחברת הביטוח תשלום בגין השתתפות עצמית לאחר שהתובעת - חברת הבטוח שילמה לצד ג' תגמולי ביטוח. הצדדים וטענותיהם הרקע התובעת הינה חברה רשומה העוסקת בעסקי ביטוח בישראל. הנתבע היה מבוטח אצל התובעת ולפי הזמנתו הוציאה לו התובעת פוליסת ביטוח שמספרה 143704700 (להלן: "הפוליסה" לפיה נתנה כיסוי לביטוח רכב. על פי תנאי הפוליסה על הנתבע לשאת בהשתתפות עצמית בגין נזק לצד ג' בסך 1,132.00 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן. ביום 11/11/02 ארעה תאונה בה היה מעורב רכבו של הנתבע (להלן: "התאונה"). ביום 5/5/05 שילמה התובעת לצד שלישי סכומים בגין התאונה בהתאם לתנאי הפוליסה. טענות התובעת. התובעת פעלה בהתאם לטופס הודעה על תאונה שמולא בהתאם לפרטים אשר נמסרו טלפונית ע"י הנתבע. לאחר ביצוע התשלום לצד ג' שיגרה התובעת לנתבע מכתב דרישה לתשלום הסך האמור, אולם סכום זה לא שולם עד היום. חובו של הנתבע לתובעת בגין המפורט לעיל הינו 1,132.00 ₪ נכון למועד התאונה, ובתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק עד ליום הגשת התביעה הינו 1,220.00 ₪. מטעמה של התובעת נתן תצהיר והעיד מר אילון מרכוס שעובד אצלה כמסלק תביעות. מדבריו עולה כי הנתבע הוא סוכן ביטוח וכי הנהגת בזמן התאונה הייתה בתו דפנה בר (להלן: "דפנה"). ביום 25.12.02 התקבלה במשרדי התובעת דרישה מצד ג' הנפגע בתאונה. ע"פ גרסת צד ג' ,ביום 11.1102 נסע צד ג' ברכבו מסוג אופל קדט מס' רישוי 45-360-84 לכיוון צומת כברי וכשעצר צד ג' ברמזור אדום, רכבו של הנתבע הנהוג בידי דפנה, הגיע מאחור ומכיוון שלא הספיקה הנהגת לעצור פגעה דפנה ברכבו של צד ג' מאחור. בהתאם לדוח שמאי מיום 28.11.02 נגרמו לרכבו של צד ג' נזקים בחלקו האחורי והוחלפו בו המגן האחורי המרכזי, תומכי המגן האחורי, הפינה הימנית למגן האחורי, והפח של הדופן האחורי. עלות התיקונים עמדה על סך של 1905.70 ₪ ושכ"ט השמאי עמד על סך של 450 ₪. במשך כשלושה חודשים פנתה התובעת לנתבע בבקשה לקבלת הודעה על מקרה הביטוח אך המבוטח, בניגוד להתחייבותו ע"פ הפוליסה לדווח לחברת הביטוח על מקרה הביטוח, החליט לא למסור לתובעת את העזרה הנחוצה לה לצורך טיפול בדרישה של צד ג'. ביום 24.4.03 התקבלה במשרדי התובעת תביעת צד ג' שהוגשה הן נגד התובעת והן נגד המבוטח בבית משפט לתביעות קטנות בצירוף זימון לדיון ל 9.6.03 . בהתאם לסעיף 4.1 לפוליסה המבטח רשאי ליטול על עצמו או לנהל בשם המבוטח את ההגנה או את היישוב של כל תביעה וגם להתפשר בשמו של המבוטח בכל תביעה. למבטח יהיה שיקול דעת מלא בניהול כל הליכים משפטיים או ביישוב כל תביעה. מפאת הצורך להגיב לתביעה האמורה, המשיכה התובעת בפניותיה לנתבע לקבלת הודעה על התאונה וכשהתברר לה כי אי תגובתו של המבוטח לפניותיה לא תאפשר הגשת כתב הגנה במועד הקבוע בחוק, פנתה התובעת לבית המשפט בבקשה למתן אורכה להגשת כתב הגנה. ביום 4.5.03 קיבל מר מרכוס מדפנה, בתו של המבוטח, פרטים על התאונה. דפנה מסרה לו לטענתו כי אכן, היא הייתה אשמה בגרימת הנזק לצד