פסק דין התובע הוא בעלים של עסק לממכר אביזרים לרכב, שברחוב שדרות הגלים 27 בהרצלייה, העונה לשם " אדיר שרותי רכב ". התובע ביטח עסקו אצל הנתבעת למקרה של פריצה בפוליסה שמספרה : 6 -02- 584995 - 08 - 00, שתוקפה מיום 1/3/02 ועד 28/2/03 . התובע היה מבוטח אצל הנתבעת גם בשנת 2001. בתחילת שנת 2001 התקין התובע מערכת אזעקה חדשה על פי דרישת הנתבעת. ההתקנה בוצעה על ידי חברת מוקד אמינות ( להלן : "אמינות" ). בעת התקנת המערכת החדשה, התובע התקין 2 גלאים מעבר לדרישת הנתבעת. גלאי מספר 6 (להלן: " הגלאי " ) שהינו אחד משני גלאים אלו, גרם לתקלות מעת לעת. מאחר ולא היה צורך בפעולת הגלאי על פי דרישת המבטחת, כל פעם שהיה הגלאי גורם לתקלה בהפעלת המערכת, היה פונה התובע לאמינות, בטלפון, ומקבל הסבר כיצד לנטרל את הגלאי (עמוד 7 לפרוטוקול שורות 10-16 ) . ביום 27/5/02 התובע עזב את עסקו בשעה 18:30 לערך והפעיל את מערכת האזעקה. עובד התובע, מר זכריה שהגיע לעסק על מנת להחזיר ארגז כלים בסביבות השעה 20:15, גילה שהעסק נפרץ ונגנבה סחורה. התובע הגיע לעסק כרבע שעה לאחר מכן. בהגיעו שמע את צופר האזעקה פועל חלש וראה שהותז חומר לתוך הצופר. בפריצה נותקו קווי הטלפון כפעולת הכנה לפני הפריצה, תיבת הצופר החיצוני מולאה בקצף על מנת להחליש את עוצמת הצופר וחובלה קופסת החיבורים ששילבה בתוכה את הצופר הפנימי. הפריצה התבצעה דרך דלת הכניסה לבית העסק תוך ניסור המנעולים באמצעות מבער. התובע טען לאחר הפריצה שנגנבה סחורה בשווי 105,000 ₪ בקירוב, לא כולל מע"מ ( ת/1 ) (בעדותו הודה התובע שמדובר בהערכה לא מבוססת, שניתנה לטענתו עקב לחץ של הנתבעת (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 6-8 )). כחודש לאחר הפריצה אותר על ידי המשטרה חלק מהסחורה שנגנבה, והוחזר לתובע. שווי הסחורה שהוחזרה לתובע על ידי המשטרה הינו 29,498 ₪ . שווי הסחורה שנותרה בעסק לאחר הגניבה הינו 41,330 ₪ . לאחר שהוחזר לתובע חלק מהסחורה, פנה אל הנתבעת ודרש פיצוי בסך 67,895 ₪, המהווה את ערך הסחורה שנגנבה על פי בדיקתו ( נספח ב' לכתב התביעה ), וסך של 9433 ₪ עקב הצורך בתיקון מנעולים ותיקון מערכת האזעקה. הנתבעת סירבה לשלם תגמולי הביטוח לתובע בטענה שלא עמד בתנאי המיגון על פי הפוליסה משלא דרך את האזעקה ביום הפריצה. ביום 23/2/03 הוגשה התביעה שבפניי. התובע דורש פיצוי בגין נזקיו כמפורט לעיל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, ועוד תובע סך של 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש וכפיצוי גלובאלי . המחלוקת בין הצדדים הינה האם עמד התובע בתנאי הפוליסה ; דאג לתקינות מערכת האזעקה ודרך את האזעקה ביום הפריצה ? במידה והתשובה חיובית, מהו גובה הנזק שנגרם לתובע בפריצה? אדון בשאלות אלו כסדרן, כפי הצורך. אומר כבר בתחילת דבריי, שאין רגליים לטענת הנתבעת שהתובע לא דאג לתקינות מערכת האזעקה, שכן מומחה הנתבעת העיד שהאזעקה הופעלה ונוטרלה באופן סדיר עובר לאירוע. ויצוין שבתאריך 26/2/01 כשנה ושלושה חודשים לפני הפריצה (נספח ב' לתצהיר עדות ראשית של התובע) התקין התובע מערכת אזעקה חדשה, על פי דרישת הנתבעת. עמידה בתנאי