השתתפות עצמית בפוליסת ביטוח הכשרת הישוב

פסק דין מונחת בפני תביעה אשר הוגשה בהליך של "סדר דין מהיר" לתשלום סך של 3,274 ₪. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (להלן : "התובעת") הינה חברת ביטוח אשר בזמנים הרלוונטיים הפיקה פוליסת ביטוח מספר 80022911/99 כנגד נזקי רכוש וצדדים שלישיים (להלן:"הפוליסה"). בפוליסה נקבע כי בקרות מקרה ביטוח שבעקבותיו שילמה התובעת תגמולי ביטוח לרבות שכ"ט עו"ד ושכ"ט מומחים ישא המבוטח בדמי ההשתתפות העצמית הנקוב בפוליסה. שרעבי אלי (להלן: "הנתבע"), היה בכל הזמנים הרלוונטיים בעליו של רכב מ.ר 25-437-41. ביום 14/02/00 התרחשה תאונה (להלן: "מקרה הביטוח") אשר בגינה שילמה התובעת 3,058 ₪ לצד ג'. לגישת התובעת בהתאם לתנאי הפוליסה חייב הנתבע לשלם לתובעת את מלוא סכום ההשתתפות העצמית הקבוע בפוליסה בסך 2,604 ₪ אשר בתוספת הפרשי ריבית והצמדה המשוערכים ליום הגשת התביעה מהווים את סכום התביעה. לאחר שכל ניסיונות התובעת לגבות את החוב האמור עלו בתוהו, לא נותרה בידיה כל ברירה אלא להגיש תביעה זו כאשר סכום החוב צמוד ומשוערך ליום הגשתה. בכתב ההגנה טען הנתבע כי הינו נהג מונית אשר מחזיק נהגים כקבלני משנה, באשר לתאונה הנדונה טוען הנתבע כי בזמנים הרלוונטיים נהג ברכב רזניק יעקוב אשר עליו לשאת בנטל לאור אחריותו בתאונה. בתאריך ה- 05/05/08 התקיים דיון המקדמי בתיק, בנוכחות ב"כ התובעת והנתבע. במהלכו, הבהיר ב"כ התובעת כי אין מחלוקת באשר לקיום הפוליסה וכן לאופן הפגיעה בצד ג'. בהתאם לחוות הדעת אשר קיבלה חברת הביטוח באשר לנזקים אשר נגרמו לצד ג' אשר נעמדו בסך של 2,445 ₪, שילמה לצד ג' את התשלום. לגישת הנתבע על אף כי הוא אשר מחזיק בפוליסה על שמו יש לחייב את נהגו בזמנים הרלוונטיים בעלות התביעה וזאת לאור העובדה כי לא הוא אשר נהג ברכב. בתום הדיון, נוכח בית המשפט לראות כי אין כל התגוננות עניינית לתביעה זו ובטענותיו של הנתבע אין כל ממש. משכך, לא מצאתי טעם בהמשך ההליך. במצב דברים בו היה נגרם נזק לרכבו של הנתבע הייתה חברת הביטוח מחויבת לפצותו ולא את נהגו על אף כי אינו נהג ברכב משכך קל וחומר שבמצב דברים בו נדרש תשלום בעבור הנזק אשר נגרם כתוצאה מהרכב אשר מבוטח על ידי התובעת יהיה על התובע לשאת בנזק. סכום הפיצוי שולם בעקבות בדיקת שמאי רכב ועל פי הנחיותיו. הסכום אף נראה סביר בנסיבות העניין. דיון בנסיבות העניין, סבורני שמן הדין לסיים את ההליך באיבו כבר בשלב זה ולא לקבוע אותו להוכחות. את סמכותי לסיום ההליך כבר בשלב מקדמי זה שואב אני מכוח הוראת תקנה 214יא (ז) ל המפנה לתקנה 143 (וראה לעניין זה את הספר, ראה "סדר דין מהיר בבתי משפט השלום" בהוצאת נבו הוצאות לאור בע"מ, עמ' 44) תקנה 143 דנה בסמכויותיו של שופט בקדם משפט בסדר דין רגיל. הוראת תקנת 143(9) קובעת שבקדם משפט מוסמך שופט ליתן פסק דין, לרבות פסק דין חלקי בתובענה, במידה שנתברר כי אין לנתבע הגנה בפני תביעה. משהסמיך המחוקק את בית המשפט ליתן פסק דין מלא או חלקי בסדר דין רגיל קל וחומר כי בית המשפט רשאי ליתן פסק דין בתובענה בסדר דין מהיר אשר מוגבלת בתביעות עד לסך של 50,000 ₪ כבר בשלב המקדמי ולא להאריך את הדיון ע"י קביעתו להוכחות, תוך גרימת הוצאות ובזבוז זמן מיותרים לצדדים. עניין זה אף עולה בקנה אחד עם מטרות תיקון התקנות והכנסת פרק מיוחד בקשר ל"סדר דין מהיר". מתקין התקנות הושפע מהרפורמה באנגליה בעקבות דו"ח הלורד WOOLF אשר הגיש את המלצותיו ב: Draft Civil Proceedings Rules "ACCESS TO JUSTICE" וכך נקבע בסעיף 14.2: 14.2 The court may give summary judgment on the whole of a claim or on a particular issue if- (a) it considers that- (i) the claimant has no realistic prospect of success on the claim or issue; or (ii) the defendant has no realistic prospect of success on his defence to the claim or issue; and (b) there is no other reason why the case or issue should be disposed of at a trial. לאור כל האמור לעיל, הנני מקבל את התביעה כבר בשלב זה. מאחר וקיבלתי את התביעה כבר בשלב המקדמי של הדיון הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הוצאות המשפט וכן סך של 360 ₪ + מע"מ בלבד כשכ"ט עו"ד. התשלום יבוצע תוך 30 יום, שאם לא כן תהיה רשאית התובעת לפתוח תיק הוצאה לפועל בגין פסק דיו זה. השתתפות עצמיתפוליסה