ג' ואישרה לסלק את תביעת צד ג' מחוץ לכותלי בית המשפט. כמו כן, התחייבה דפנה לדאוג לתשלום ההשתתפות העצמית הקבועה בפוליסה. בעקבות השיחה עם דפנה שלמה התובעת לצד ג' סך של 2,442 ₪ ושוגר לנתבע הודעה על התשלום לצד ג' ודרישה לתשלום ההשתתפות העצמית. טענות הנתבע הנתבע, אשר לא היה מיוצג על ידי עו"ד, טען כי לא מסר לנתבעת הודעה חתומה או אחרת בדבר התאונה ואף לא ביקש כלל את התערבותה במחלוקת שהיתה בינו לבין הנהג שטען שמכוניתו נפגעה בתאונה, דבר שלא הוכח עד עצם היום הזה. לא זו אף זו, יותר מפעם אחת דרש שנציגי התובעת לא יטפלו בתביעת הצד השלישי ויותירו בידיו את ההתמודדות עם התביעה המופרזת ביותר שהצד השלישי הגיש נגדו. הנתבע הוסיף וטען כי אף אם היה פונה לתובעת בבקשה להעניק לו את ההגנות המגיעות לו בגין הפוליסה, הרי שגם אז היה על התובעת לפעול בהתאם להוראות סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח 1981 - התשמ"א (להלן: "חוק חוזה ביטוח"). ומשלא פעל כן היא מנועה מלתבוע לתשלום ההשתתפות העצמית. הנתבע נתן תצהיר ונחקר בחקירה נגדית. לטעמו נסיבות התאונה לא היו ברורות והייתה מחלוקת בין בתו לבין נהגת הרכב השני באשר לאחריות לתאונה. לשאלתו טענה בתו, שלמעט מגע קל ביותר בין שתי המכוניות, לא נגרם נזק לאף אחת מהמכוניות. אכן, בדיקה קפדנית שערך למכוניתו העלתה שאין בה כל סימן לנזק תאונתי. עוד הודיעה לו בתו שהרכב צד ג' הייתה מכונית ישנה כבת 20 שנה פגועה וחבוטה מכל צדדיה ובעלת צבע דהוי ביותר. מספר ימים לאחר התאונה, התקשרו אליו מטעם נהגת רכב צד ג' והציעו לו לסיים את העניין בתשלום מזומן בסך 400 ₪. תשובתו של הנתבע הייתה שאיננו מוכן לשלם בלי לראות את המכונית ובכל מקרה אם ימצא לנכון לשלם יעשה כן ישירות למוסך וכנגד חשבונית. על כך נענה הנתבע שאין לבעל הרכב צד ג' כוונה לתקנו לאור מצבו הגרוע ממילא, והתשלום המבוקש של 400 ₪ אמור להיות פיצוי בגין ירידת ערך. הנתבע הודיע לצד ג' כי מאחר שלא הובהרה שאלת האחריות לגרימת התאונה אין הוא מוכן לשלם דבר ואינו מוכן לקבל אחריות על נזק אשר כפי הנראה כלל לא נגרם. לאחר כחודש ימים התקשרה אלי פקידה מסוכנות הביטוח רכב צד ג' בהצעה לשלם למוסך 700 ₪ כנגד חשבונית עבור תיקון הרכב. גם להצעה זו סירב הנתבע היות וכל הפניות אליו נראו לו כניסיונות לנצל את האירוע להוצאת כספים ממנו שלא בצדק. ביום 14/4/03 הגיעה אל הנתבע כתב תביעה מבית משפט לתביעות קטנות ע"ס 2,443 ₪ בגין התאונה. הנתבעים היו הוא ובתו דפנה וכן חברת הביטוח. המועד הקבוע לדיון היה 11/6/03 בבית משפט לתביעות קטנות בקריות. סמוך למועד זה, בערך בסוף חודש אפריל 2003, התקשר אליו טלפונית אדם מחברת הביטוח, כדי לקבל את גרסתו למקרה. הנתבע אמר לפקיד בצורה הברורה והמפורשת ביותר, שאיננו מעוניין להפעיל את הביטוח והוא יתמודד עם התביעה בבית המשפט בעצמו. הנתבע שלח לבית המשפט כתב הגנה כנדרש. להפתעתו של הנתבע, ביום הדיון עצמו וטרם נסיעתו אל בית המשפט, הגיעה אליו הודעה מחברת הביטוח, נושאת