פסק דין תביעת תחלוף על סך כ-25,000 ₪, שעניינה תגמולי ביטוח ששילמה התובעת בגין נזקי שריפה שנגרמו לרכב המבוטח על ידה. ביום 28/6/04 טופל הרכב המבוטח במוסך של הנתבע. במסגרת הטיפול הוחלף האלטרנטור באלטרנטור משופץ, וסודרו חוטים למחמם וטעינת מצבר. ביום 6/7/04 בשעה 11:00 לערך, עלה הרכב באש, בשעה שחנה בחניה ליד בית המבוטח. בעת השריפה היה הרכב חונה מספר שעות. ביום 2/8/04 נבדק הרכב על ידי חוקר שריפות מטעם התובעת אשר מצא כי מוקד האש היה מתחת למושב הנהג, והגורם להתפרצות האש היה כשל חשמלי. הכשל החשמלי מקורו בחוט מלופף המוביל מתח של 12 וולט מהמצבר לכיוון האלטרנטור. התובעת טוענת כי טיפול רשלני של הנתבע הוא הגורם לשריפה, הואיל והנתבע הוא שביצע את הליפוף שגרם לדליקה או שהיה עליו להבחין בחיבור המסוכן בשעה שטיפל באלטרנטור. הנתבע טוען האלטרנטור שהוחלף ממוקם בחלק הימני של תא המנוע מתחת למושב הנוסע וכי לא בוצעה על ידו כל פעולה בסמוך למקום שממנו פרצה האש. לפיכך, שולל הנתבע קיומו של קשר סיבתי בין הטיפול שבוצע על ידו לבין האירוע נשוא התביעה. הנתבע טוען כי פעל במיומנות כנדרש מבעל מקצוע מסוגו וכי השריפה פרצה 8 ימים לאחר שהרכב עזב את המוסך כשהוא תקין. עוד טוען הנתבע כי לא נמסרה לו כל הודעה בסמוך לאחר האירוע ונמנעה ממנו האפשרות לבדוק את הרכב. בכך, נגרם לו נזק ראייתי. הנתבע תומך יתדותיו בחוות דעת מומחה מטעמו המטיל ספק בתקפות מסקנותיו של המומחה מטעם התביעה. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שבפני החלטתי לדחות את התביעה. אינני רואה צורך להכריע במחלוקת שבין המומחים, אם גורם השריפה היה כשל חשמלי, אם לאו, ואם הכשל היה בחוט המוביל מהמצבר לאלטרנטור. אציין רק כי חוות דעת המומחה מטעם התובעת אינה נקיה מספקות. לא שוכנעתי כי החוט המלופף יכול היה להתחמם כתוצאה מכשל חשמלי שמקורו בליפוף, בשעה שהרכב היה חונה והמנוע דומם. אפס, גם אם חוט מלופף זה הוא גורם השריפה, דין התביעה להידחות מחמת שלא הוכח כל קשר סיבתי בין העבודות שביצע הנתבע שבוע לפני התאונה בצד ימין של תא המנוע לבין הכשל החשמלי בצד שמאל של תא המנוע, ופריצת האש. לא שוכנעתי כי היתה סיבה לנתבע לנתק באופן כה גס את הכבל המוביל מתח לאלטרנטור, במרחק ניכר מן האלטרנטור עצמו. לא שוכנעתי כי פעולה זו של ליפוף חוט האלטרנטור נעשתה על ידי הנתבע או מי מטעמו או במהלך הטיפול שטיפל ברכב המבוטח. כמו כן, בהנחה שהליפוף לא בוצע על ידי הנתבע, הרי שבהתחשב במיקום האלטרנטור ואופי העבודה שביצע הנתבע אינני סבור כי היה עליו להבחין בליפוף האמור. נמצא, איפוא, שלא הוכח כי הנתבע התרשל במלאכתו בדרך כלשהי. גם העובדה שחלפו 8 ימים מאז הטיפול שטיפל הנתבע ברכבו עד לפרוץ האש מעמיקה את הספק באשר לקשר הסיבתי שבין פעולות הנתבע לאירוע נשוא התביעה. אין די בהעלאת אפשרויות היפוטתיות לגורמי השריפה ועל התובעת להוכיח קשר סיבתי בין מעשי הנתבע לשריפה. בהקשר זה ראוי לציין כי בוחן השריפות מטעם התובעת בדק את הרכב כחודש לאחר השריפה ולא במקום התרחשותה. קשה להימלט מן המחשבה שבוחן השריפות, אשר קיבל מידע באשר לטיפול שטופל האלטרנטור שבוע לפני השריפה, ביצע את הבדיקה כשהיא מכוונת תוצאה בבחינת סימון המטרה לאחר שהחץ נורה. כאמור, לא הוכח קשר סיבתי בין פעולות הנתבע לשריפה ועל כן דין התביעה להידחות. אינני מקבל את טענת התובעת לפיה הנטל להוכיח העדר התרשלות עבר אל הנתבע, ואם תמצי לומר כי הנטל אכן הועבר, הרי שהנתבע הרים את הנטל בהראותו כי לא היתה כל סיבה מצדו לנתק את חוט האלטרנטור במקום בו נמצא חיבור הליפוף. סוף דבר - התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבע את הסכומים הבאים: שכ"ט עו"ד בסך 4,500 ₪, כולל מע"מ; שכר טרחת המומחה מטעם הנתבע בהתאם לחשבונית/קבלה שיציג הנתבע בפני התובעת (חוות דעת); החזר הוצאות העד המומחה מטעם הנתבע בסך 500 ₪ בצירוף מע"מ (הוצאות הישיבה); שכר בטלת הנתבע בסך 1,500 ₪ כולל מע"מ. התשלום ישולם תוך 30 יום. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום. שריפה