הפוליסה - דריכת האזעקה: א. הנטל להוכיח שלא הופעלה מערכת האזעקה ביום האירוע רובץ על כתפי הנתבעת כמבטחת, משטוענת הנתבעת למעשה להתקיימותו של סייג לאחריותה על פי תנאי הפוליסה ( ראה ע"א 678/86 חסן חניפס נ' סהר חברה לביטוח בע"מ פ"ד מג ( 4 ) 177, 184; ע"א רוני סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מז ( 5 ) 661, פסקה 7 (ג) לפסק הדין ) . טענת התובע שדרך האזעקה ביום האירוע נתמכת בעדותו ובעובדה שהאזעקה פעלה לאחר הפריצה. טענת הנתבעת שלא נדרכה האזעקה נסמכת על תוכנת רישום זיכרון אירועים, שהייתה מותקנת במערכת האזעקה. הנתבעת הגישה חוות דעתו של עמי כהן, מומחה למערכות אזעקה ( להלן : " מומחה הנתבעת " ), שבדק את מערכת האזעקה יום לאחר הפריצה. לדעת מומחה הנתבעת האזעקה לא נדרכה ביום הפריצה וזאת בהסתמך על רישומי התוכנה על פיהם נעשו מספר ניסיונות כושלים לדריכת האזעקה, שבסופו של דבר לא נדרכה עובר לפריצה ( עמוד 7 לחוות דעתו ) . זמן ביצוע הפעולות במערכת האזעקה על פי רישומי התוכנה תואמות לגרסת התובע, דבר המהווה לטענת הנתבעת, חיזוק נוסף לאמינות רישומי התוכנה. עיון ברישומי התוכנה מצביע על כך שאכן לא נדרכה האזעקה, כי בוצעו שלושה ניסיונות הפעלה רציפים שנרשמו ברישומי התוכנה " הפעלה בקוד שגוי ", שמשמעותם שהוקש קוד לא נכון ( עמוד 14 שורות 15-17 ) , משולבים עם נטרול יזום של הגלאי - ומערכת האזעקה לא נדרכה. מנגד העיד התובע שידע את קוד האזעקה שכן היה מפעיל את האזעקה מידי יום ביומו, ושפעל להפעיל את האזעקה באמצעות הקוד גם ביום הפריצה ( עמוד 11 שורה 17 ). באשר לטענת התובע שצופר האזעקה פעל כשהגיע למקום לאחר השריפה, מומחה הנתבעת טען, שהעובדה שהצופר פעל כשהגיע התובע לעסק אינה מעידה על כך שמערכת האזעקה נדרכה. לטענתו אפשר שהצופר פעל עקב ניתוק של קופסת החיבורים, פעולה שגרמה לקצר ( עמוד 15 שורות 10-11 ) . באיזון הנסיבות והנתונים, לרבות ההלכה הנוהגת, משפעל התובע להפעלת האזעקה באופן הרגיל והשגור עמו, חודשים רבים ורצופים עובר לאירוע הפריצה, כאשר אין מחלוקת בנוגע לכך כי התובע אכן פעל להפעלת האזעקה גם ביום הפריצה ועובר לה, וכאשר אין מחלוקת כי הצופר נמצא פועל לאחר אירוע הפריצה, במאזן ההסתברויות כאמור, אני קובעת כי שוכנעתי כי התובע פעל פעולות רגילות ושגורות להפעלת האזעקה ודריכתה, כשעזב את המקום ביום הפריצה, בטרם הפריצה. התובע טען שבמקרה שלא נדרכה האזעקה, הרי זה עקב תקלה במערכת האזעקה ועל אף שעשה כל שביכולתו על מנת להפעיל את מערכת האזעקה. לפיכך יש לקבוע שקיים חובותיו על פי תנאי הפוליסה, קרי לשיטתו יש לפרש את התנאי בפוליסה המחייב הפעלת מערכת האזעקה לא על פי מבחן התוצאה אלא על פי השאלה האם התרשל המבוטח בביצוע חובתו לדרוך את מערכת האזעקה. מנגד טענה הנתבעת בסיכומיה שהמבחן הקובע לעניין חובת המבוטח להפעיל את מערכת האזעקה הוא מבחן התוצאה, קרי אין חשיבות לכך שהתובע ניסה מספר פעמים לדרוך את האזעקה, אלא רק לשאלה האם בפועל נדרכה האזעקה. בעמוד 2 לפוליסה ( נספח א' לתצהיר עדות ראשית של התובע ) נכתב : "תנאי מוקדם לקיום כיסוי פריצה בפוליסה זו הוא כי מערכת האזעקה ... תוחזק