תאריך 3/6/03 (דהיינו, 6 ימים טרם המועד שנקבע לדיון בבית המשפט), ולפיה החברה שילמה ביום 5/5/03 את הפיצוי שדרש הצד השלישי בתביעתו. וימים מספר לאחר מכן, הגיע אליו בדואר פסק דין של כב' השופט ארגמן, לפיו התביעה נדחתה עקב אי-הופעה של הצדדים. דיון והכרעה אין מחלוקת בין הצדדים כי רכבו של הנתבע, שעה שהיה נהוג בידי בתו, היה מעורב בתאונת דרכים עם רכב צד ג'. אין גם מחלוקת בין הצדדים כי לאחר שהוגשה תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות, שילמה התובעת לסילוק התביעה, מחוץ לכותלי בית המשפט סך של 2,442 ₪ שהוא מלוא סכום התביעה בערכה הנומינלי. אין מחלוקת בין הצדדים כי לא נשלחה לנתבע הודעה בכתב בהתאם להוראות סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח. עיקרה המחלוקת בין הצדדים היא טענת התובעת כי הנתבע סוכן ביטוח במקצועו עושה שימוש לרעה בפרשנות שהוא נותן לסעיף 68 הנ"ל. לטעמה של התובעת, חובת המבטחת ליתן ההודעה האמורה קמה על מנת לאפשר למבוטח להתנגד לתשלום לצד השלישי במקרה שמדובר בתביעת סרק. במקרה דנן, אפשרות כזאת הייתה בידיעתו של המבוטח במשך כ-חמישה חודשים, בהם לא רק שהמבוטח קיבל פניות חוזרות של צד ג', אלא שגם קיבל כתב תביעה בו הוא עצמו, ביחד עם ביתו והתובעת, נתבע על ידי צד ג', ולא טרח למסור מידע על התאונה למבטחת. אין מחלוקת כי הנתבע דכאן אשר נתבע ביחד עם התובעת דכאן, בבית המשפט לתביעות קטנות בקריות, הגיש כתב הגנה בו גילה דעתו כי הוא כופר בחבותו לתשלום סכום כל שהוא לצד ג'. בעדותו ובתצהירו הבהיר כי, נוכח התביעה המוגזמת בשיעור של למעלה מ 42% משווי הרכב ונוכח העדר פגיעה ברכבו הוא, הוא ראה בתביעת צד ג' בבחינת תביעה קנטרנית וסחטנית. הנתבע לא דיווח על התאונה למבטח מאחר שלא היה כל סימן לתאונה על רכבו שלו וימים מספר לאחר התאונה קיבל דרישות לתשלום בהן ראה דרישות סחטניות. הכל כפי שתואר בתצהירו שלא נסתר בעניין זה בחקירה נגדית. הנתבע אשר סבר כי מדובר בתביעה קנטרנית וסחטנית רצה להתמודד עם צד ג' בערכאות כדי להוכיח את עמדתו. התובעת לא מילאה אחר הוראות סעיף 68 הנ"ל ובחרה לשלם לצד ג' את מלוא תביעתו, תוך שהיא מנעה מהנתבע את האפשרות לנסות ולהוכיח את עמדתו. טענה נוספת בפי התובעת כי, בעניין זה יש לראות את הסכמת בתו של הנתבע/ המבוטח חלף הסכמתו שלו מאחר שיש לראותה שליחה של המבוטח. לראיה, הגישה התובעת תמליל בה הוקלטה דפנה כמי שהסכימה לדאוג לתשלום ההשתתפות העצמית ואישרה את תשלום הפיצוי לצד ג'. טענה זו לא נטענה בכתב התביעה והצדדים התנגדו להרחבת חזית (ר' תחילת הפרוטוקול מיום 10/7/05) לכן אין לקבלה . העובדה שאין מחלוקת על התמליל, עדין אין בה כדי להכשיר את תוכנו כראיה. הסכמת הצדדים לתמליל היא לעניין התאמתו להקלטה. מבחינה זו אין בהקלטה כדי לאשר את העובדות לנכונות תוכנה של ההקלטה. דהיינו, אין בהקלטה כדי להוכיח, במידת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי, כי אכן דפנה אישרה לתובעת לשלם את מלוא סכום