פסק דין 1. בין המבקשת ובין המשיבה 1 (להלן - המשיבה), שתיהן חברות ביטוח, התקיים בתקופה הרלבנטית לתביעה זו הסכם, שכונה: "הסכם מכה תחת מכה לביטוחי רכב מקיף וצד שלישי בין חברות ביטוח" (להלן - ההסכם), ולפיו: "בקרות אובדן או נזק לרכב מבוטח ע"י אחד או אחדים מהמבטחים הצדדים להסכם, ישא תמיד כל מבטח בנטל תשלום תגמולי הביטוח למבוטחו". כלומר, חברת ביטוח אחת מנועה מלתבוע בגין נזק שנגרם למבוטחה את חברת הביטוח האחרת או את מבוטחה של זו, אלא כל חברת ביטוח נושאת בנזקי מבוטחה בלבד. (בהערת אגב יצוין, כי ההסכם כבר אינו תקף היום בין הצדדים ובמקומו חל ביניהן היום הסדר אחר). 2. רכבי מבוטחי השתיים היו מעורבים בתאונה. ברכב מבוטח המבקשת נהג המשיב 2 (או מי מטעמו), בעליו של המוסך המשיבה 3 (המשיבים 2, 3 יכונו להלן - פלדמן), שם שהה רכב המבוטח במועד התאונה. לענין הנדון כאן נציין רק זאת, שכתוצאה מההתנגשות שבין שני הרכבים, נדחף רכבה של מבוטחת המשיבה אל עבר רכב אחר וזה האחרון נדחף אל עבר רכב נוסף (להלן - הרכבים הנוספים). כל הרכבים ניזוקו במידה זו או אחרת. המשיבה פיצתה את מבוטחתה על הנזקים שנגרמו לרכבה. באשר למבקשת ומבוטחה, דבר זה לא הוברר לגמרי. רק בסיכומיה טענה המבקשת, כי פיצתה את מבוטחה על הנזקים שנגרמו לרכבו. 3. בטרם הגשתה של תביעה זו, התנהלו שלושה הליכים משפטיים הקשורים לאירוע זה: האחד - תביעה אזרחית שהגיש מבוטח המבקשת כנגד פלדמן (להלן - התביעה האזרחית). ככל הנראה (דבר זה לא הוברר לגמרי), התביעה היתה לפיצוי על נזקים עקיפים, שלא שולמו לו על ידי המבקשת. פלדמן הגיש הודעת צד ג' כנגד מבוטחת המשיבה. בית המשפט (כב' השופט פיינשטיין בת.א. (רחובות) 2288/98) קבע, כי פלדמן אחראי לנזקים שנגרמו לכל הרכבים המעורבים בתאונה. 4. ההליך השני - תביעה קטנה (למעשה, שתי תביעות קטנות שאוחדו) שהגישו בעלי הרכבים הנוספים כנגד מבוטחת המשיבה על נזקים שנגרמו לרכביהם. זו הגישה הודעת צד ג' כנגד פלדמן וזה הגיש הודעת צד ג' כנגד המבקשת. בהליך זה טענה המבקשת לחוסר כיסוי ביטוחי, משום שלא היה לפלדמן היתר לנהוג ברכב מבוטחה. בית המשפט לתביעות קטנות (כב' השופט ברק ב-ת.ק. (רחובות) 3171/98, 3042) השהה את מתן פסק הדין עד להחלטה בתביעה האזרחית, ומשזו ניתנה, דחה את התביעות שהוגשו נגד מבוטחת המשיבה. בעקבות כך, נדחו גם ההודעות לצדדים השלישיים, ולא הוכרעה שאלת הכיסוי הביטוחי האמורה. 5. ההליך השלישי - תביעת שיבוב שהגישה המשיבה כנגד פלדמן לתשלום הסכום ששילמה למבוטחתה (ת.