במצב תקין וכשיר לפעולה 24 שעות ביממה, ותופעל בכל עת שבית העסק המבוטח אינו מאויש". על פי סעיף 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי ) תשל"ג - 1973 ( להלן "החוק" ) " חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו מתוך הנסיבות " . נוסח הסייג בפוליסה אינו מקנה תשובה חד משמעית באשר לחלות הסייג, כאשר מערכת האזעקה הייתה תקינה עובר לפריצה, והמבוטח ביצע את הפעולות הנדרשות לצורך הפעלת האזעקה, אך האזעקה לא נדרכה. גם מכלול העובדות שבפניי, אין בו כדי ללמד דבר באשר לאומד דעת הצדדים לפוליסה בנקודה זו. באין אפשרות לגבש אומד דעת סובייקטיבי משותף, הפוליסה תפורש על פי תכליתה האובייקטיבית, שהיא התכלית ההיפותטית שהייתה לצדדים, אילו פעלו כאנשים סבירים והוגנים ( ראה ע"א 898/03 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' גניה חזן ואח' תק-על 2004(4) , 729, פסקה 15 ). לטעמי יש לפרש את נוסח הסייג כך שלא יחול כאשר המבוטח דאג לתקינות מערכת האזעקה וביצע את כל הפעולות הנדרשות לצורך הפעלת האזעקה עובר לפריצה. אין להחיל את הסייג במקרים אלו, שכן המבוטח עשה כל שביכולתו על מנת להפעיל את האזעקה, ובכך למעשה מלא חובתו כלפי המבטחת בהתאם לאמור בפוליסה. המבטחת, כצד סביר והוגן, לא יכולה לדרוש ממבוטחיה לשאת בנזקי פריצה, כאשר אלו פעלו ללא רבב תוך מילוי הוראות המבטחת. זאת ועוד, הלכה פסוקה היא שבמקרה של מספר פרשנויות אפשריות, יש לפרש את החוזה כנגד המנסח ( ע"א 6025/92 צמיתות (81) נ' חרושת חימר , פ"ד נ( 1 ) 826 , 834 ). בהתאם לכלל זה יש לפרש הפוליסה כך שלא יחול הסייג לפוליסה, אלא כאשר התרשל המבוטח בדריכת האזעקה . עוד אוסיף בקליפת האגוז, שמבוטח סביר יצפה שבמקרה כגון דא יהא כיסוי ביטוחי של המבטחת, ועל כן יש לפרש הסייג כמייטיב עם המבוטח. לעניין זה יפים דבריו של הש' קדמי : " ... גם אנוכי סבור, שבנסיבות העניין נכון וראוי לפרש את הוראות הפוליסה על בסיס העיקרון של כיבוד ציפייתו הסבירה של המבוטח.. " . ( ע"א 3128/94 אגודה שיתופית בית הכנסת רמת חן נ' סהר חברה לביטוח , פ"ד נ ( 3 ) ,281, 307; ראה גם בספרו של פרופ' א' ברק, פרשנות החוזה ( 2001 ), 645 ). משקבעתי שהסייג יחול רק כאשר התרשל המבוטח בהפעלת האזעקה, יש לבחון האם התרשל התובע בהפעלת האזעקה. יאמר לעניין תקינות מערכת האזעקה שמומחה הנתבעת העיד שבדיקת מערכת האזעקה, על פי רישומי התוכנה, מגלה שהאזעקה הופעלה ונוטרלה באופן סדיר במהלך חודש תמים, עד יום הפריצה ( עמוד 15 שורות 19-22 ) . התובע העיד שלפני שעזב את העסק ביום הפריצה דרך את האזעקה וראה שהאזעקה דרוכה ( עמוד 8 שורות 13- 17 ) . מנגד מומחה הנתבעת העיד כי על פי מימצאיו, לא יתכן שהתובע הפעיל את האזעקה, וכי נראה שהתובע שכח את קוד האזעקה והקיש שלוש פעמים ברציפות קוד שגוי. מומחה הנתבעת לא נתן כל הסבר מדוע ואיך ארע כי האזעקה הופעלה כנדרש פרק זמן ממושך ורק ביום הפריצה "שכח" התובע את הקוד. מומחה הנתבעת בחר שלא להתייחס כלל לסוגיה במסגרת חוות דעתו ובעדותו. מומחה הנתבעת אמר בעדותו : " בפועל הוא ( התובע ) ביצע את פעולת הדריכה אבל בפועל הדריכה לא