התביעה וכי התחייבה לדאוג לתשלום ההשתתפות העצמית. על התובעת היה להזמין לעדות את דפנה כדי שתוכל לאמת את הדברים שהוקלטו. ההלכה היא שאי הבאת עד העשוי לתמוך בגרסתו של צד, ללא מתן הסבר סביר או מניח את הדעת להימנעות כזו, מערער או אף שולל את גרסתו של הצד, שנמנע מהבאת העדות. בע"א 548/78 נועה שרון ואח' נ' יוסף לוי, פ"ד לה (1) 736, נאמר: "מעמידים בעל דין - בחזקתו, שלא ימנע מביהמ"ש ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית, שהיא בהישג ידו ואין לו הסבר סביר, ניתן להסיק אילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו". בע"א 465/88 הבנק למימון ולמסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח', פ"ד מה(4) 651, נקבע כי: "אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת בדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה כנגד." הנה כי כן, היה על התובעת להביא לעדות את דפנה על מנת שתאשר את הדברים שאמרה בהקלטה. ומשלא עשתה כן אין היא יכולה להסתמך עליהם לנכונות תוכנם. התוצאה היא שאין לקבל את עמדת התובעת לעניין זה לפיה יש לייחס משמעות משפטית כלשהי להסכמתה של דפנה, בתו של הנתבע, לביצוע התשלום לצד ג'. למטה מהעניין, מהעיון בתמליל עולה כי נציג התובעת משכנע אותה להסכים לתשלום בניגוד לעמדה מפורשת של המבוטח - אביה וכפי שנכתבה בכתב הגנתו בתביעות הקטנות (ראה נ/1). פרשנות סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח וישומה על המקרה דנן שאלת היריבות הישירה בין צד ג' הניזוק לבין המבטח והפרשנות לסעיף 68 בחוק חוזה ביטוח, נדונה רבות בפסיקה ובספרות. יחד עם זאת בית המשפט העליון טרם נזקק לשאלה מה דינה של התנגדות המבוטח לתשלום, והאם התנגדות זו יש בה כדי לשלול את החזית הישירה בין המבטח לבין צד ג' ולכן אין הלכה מחייבת בענין זה. לשון הסעיף 68 שכותרת השוליים שלו מעמד הצד השלישי: בביטוח אחריות רשאי המבטח - ולפי דרישת הצד השלישי חייב הוא - לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח, ובלבד שהודיע על כך בכתב למבוטח 30 ימים מראש והמבוטח לא התנגד תוך תקופה זו; אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי. הסעיף דורש את התנאים הבאים: הודעה למבוטח בכתב, המתנה של 30 יום בהם רשאי המבוטח להתנגד לתשלום תגמולי הביטוח לצד השלישי. הסיפא של הסעיף מאפשרת למבטח לטעון טענות כלפי הצד השלישי, כפי שיכול לטעון כלפי המבוטח. סעיף 71 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א 1981 שכותרת השוליים שלו היא סייג להתניה ולפעולות, קובע שאין להתנות על סעיף 68: (א) הוראות סעיפים 66 ו- 68 עד 70 - אין להתנות עליהן. (ב) פעולה של המבוטח, של המבטח, של הנאמן בפשיטת רגל, של המפרק, של כונס הנכסים או של המנהל, אין בכוחה לגרוע מזכויות הצד השלישי לפי סעיפים 68 ו-69. נראה שאין מחלוקת בפסיקה, באשר לקיומה של יריבות ישירה בין המבטח לבין צד ג', מקום שאין התנגדות של המבוטח לתשלום על ידי חברת הביטוח (ר' פסק