א. (רחובות) 1985/03, בפני כב' השופטת שטמר, להלן - תביעת השיבוב). פלדמן הגיש הודעת צד ג' כנגד המבקשת. המבקשת לא התגוננה. בית המשפט בתביעת השיבוב, בהסתמכו על פסק הדין בתביעה האזרחית, חייב את פלדמן לשלם את סכום התביעה למשיבה וחייב את המבקשת - הצד השלישי בתביעת השיבוב - לשלם לפלדמן כל סכום שזה ישלם למשיבה. בית המשפט ציין שם, כי פסק הדין כנגד המבקשת ניתן בשל חוסר התגוננות, לאחר שניתנו לה ארכות מספר לשם הגשת הגנתה. המבקשת ביקשה את ביטול פסק הדין שניתן נגדה בתביעת השיבוב, ובהזדמנות זו העלתה לראשונה את הטענה, לפיה המשיבה מנועה מלתבוע את פלדמן לשלם לה את סכום הנזקים ששילמה למבוטחתה בשל ההסכם. בית המשפט דחה את הבקשה, וגם בקשת רשות הערעור שהוגשה, נדחתה. שתי ההחלטות האחרונות ניתנו, בלא שנדונה טענת המבקשת הנסמכת על ההסכם. התוצאה כיום היא, שיש פסק דין חלוט המחייב את פלדמן לשלם למשיבה את סכום הנזקים שזו שילמה למבוטחתה, ופסק דין חלוט המחייב את המבקשת לשלם לפלדמן כל סכום שזה ישלם למשיבה. 6. בעקבות פסק הדין האחרון, פתחה המשיבה תיק הוצאה לפועל כנגד פלדמן וזה פתח תיק הוצאה לפועל כנגד המבקשת, במסגרת תיקים אלו כבר שילמה פלדמן למשיבה מקצת החוב והמבקשת שילמה לפלדמן את הסכום ששילם. בתביעה זו, עותרת המבקשת "להצהיר על תקפותו של הסכם המת"מ לגבי הארוע התאונתי נשוא תביעה זו... ולהצהיר כי בשל ההסכם מנועה חברת הביטוח הפניקס להמשיך בהליכי גבייה ע"פ פסק הדין...". לטענת המבקשת, המשיבה נמנעה במכוון מלתבוע את המבקשת בתביעת השיבוב, כדי שלא יועלה בפני בית המשפט ההסכם המונע ממנה, לטענתה, מלתבוע את הנזקים ששילמה למבוטחתה. 7. תחילה, עלי לסלק טענת סף, שהעלתה המשיבה, לפיה כבר קיים מעשה בית דין, המונע מהמבקשת הגשת תביעה זו. שאלת תקפותו של ההסכם על האירוע הנדון כאן לא התבררה בעצם באף אחת מהערכאות הנזכרות, ולא ניתנה עליה כל החלטה באף אחת מההחלטות השיפוטיות הנזכרות, ואף אחד מפסקי הדין הנזכרים אינם עומדים בסתירה לסעד המבוקש בתובענה זו. יחד עם זאת, הגעתי למסקנה, כי עלי לדחות את התביעה לגופה, מהטעמים המפורטים להלן. 8. הכלל הנפוץ והידוע הוא, כי נטל הוכחת התביעה מוטל על התובע. בהתאם לכך, ועל מנת להחיל על הארוע הנדון את ההסכם, היה על המבקשת להראות, כי היה על ארוע זה כיסוי ביטוחי שלה כלפי מבוטחה, כיוון שבהעדר כיסוי ביטוחי כזה לא חלה עליה כל חובה לשלם תשלום כלשהו. והנה, על פי גירסתה, כפי שהועלתה בטיעוניה בתביעה הקטנה, האירוע נעדר כיסוי ביטוחי שלה. 9. לדעתי, למרות גירסתה זו, יכלה המבקשת להראות בתביעה זו, כי אכן היה כיסוי ביטוחי לאירוע, ולהסביר מדוע טענה אחרת בתביעה הקטנה. בית משפט זה יכל, אילו הדבר נעשה, להכריע, כי