התבצעה. כלומר המערכת לא נדרכה " ( עמוד 16 שורות 19-20 ). עוד אמר : " על פי רישומי המערכת נעשה ניסיון דריכה אשר בפועל לא צלח " ( עמוד 16 שורה 22 ) . ניתן לראות שמומחה הנתבעת נמנע כל העת מציון הסיבה שבגינה לא נדרכה האזעקה - ואולם מאשר כי התובע, מבחינתו, ביצע את פעולת הדריכה הנדרשת - כשטענתו של מומחה הנתבעת היא כי הוקש קוד שגוי. מומחה הנתבעת גם אינו מעלה כל טענה שכנגד, או הסבר לטענת התובע, שהסיבה לאי דריכת האזעקה בפועל יתכן וקשורה באופן כלשהוא בצורך בנטרול גלאי 6. בבחינת מאזן ההסתברויות, לרבות אופן הפעלת מערכת האזעקה על ידי התובע, באופן עקבי וקבוע, במשך פרק זמן ממושך עד מועד האירוע, כאשר אין מחלוקת כי הצופר פעל לאחר הארוע, שוכנעתי על ידי התובע, שאכן ביצע את הפעולות הנדרשות לדריכת האזעקה, פעולות רגילות ושגורות עמו, מימים ימימה. בנסיבות אלו, לאחר בחינת כלל חומר הראיות, נחה דעתי שהנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח התקיימותו של הסייג בפוליסה, שכן מצאתי לקבוע שהתובע לא התרשל בדריכת האזעקה, ואם זו אכן לא נדרכה בפועל, כנראה לא נדרכה עקב תקלה במערכת האזעקה. בהתאם לתוצאה אליה הגעתי, אני קובעת שאין חלות לסייג בפוליסה, וקמה חובתה של הנתבעת לשאת בנזקי הפריצה. ב. יתרה מכך, לעניות דעתי לא יכולה המבטחת להיבנות על טענה בדבר אי הפעלת האזעקה ביום האירוע כשוללת את תנאי הפוליסה, מקום בו בהכרח הפעלת האזעקה לא הייתה מונעת את הפריצה וגניבת הציוד, או חלקו, מבית העסק. מטרת חיוב המבוטח בהפעלת האזעקה נועדה לצמצם את מספר המקרים בהם תצטרך המבטחת לשאת בנזקי פריצה. האזעקה משמשת כאמצעי הרתעה ולעתים אף עשויה להבריח את הפורצים בעת הפריצה ובכך למנוע את הגניבה או לפחות חלק ממנה. כאשר האזעקה מחוברת למוקד, לעתים, דריכת האזעקה עשויה אף לסייע לתפיסת הפורצים. במקרה דנן התקשורת האלחוטית שהייתה מחוברת לאזעקה לא הייתה תקינה עקב קיומו של גג פח שהיווה מיסוך פיזי ושיבש את יציאת הקריאות האלחוטיות למוקד ( עמוד 7 לחוות דעת מומחה הנתבעת ) . כמו כן בפריצה נותקו קווי הטלפון כפעולת הכנה לפני הפריצה, תיבת הצופר החיצוני מולאה בקצף על מנת להחליש את עוצמת הצופר וחובלה קופסת החיבורים ששילבה בתוכה את הצופר הפנימי. בנסיבות אלו גם אם הייתה מופעלת האזעקה לא היה הדבר משנה כהוא זה שכן הצופר הופעל כבר ברגע שחובלה קופסת החיבורים, ובכל מקרה התקשורת האלחוטית לא הייתה תקינה, כך שממילא לא הייתה מתקבלת קריאה במוקד. כך שהנתבעת לא יכולה להישמע בטענה שהתובע לא עמד בתנאי הפוליסה משלא דרך את מערכת האזעקה. משני הטעמים האמורים אני קובעת את אחריות הנתבעת לשאת בנזקי התובע מכוח הפוליסה. גובה הנזק התובע הגיש רשימה של ציוד שנגנב מבית העסק, לאחר הפחתת הפריטים שהוחזרו לו על ידי המשטרה ( נספח ח' לכתב התביעה ) . רשימה זו נערכה על פי מיטב ידיעתו של התובע בנוגע לכמות ומהות הפריטים שהיו לו בבית העסק. סכום התביעה מבוסס על רשימה זו. אין בידי לקבל את הרשימה כראיה בעלת משקל מספיק על מנת לקבוע את גובה הנזק שנגרם לתובע בפריצה, שכן יש צורך בהבאת אסמכתאות נוספות להוכחת שיעור הנזק ואין די בעדות יחידה