דינו של כב' השופט י' אנגלרד בע"א 7487/00 מנסור נ' חוג'יראת פ"ד נז(3) 541 ע' 549 מול האות ג'). כך גם לדעת המלומד ד. ששון בספרו "דיני ביטוח" (תשמ"ט-1988) בעמ' 88, אשר דן בקושי שמתעורר בהעדר קשר חוזי בין המבטח לבין הצד השלישי הנפגע. לדעת ששון הסעיף קובע יריבות ישירה בין הצד השלישי לבין המבטח, כל אימת שהצד השלישי דורש זאת, או כל אימת שמבטח מעדיף לשלם תגמולי ביטוח ישירות לצד השלישי. השאלה היא מה דינה של התנגדות המבוטח לתשלום, והאם התנגדות זו יש בה כדי לשלול את החזית הישירה בין המבטח לבין צד ג'. באשר להתנגדות המבוטח שמעוגנת בסעיף 68 כותב המלומד ששון: "הפירוש המתקבל ביותר על הדעת הוא, שסעיף 68 יוצר יריבות ישירה בין הצד השלישי והמבטח, ושהתנגדות המבוטח תופסת רק לגבי אי ביצוע תשלום תגמולי הביטוח, אך אין להתנגדות כל תוקף או נפקות לגבי עצם היריבות". בהחלטת כבוד השופט אריאל בבית המשפט המחוזי בחיפה, ת.א. (חיפה) 1254/92, אררט חב' לביטוח בע"מ נ' קריאף דורון (לא פורסם), מקבל כב' השופט אריאל את דעתו של המלומד ששון, כי התנגדות המבוטח אינה שוללת את היריבות בין צד ג' לבין המבטח. דעת שונה הביעה כב' השופטת קובל בהסתמכה על דברי המלומד ידין בקומנטר "חוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981) - פירוש לחוקי החוזים בעריכת פרופ' טדסקי, (עמ' 162), בת.א. 939/93 (המ' 294/93) (י-ם) מגדל חברה לביטוח נ' מוניקה הולמברג. (לא פורסם). השופטת שוללת את קיומה של יריבות ישירה במקרה של התנגדות המבוטח לתשלום. דעה זו נותרה במיעוט, כאשר רוב הפוסקים והמלומדים אינם חולקים עוד על כך שסעיף 68 משקף יריבות בין צד ג' הנפגע לבין מבטחו של הפוגע. כבוד השופט צבי כספי בהחלטתו בת.א. 31268/95, ניו נר בע"מ נ' פרידמן (לא פורסם), קבע כי היריבות הישירה בין המבטח לצד ג', אינה תלויה בעמדתו או התנגדותו של המבוטח. לשיטתו פרשנות זו מתיישבת נכון עם פרשנותו של סעיף 68, ומתן זכות "וטו" למבוטח, לשלול תשלום לצד ג', וע"י כך את היריבות הישירה בין המבטח לבין צד ג', תשלול את תכליתו של הסעיף או תצמצם את משמעותו צמצום ניכר. בהחלטתו איפשר כבוד השופט כספי, תיקון כתב התביעה כך שיוספו מבטחות הנתבעים כנתבעות. אני סבור כי אכן הפרשנות הנכונה היא כדעתו של המלומד ששון, אשר מקובלת במרבית פסקי הדין, לפיה אין ביכולתו של מבוטח לשלול את היריבות בין צד ג' נפגע לבין מבטחו של הפוגע. אך בכך לא תמה מלאכתי יש עדיין להיזקק לשאלה, האם לאור הקביעה שאין ביכולתו של המבוטח לשלול את היריבות בין צד ג' למבטח, יכול המבטח לשלם לצד ג' או לחתום על הסכם פשרה, מבלי שקיבל את הסכמתו של המבוטח, זאת בהסתמך על סעיף 68 הנ"ל. בעניין זה קבעה כבוד השופטת אברהמי בת.א. 745772/03, שנע יועצים נ' הראל חברה לביטוח [פדאור (לא פורסם) 04 (15) 861] כי: כאמור, אינני מקבלת גישה לפיה יש למבוטח שיקול דעת מוחלט. כבענינים אחרים, גם בכל הנוגע לעמדת המבוטח לגבי דרך ניהול ההגנה ואפשרות פשרה, יש לפעול בתום לב, תוך איזון ראוי ובסבירות. מבוטח אינו יכול להעלות התנגדויות סתמיות שיביאו לייקור והמשכיות ההליך ללא צורך אמיתי. על ההתנגדות לשקף אינטרס לגיטימי. במקביל, מבטח אינו יכול להתעלם מאינטרסים לגיטימיים של המבוטח........ ....מבחן של סבירות ותום לב אמנם אינו נותן קנה מידה ברור ונחרץ. אולם קבלת העמדה לפיה יש למבטח שיקול דעת מוחלט אינה סבירה בעיני יותר ובראש ובראשונה היא אינה מתיישבת עם הוראות המחוקק בסעיף 68 לחוק חוזה הביטוח. את הוראותיו ניתן לפרש בדרכים שונות אך לא לרוקנן מתוכן. עקרונות של סבירות ותום לב חלים בתחומים שונים, וגם מכאן לא יפקד מקומם. כך גם כבוד השופטת פרוסט פרנקל, בת.א. 711650/03 הדר בע"מ חברה לביטוח נ' אומר מעליות בע"מ [פדאור (לא פורסם) 04 (19) 688] שקבעה כי: "סעיף 68 לחוק אינו נותן בידי התובעת שיקול דעת מוחלט בניהול ההגנה בתיק שהוגש ע"י צד ג' כנגד המבוטח. על המבטח להודיע למבוטח על כוונתו לשלם לצד ג' פיצויים עבור הנזק שנגרם לצד שלישי. אם המבוטח לא התנגד לתשלום, רשאי המבטח לשלם לצד השלישי". רוב פסקי הדין המתייחסים למשמעות של אפשרות המבוטח להעלות התנגדות בסעיף 68 לחוק חוזה ביטוח, ניתנו על ידי בית משפט השלום. מעיון באלה שהובאו בפני ובאחרים מצאתי שהם תומכים בדעה המקובלת גם על מותב זה והיא שעל פי סעיף 68 למבטח אין שיקול דעת מוחלט באשר לתשלום לצד ג'. ראה למשל: ת"א (ת"א) 702119/02 הדר חברה לביטוח נ' מת"מ מרכזי תמיכה, לא פורסם. ת"א (ת"א) 33296/00 הפניקס נ' ח.ש.א הובלות בע"מ, לא פורסם. ת"א (כפ"ס) 1977/03 מנורה חברה לביטוח נ' מנסור איסלאם, דינים שלום כרך כד, 315. כן עיין בר"ע (י-ם) 3006/97 אלמשרק חברה לביטוח נ'סע גל חברה להשכרת רכב, תק-מח 97(1), 1636. ת"א (ת"א) 246/93 מפעלי יצור והוצאה לאור בע"מ נ' חברה כלכלית לירושלים בע"מ, דינים מחוזי, כרך לג (2) 233, בסע' 14. בפסק דינו של כבוד השופט אוקון בת"א 49562/95 , דולב חברה לביטוח בע"מ נ' שוורץ, דינים שלום כרך יד 86. שמצדד בדעה שחברת הביטוח אינה זכאית לשלם דמי נזק לצד ג' ללא קבלת הסכמתו של המבוטח. כב' השופט אוקון קובע כי סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח יוצר יריבות ישירה בין הצד השלישי לבין המבטח. לצד השלישי כוח לתבוע במישרין את המבטח. עם זאת, הזיקה הישירה בין הצד השלישי ובין המבטח אינה בלתי תלויה במבוטח. זכותו של הצד השלישי אינה עצמאית ואין לצד השלישי זכות חוזית ישירה כלפי המבטח. זכותו הינה זכות נגזרת והיא נשאבת מההסכם שבין המבוטח לבין המבטח. תלותו של הצד השלישי במבוטח מתבטאת בשלוש מגבלות המוטלות על כוח התביעה של הצד השלישי וביניהן זכות המבוטח להתנגד לתשלום על ידי המבטח. בתביעה דכאן, טוענת התובעת כי בהתאם להוראת סעיף 4.1 לפוליסה, המבטח רשאי ליטול על עצמו או לנהל בשם המבוטח את ההגנה או את היישוב של כל תביעה וגם להתפשר בשמו של המבוטח בכל תביעה. כפי שקבעתי לעיל, אין בכוחן של הוראות הפוליסה לגבור על סעיף 68 לחוק חוזה ביטוח, באשר סעיף 71 לחוק אינו