אכן היה כיסוי ביטוחי של המבקשת לאירוע ולקבל את הסברה לגירסה האחרת שהועלתה בתביעה הקטנה. אזי, היה עליו לדון בשאלה, האם המשיבה נהגה כדין כאשר נמנעה מלתבוע את המבקשת בתביעת השיבוב, והאם נהגה בכלל כדין כאשר הגישה תביעת שיבוב, וזאת לאור הגירסה שנתנה המבקשת בתביעה הקטנה. לדיון זה כלל לא הגענו, משום שגם בתביעה זו לא הראתה המבקשת כי היה כיסוי ביטוחי שלה לארוע וכיצד היא מסבירה את גירסתה הסותרת בתביעה הקטנה. אדרבא, המצהיר מטעם המבקשת, שאול אבינועם, שהתקשה להשיב על כל שאלה רלבנטית שנשאלה, "שיער" בעדותו (עמ' 8), כי לפלדמן לא היה כיסוי ביטוחי. 10. מתברר, איפוא, כי גם לאור גירסת המבקשת בתביעה הקטנה וגם לאור "השערת" המצהיר מטעם המבקשת בתביעה זו, לא היתה כל מניעה למשיבה לתבוע את פלדמן בתביעת שיבוב, משום שהעדר הכיסוי הביטוחי של המבקשת - על פי גירסתה - לא החיל על הארוע את האמור בהסכם לענין היחסים שביניהן. 11. מסקנה זו מחויבת גם על פי חובת תום הלב המוטלת על צד לחוזה בתובעו את זכויותיו על פי החוזה (סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973). אם אכן סברה המבקשת, כי האירוע הנדון אינו מכוסה על ידה על פי חוזה הביטוח שבינה ובין מבוטחה, כי אז מחויבת היתה להעלות טענה זו בכל מקום שטענה זו רלבנטית, גם אם על פי ההסכם, אילמלא טענה זו, החבות תוטל על מבוטח אחר (המשיבה). המבקשת נהגה, איפוא, כשורה, כאשר העלתה טענה זו בתביעה הקטנה. מדוע שינתה את דעתה לאחר מכן? דבר זה לא הובהר ולא הוסבר, כאמור. ומדוע לא התגוננה בהודעת צד שלישי שהגיש נגדה פלדמן בתביעת השיבוב, בהסתמך על טענת חוסר הכסוי הביטוחי? ואילו התגוננה על פי טענה כזו, מה היתה התוצאה המשפטית המצופה? גם שאלות אלו לא נפתרו ולא התבררו, משום המנעותה של המבקשת מלהתגונן באותה תביעה. 12. כאמור, טענה המבקשת בסיכומיה, כי שילמה למבוטחה את נזקיו מאירוע זה. האם יש בכך הכרה בכיסוי הביטוחי? האם יש להפריד בין הכיסוי הביטוחי שיש לה כלפי מבוטחה ובין הכיסוי הביטוחי שיש לפלדמן על אותו אירוע? האם בין המבקשת ובין מבוטחה נדונו בכלל שאלות אלו? כל אלה לא הובהרו ולא פורטו בכתבי הטענות. אפילו פוליסת הביטוח הנדונה לא הוצגה. כאמור, גם הטענה, לפיה שילמה המבקשת למבוטחה את נזקיו, הועלתה לראשונה רק בסיכומיה. סיכומו של דבר, המבקשת לא הראתה כי האירוע הנדון מכוסה בחוזה הביטוח הנדון, ולפיכך גם לא הראתה, כי ההסכם חל על האירוע הנדון. 13. התוצאה: התובענה נדחית. המבקשת תשלם למשיבה 1 שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪, בצירוף מע"מ. חוזהרכבביטוח רכבחברת ביטוחפוליסה