של התובע. התובע טען שהסתמך על חשבוניות קניה ומכירה אך כשל מלהציג חשבוניות אלו. ויצוין שהחשבוניות שצורפו כחלק מתיק המשטרה ( נספח ה' לתצהיר העדות הראשית של התובע ), הן חשבוניות קנייה אך התובע לא המציא כלל חשבוניות מכירה. כך שלא ניתן לחשב, על פי חומר הראיות שהציג התובע, את שווי המלאי בפועל, בבית העסק, ביום הפריצה . יודגש שהתובע לא ניהל כרטסת מלאי שבאמצעותה ניתן לדעת מה היה המלאי המצוי בבית העסק ביום הפריצה ומה שוויו. התובע גם הגיש מסמך הנחזה להיות חוות דעת של יועצת מס, אליצור רינה ( להלן : " יועצת המס " ). למסמך זה מצורפים דו"חות רווח והפסד לשנת 2001 , ולשנת 2002 (מיום 1/1/02 ועד יום 26/5/02 ). לא הוגש תצהיר מטעם יועצת המס, היא גם לא הובאה לעדות, ואין כל ראיה באשר להכשרתה וניסיונה המקצועי כנדרש. מטעם זה לא ניתן להתייחס לחישוביה של יועצת המס כאל חוות דעת מומחה. זאת ועוד, על פניי הדברים, חישוביה של יועצת המס מוטעים משאין כל התייחסות בהם לסחורה שהוחזרה לתובע על ידי המשטרה בסך 29,498 ₪ ואין בחישוביה כל התייחסות לשווי הסחורה שנותרה בבית העסק לאחר הפריצה בסך 41,330 ₪. מנגד הגישה הנתבעת חוות דעת ערוכה כדין של מר בכר דוד, שגם העיד בפניי והסביר את אופן חישוביו. יצוין שמר בכר הסתמך על דו"חות הרווח והפסד ועל שאר הנתונים שמסר לו התובע עצמו , כן כוללים חישוביו התייחסות לשווי הפריטים שהוחזרו לתובע על ידי המשטרה ולשווי הסחורה והציוד שנותר בבית העסק לאחר הפריצה. חוות דעתו של מר בכר לא נסתרה, והיא מהווה למעשה הראיה היחידה לשווי המלאי החסר. משלא הוגשה חוות דעת ראויה על ידי התובע ומשמצאתי את חישוביו של מר בכר הגיוניים ובהירים, מצאתי לקבוע ששווי המלאי החסר הינו 15,002 ₪ . עוד תבע התובע הוצאות לצורך השבת המצב לקדמותו, בגין החלפת מנעולים והתקנת מערכת אזעקה חדשה, סך של 9,433 ₪ . על פי חשבונית שהוגשה ( נספח ג' לכתב התביעה ) התובע שילם סך של 1,229 ₪ הכולל מע"מ, עבור תיקון מערכת האזעקה והצופר החיצוני. בנוסף שילם התובע הסכומים הבאים, שלא כוללים מע"מ, על פי תעודת משלוח של חב' פ.ד טכניק סנטר בע"מ: סך של 699.60 ₪ בגין רכישת מנעול תלי רב בריח מס' 10 , סך של 272.80 ₪ בגין רכישת מנעול תלי רב בריח מס' 13 וסך של 46.40 ₪ בגין רכישת בריח כבד ומנעול תליה 60 ( נספח ג' לכתב התביעה ) . אני מאשרת כי הוכח הנזק על פי פריטי הנזק המפורטים לעיל, משאין מחלוקת כי חובלו בעת הפריצה ומשלא נטען דבר על ידי הנתבעת כנגד התביעה בעניין זה. עוד שילם התובע 6,319 ₪ עבור תוספות למערכת האזעקה. איני מאשרת סכום זה משמדובר בתוספות ולא בהשבת המצב לקדמותו. בסופו של יום אני מחייבת הנתבעת לשלם לתובע סך של 15,002 ש"ח בגין המלאי שנגנב ולא הוחזר, סך של 1,229 ₪ (הכולל מע"מ) בגין הוצאות עבור תיקון מערכת האזעקה והצופר וסך של 1018.80 ₪ בתוספת מע"מ, בגין רכישת מנעולים, במקום המקוריים שחובלו. לסכומים אילו יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הפריצה ועד לתשלום המלא בפועל. כן תישא הנתבעת בהוצאות התובע, ובשכ"ט בא כוחו בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. פריצהאזעקה