מאפשר זאת. מילין אחרות, סעיף 4.1 לפוליסה מתנה על סעיף 68 לחוק חוזה ביטוח ולכן דינו להתבטל מכוחו סעיף 71 לחוק חוזה הביטוח. נוכח בטלותו של סעיף 4.1 הנ"ל לא יכולה חברת הביטוח להסתמך עליו כלל ועיקר. אין לקבל גישה זו של חברת הביטוח שמתעלמת מהוראה מפורשת בסעיף 68 הנ"ל למשלוח הודעה בכתב מחברת הביטוח למבוטח, ולשלושים יום המתנה בהם יכול המבוטח להתנגד לתשלום. הודעת המבוטח על מקרה הביטוח וכן מכתב בא כוחו אין בהם כדי להחליף דרישה מפורשת זו של הסעיף. מן הראיות עולה כי למרות התנגדותו של המבוטח לתביעתו של צד ג' כפי שהובעה בכתב הגנתו בתביעה הקטנה (נ/1) הגיעה התובעת להסדר פשרה על תשלום מלוא סכום התביעה עם צד ג' ומבקשת מהנתבע להשיב לה כמחצית מהסכום הנ"ל בגין התחייבותו לתשלום השתתפות עצמית. בכך נהגה חברת הביטוח בניגוד לקבוע בסעיף 68 לחוק חוזה ביטוח. כפי שנאמר לעיל, סעיף 68 לחוק חוזה ביטוח אומנם קובע יריבות בין צד ג' הנפגע לבין המבטח, אך אינו נותן שיקול דעת מוחלט בניהול ההגנה בתיק שהוגש ע"י צד ג' נגד המבוטח. על המבטח להודיע למבוטח בכתב על כוונתו לשלם לצד ג' פיצויים עבור הנזק שנגרם לו. רק אם המבוטח לא התנגד לתשלום בתוף 30 יום , רשאי המבטח לשלמם לצד השלישי. לשון הסעיף היא: "בביטוח אחריות רשאי המבטח - ולפי דרישת הצד השלישי חייב הוא - לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח, ובלבד שהודיע על כך בכתב למבוטח 30 ימים מראש והמבוטח לא התנגד תוך תקופה זו"; הנה כי כן, פרשנותה המילולית של הוראת סעיף 68 נותנת שחברת הביטוח חייבת לשלם לצד השלישי כל אימת שהמבוטח לא התנגד תוך 30 יום. התנגד המבוטח, משוחררת חברת הביטוח מחבותה לשלם לצד ג'. הרציונאל העומד מאחורי קביעה זו הנו שבמקרה של מחלוקת בין המבוטח לבין צד ג' הנפגע, המבטח משוחרר מהחבות הבלתי מסויגת לשלם ישירות לצד ג' ועליו להמתין עד שתוכרע המחלוקת בין המבוטח לצד ג' כאשר כל אותה עת מותלית החבות בתוצאת ההתדיינות שבין המבוטח לצד ג'. מילים אחרות, במקרה של התנגדות כאמור, החבות של המבטח מושהית עד להכרעה. המחוקק בהחלט נתן בידי המבוטח אפשרות לאלץ את המבטח להתדיין עם צד ג' - הנפגע תוך נטילת סיכון שבמקרה זה יצטרך לשאת בהשתתפות העצמית על פי תוצאות המשפט. כמו כן, במקרה של דיון משפטי לוקח על עצמו המבוטח את הסיכון כי יקבעו במהלך המשפט קביעות עובדתיות שאפשר שיהיה בהן כדי להשליך על היבטים שמעבר למסגרת הסכסוך שבינו לבין צד ג'. כך למשל, קביעה כי הוא התרשל יכולה לפגוע באמינות העתידית שלו. הענות לתביעה יכולה לפגוע ברישומי חברת הביטוח בדבר תביעות שהתקבלו ולחייב בעתיד את המבוטח (הנתבע) בתשלום פרמיות מוגדלות בעתיד. אם סברה חברת הביטוח כי מוטב לה להגיע להסדר פשרה מבלי לידע את המבוטח, כי אז לא יהא חייב המבוטח בתשלום השתתפות עצמית. לא זו אף זו, במישור היחסים שבין חברת הביטוח והמבוטח אפשר כי הסדר הפשרה יהיה בו לפגוע במבוטח, באותם המקרים שהודאה במפורש או במשתמע או הודאה חלקית בחבות או באחריות הנזיקית