פסק דין מונחת בפני תביעה לתשלום סך של 20,852 ₪. התובעת, הראל חברה לביטוח בע"מ, טוענת, כי בשנת 2001, חברת ח. אשל בניה ופיתוח בע"מ הייתה מבוטחת דרכה בביטוח מסוג אחריות מקצועית. בחודש אוקטובר לאותה שנה ארע מקרה ביטוחי בו נגרם נזק לחברה בשם פפירוס נייר החזקות בע"מ. במהלך הדיון בתיק הנ"ל, נשלחה הודעת צד ג' כנגד הנתבעת דכאן. עקב כך, סיפקה התובעת עבור הנתבעת הגנה משפטית אשר כללה הוצאות רבות עד לגובה של 70,000 ₪. משכך, ביקשה התובעת כי הנתבעת תעביר אליה את דמי ההשתתפות העצמית אשר נקבעו בפוליסת הביטוח בסך 5,000$ ארה"ב. למרות הדרישה, הנתבעת לא העבירה סכום זה לידי התובעת. משכך, ובלית כל ברירה הגישה התובעת תביעה זו בגובה סכום דמי ההשתתפות העצמית האמורה. הנתבעת הכחישה את טענות התובעת מכל וכל. ראשית, לדידה של הנתבעת לא "הופעלה" פוליסת הביטוח שכן בפסק הדין שניתן נקבע כי לא היה כל מקום לשלוח את הודעת צד ג' כנגדה. שנית, הנתבעת התנתה את דמי ההשתתפות העצמית באם תמצא חייבת בדין ולא באם תזוכה מכל טענה. שלישית, בפסק הדין האמור נפסקו הוצאות לטובתה בסך 25,000 ₪. סכום אשר לא הועבר אליה מעולם ולדעתה שולשל לכיסה של התובעת זה מכבר. לאור כל האמור לעיל, הרי שתביעה זו כנגדה מהווה ניסיון קלוקל מצד התובעת לגזול כספים נוספים שאין היא זכאית לה כלל. ב"כ התובעת הגיב לטענות אלו בכתב תשובה. בכתב טענות זה הבהיר כיצד הנתבעת באמצעות מנהלה ובעליה ידע היטב כי הסכום שנפסק כהוצאות הוחזר לידי שולחת ההודעה כנגד הנתבעת כתוצאה מפסק דין שניתן בהליך ערעור אשר הוגש לבית המשפט המחוזי. מה גם, שעקב הגשת הערעור האמור זכתה למעשה הנתבעת בייצוג משפטי נוסף, וללא כל דרישת תשלום. בתאריך ה - 25/11/07 התקיימה בפני ישיבה מקדמית בנוכחות הצדדים, בה, לאחר ששמעתי את הבהרותיו של ב"כ התובעת וכן את טיעוני הנתבעת על ידי נציגה מר אשל חיים, לא מצאתי כל התגוננות עניינית לתביעה זו ובטענותיה של הנתבעת אין כל ממש. אי לכך, לא מצאתי טעם בהמשך ההליך. הנתבעת לא הציגה כל ראיות לעניין התניית הפעלת הביטוח רק באם תמצא חייבת בדין, מה גם שהדבר נוגד את לשון הפוליסה וכל חשיבה כלכלית - ביטוחית הגיונית. מטרת קיום הביטוח והפעלתו נועדו לשונאי סיכון ולמניעת נזק, אין כל היגיון בקיומו של ביטוח שמצליח בלקיחת הנזק מידיו של המבוטח ויחד עם זאת, שלא לקבל את שכרו. הטענה לפיה נפסקו הוצאות שהתקבלו בבית משפט השלום הופרכה לחלוטין שעה שברור מתוך עיון בפרוטוקול הדיון בבית משפט המחוזי שנציג הנתבעת נכח בדיון וידע על ביטול חיוב בהוצאות. במצב זה מוטב היה שלא להעלות כלל טענה כזו בכתב הגנה. כך גם הטענה בדבר "אי הפעלת" הפוליסה. משדווח מקרה הביטוח למבטח, זה העמיד עו"ד לטובת ההליך המשפטי הקודם שיגן על אינטרסים של המבוטחת והוצאו הוצאות נכבדות על ידי המבטח לצורך הייצוג הנדון, לא ניתן לטעון כי ה"פוליסה לא הופעלה" דיון בנסיבות העניין, סבורני שמן הדין לסיים את ההליך באיבו כבר בשלב זה ולא לקבוע אותו להוכחות. את סמכותי לסיום ההליך כבר בשלב מקדמי זה שואב אני מכוח הוראת תקנה 214יא (ז) לתקנות סדר הדין האזרחי המפנה לתקנה 143 (וראה לעניין זה את הספר, ראה "סדר דין מהיר בבתי משפט השלום" בהוצאת נבו הוצאות לאור בע"מ, עמ' 44) תקנה 143 דנה בסמכויותיו של שופט בקדם משפט בסדר דין רגיל. הוראת תקנת 143(9) קובעת שבקדם משפט מוסמך שופט ליתן פסק דין, לרבות פסק דין חלקי בתובענה, במידה שנתברר כי אין לנתבע הגנה בפני תביעה. משהסמיך המחוקק את בית המשפט ליתן פסק דין מלא או חלקי בסדר דין רגיל קל וחומר כי בית המשפט רשאי ליתן פסק דין בתובענה בסדר דין מהיר אשר מוגבלת בתביעות עד לסך של 50,000 ₪ כבר בשלב המקדמי ולא להאריך את הדיון ע"י קביעתו להוכחות, תוך גרימת הוצאות ובזבוז זמן מיותרים לצדדים. עניין זה אף עולה בקנה אחד עם מטרות תיקון התקנות והכנסת פרק מיוחד בקשר ל"סדר דין מהיר". מתקין התקנות הושפע מהרפורמה באנגליה בעקבות דו"ח הלורד WOOLF אשר הגיש את המלצותיו ב: Draft Civil Proceedings Rules "ACCESS TO JUSTICE" וכך נקבע בסעיף 14.2: 14.2 The court may give summary judgment on the whole of a claim or on a particular issue if- (a) it considers that- (i) the claimant has no realistic prospect of success on the claim or issue; or (ii) the defendant has no realistic prospect of success on his defence to the claim or issue; and (b) there is no other reason why the case or issue should be disposed of at a trial. לאור כל האמור לעיל, הנני מקבל את התביעה כבר בשלב זה. מאחר וקיבלתי את התביעה כבר בשלב המקדמי של הדיון הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט וכן סך של 1,180 ₪ + מע"מ, כשכ"ט עו"ד, בלבד. השתתפות עצמיתפוליסה