התארכות ההליכים בבית משפט - תיק שבוער מחוסר מעש

פסק דין ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט מ. רניאל) מיום 17.11.05 בת"א 16391/91. 1. אם סבר הקורא כי נפלה טעות במספר התיק דלעיל, נסבר דעתו כי אכן מדובר בתיק משנת 1991 אשר דומה כי סבל מביש מזל, מה שהביא להתארכות ההליכים יתר על המידה. הורתו של התיק בתביעה שהגיש המערער בבית משפט השלום כנגד המשיבה וסוכנות בטוח עמה עבד (ואשר בשלב מאוחר יותר יצאה מהתמונה) בגין עמלות שלא שולמו לו לטענתו. כב' השופט רזי, שהתיק הועבר לטיפולו, פיצל את הדיון, כדי לברר בשלב הראשון מה מגיע למערער מהמשיבה, וביום 25.8.96 נתן פסק דין חלקי שהשורה התחתונה בו היא, שהמערער "זכאי לתשלום עמלות יתר בגין כל הפוליסות שהופקו בתיווכו עד יום הפסקת עבודתו עבור הראל ובהתאם לשיעורי העמלות ואופן חישובן, כפי שהיה נהוג אצלה בכל אחת מהשנים הרלוונטיות". בהמשך, התקיים דיון בפני השופט רזי על מנת להגיע לסכום מוסכם וביום 6.11.96 אף הוסכם בין הצדדים על מינוי מומחה, אך המינוי לא נסתייע. בחודש דצמבר 1998 שלחה המשיבה למערער שיק ע"ס 228,474.08 ₪ כסכום המשקף לשיטתה את העמלות המגיעות לו על פי פסק הדין החלקי (ראה המכתב שצורף לתצהירו של דותן). 2. חלפו שנים, ובחודש יולי 2004 או בסמוך לכך, פנה המערער לבית המשפט בטענה כי לא קיבל את המגיע לו על פי פסק הדין. או-אז נתברר כי התיק בוער מחוסר מעש ובהתאם להחלטת בית המשפט קמא שוחזר התיק (וכעבור זמן שוחזר פעם נוספת) והדיון המשיך להתנהל בפני כב' השופט רניאל. הדיון התמקד אפוא בטענתו של המערער כי לא קיבל את כל המגיע לו על פי פסק הדין החלקי. לענין זה התנהל דיון ובו הציג התובע את ראיותיו, ובסופו של יום דחה בית המשפט קמא את טענות המערער, מן הטעם שלא עלה בידו להוכיח מה החישוב הנכון ליישום פסק הדין החלקי. על כך נסב הערעור שבפנינו. 3. נאמר בקצרה, כי איננו רואים עילה להתערב במסקנתו של בית משפט קמא. למרות המלל הרב בכתב הערעור ובכתבי הטענות, המערער לא ידע להסביר את צורת החישוב עליה תמך תביעתו. המערער טען בפני בית המשפט קמא שהוא זכאי לעמלות בשיעור של 140%, כאשר שיעור זה כולל הן עמלות שוטפות בשיעור 60% והן עמלות יתר בשיעור 80%, בעוד שעל פי פסק הדין החלקי המערער זכאי אך ורק לעמלות יתר. המערער נסמך על החישובים שבצע בשעתו, לפני פסק הדין החלקי, חישובים שאיבדו מטעמם נוכח פסק הדין החלקי. גם העד חלואני, מטעמו של המערער, שהוצג על ידו כמומחה בנושא, לא ידע להשיב בחקירתו בבית המשפט מה הסכום המגיע למערער על פי פסק הדין החלקי. לא למותר לציין, כי אותו חלואני, אישר כי בתקופה בה היה סוכן של המשיבה לא הסתייג מגובה עמלות היתר ששולמו לו, מה שממחיש, לטענת המשיבה, כי ערכה את החישוב כהלכה. מכאן, שבדין קבע בית המשפט קמא כי המערער לא הוכיח את תביעתו, ולא סתר את התחשיב שנערך בשעתו על ידי המשיבה ואשר לפיו שולם לו הסך של כ-228,000 ₪. 4. למעלה מן הצורך נציין כי תמיהה היא, מדוע שקט המערער על שמריו לאחר שקיבל בדצמבר 1998 את השיק מחברת הבטוח בצרוף התחשיב שנערך על ידה, מבלי ששלח הסתייגות או פנה לבית המשפט אלא כעבור שנים. המערער הלין לענין זה על באי כחו דאז (ראה בקשתו בבש"א 14879/04 בבית משפט קמא), אך עניין זה הוא בינו לבין באי כוחו לשעבר. מכל מקום, ניתן ללמוד משתיקתו הממושכת של המערער לאחר שקיבל את הכסף מהמשיבה, מעין קיבול של התשלום שבוצע. דומה כי גם חברת הביטוח סברה שבכך בא העניין על סיומו, וטענה כי אין ברשותה חומר מהתיק (פרוטוקול הישיבה מיום 13.3.05) וכי התיק במשרד בא כוחה נגנז מלפני שנים. 5. המערער הלין על מיעוט ההוצאות שנפסקו לזכותו בפסק הדין. אכן המערער היה זכאי לסכום הוצאות גבוה יותר לאור תוצאת פסק הדין החלקי. עם זאת, בהתחשב בכך שלא צלחה דרכו בהמשך ההליך, איננו רואים להתערב בגובה ההוצאות. סופו של דבר שאנו דוחים את הערעור. בנסיבות העניין אין צו להוצאות והפקדון יוחזר למערער. חוסר מעשגניזת תיק / ביעור תיק