יכולה להשפיע על שמו הטוב של המבוטח או על עסקו או כפי שהובהר לעיל לחייבו בפרמיה מוגדלת. לא זו אף זו, מהראיות שעמדו בפני עולה כי אין בידי התובעת כתב ויתור מצד ג' מי יתקע לידו של הנתבע שהתובע בבית המפט בקריות, לא יתבע אותו בשנית בגין אותה תאונה (ר' פרוטוקול ע' 4 שורות 15,16). העובדה שהתביעה הקטנה נדחתה בשל אי התייצבות, מאפשרת מנקודת המבט המשפטית לבטל את פסק הדין מטעמים של צדק כפי שהדבר נעשה חדשות לבקרים. בית המשפט ער לכך שבחוזי ביטוח, מתגלעות לעיתים מחלוקות בין המבטח למבוטח על רקע ניגודי אינטרסים. למבטח אינטרס להקטין נזקיו ככל האפשר ואילו למבוטח חשוב שטיעוני צד ג' בדבר אחריותו של המבוטח לנזק ידחו לגופו של עניין. סעיף 68 לחוק חוזה ביטוח בא להבטיח בין היתר את זכויותיו של המבוטח לשלוט בהליך המשפטי שיכול להיות בעל השלכות רחבות מעבר למקרה הביטוח הספציפי. עם כל הכבוד אינני תמים דעים עם עמדת חברי כב' השופט צבי כספי בעניין ביו נר נ' פרידמן לעיל, שקבע כי שאלת היריבות הישירה בין המבטחת לצד ג' הנפגע אינה קשורה להתנגדות המבוטח זאת על פי סעיף 68, ואין בהתנגדות המבוטח לתשלום להוות "וטו" כלפי המבטחת. ההשתתפות העצמית על פי תנאי הפוליסה על הנתבע לשאת בהשתתפות עצמית בגין נזק לצד ג' בסך 1,132.00 ₪ דמי השתתפות. מחצית מהתשלום שנשאה בו התובעת בניגוד לעמדתו של הנתבע. התשלום בו נשאה התובעת הוא בשיעור של למעלה מ 42% מערך הרכב צד ג'. כשמדובר בפגיעה מינורית מדובר בתביעה מוגזמת מאד. המלומדת ש' נתניהו, התייחסה לעניין זה במאמרה "זכותו הישירה של הצד השלישי כנגד המבטח בביטוח אחריות", (הפרקליט מד (תשנ"ח) 11, 27, ה"ש 75) וכתבה שפשרה בין מבטח לבין צד שלישי צריכה להיות סבירה ולהיעשות בתום לב. מקרה זה הוא דוגמה לכך שמצד אחד חדלה התובעת בכך שלא שלחה מכתב על פי סעיף 68 הנ"ל, ולא נתנה הזדמנות לנתבע להגיב להצעת הפשרה, בניגוד לדעתו המפורשת הגיעה לפשרה עם צד ג', ומצד שני רוצה היא ליהנות מפרי מחדלה באופן שמחצית מהוצאותיה יכוסו על ידי הנתבע. התנהגותה זו של חברת הביטוח מחוסרת תום לב אם לא למעלה מכך. יחד עם זאת לשם איזון התמונה יש לשים אל לב שהנתבע בחר שלא להודיע לחברת הביטוח אודות מקרה הביטוח מאחר שלא רצה לדבריו להפעיל את הביטוח. אולם משנודע לו על דבר התביעה היה צריך לכתוב במפורש לחברת הביטוח מה עמדתו באשר לנסיבות התאונה ולכתוב במפורש כי לאור השתלשלות העניינים, כפי שתוארה בתצהירו, מבקש הוא שלא להגיע לפשרה עם צד ג'. התוצאה היא שמהנימוקים שלעיל החלטתי לדחות את התביעה. לעניין הוצאות משפט, מצד אחד מדובר בתביעה בסך של כ 1,200 ₪ הנתבע לא היה מיוצג וההלכה היא שגם צד שלא היה מיוצג מגיעות הוצאות משפט. לאור העובדה שהנתבע חדל בכך שלא העביר הודעה אודות התאונה לחברת הביטוח ראיתי להפחית מסכום ההוצאות להם הוא זכאי. לפיכך תשלם התובעת הוצאות בסכום כולל של 1,000 ₪ סכום זה יהיה צמוד למדד וישא ריבית חוקית מהיום ועד לתשלומו המלא בפועל. פוליסהביטוח צד ג'חברת ביטוח