פסק דין 1. עסקינן בתביעה לנזקי רכוש, הנובעת מנזק שנגרם לרכבו של התובע בתאונת דרכים נטענת מיום 18.1.03 (להלן: "התאונה") , על סך של 35,082 ₪ נכון ליום הגשתה בתאריך 26.12.03. 2. טענות הצדדים, כפי שעולות מכתבי הטענות, הן כדלקמן: כתב התביעה. א. התובע היה בכל הזמנים הרלבנטים לכתב התביעה, הבעלים של רכב מסוג הונדה סיויק בעל מס' רישוי 12-601-17 (להלן: "הרכב"). ב. הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), הינו סוכן ביטוח, ובכל המועדים הרלבנטים שימש כסוכן ביטוח מורשה מטעם הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"). ג. הנתבעת הינה חברה לביטוח בע"מ. ד. בתאריך 29.12.02 פנה התובע אל הנתבע בבקשה לבטח את הרכב בביטוחי חובה ומקיף, החל מתאריך 1.1.03. לטענת התובע, התבקש ע"י הנתבע באותו מעמד לחתום על מס' מסמכים. באותו מעמד נמסרה לו תעודת ביטוח חובה לרכב שתוקפה מיום 1.1.03 ועד ליום 31.12.03, אותה דאג לשלם ביום 30.12.02. באותו מעמד גם נמסר לתובע ע"י הנתבע, כי ידאג להוציא עבורו פוליסת ביטוח מקיף לרכב החל מיום 1.1.03. ה. בתאריך 18.1.03 ניזוק הרכב בתאונה, נזקים שהוערכו ע"י שמאי מטעם הנתבעת בשיעור של 23,964 ₪, לפי פירוט כדלקמן: נזק ישיר - 21,514.94 ₪. ירידת ערך - 2,450 ₪. ו. בתאריך 19.1.03 או בסמוך לכך, פנה התובע אל הנתבעת באמצעות הנתבע, והודיעה על ארוע התאונה. להפתעתו, ולאחר עיכוב ממושך בתשובתה, הנתבעת דחתה את התביעה בטענה כי חקירותיה העלו חשד כי רק לאחר התאונה יזם המבוטח את הביטוח המקיף לרכב, חשד אותו דוחה התובע כחסר כל בסיס. ז. בדיעבד (לאחר התאונה) גם התברר לתובע כי הנתבע העביר את הצעת הביטוח (לפוליסת הביטוח המקיף לרכב) עליה חתם במשרדו, רק לאחר קרות התאונה, ואף ציין בהצעה זו כי תחילת הביטוח וחתימת ההצעה הינם מתאריך 11.1.03, עובדות שאינן נכונות כלל וכלל. ח. התובע טוען כי נזקיו בעקבות התאונה ומחדלי הנתבעים הם כדלקמן: 1. נזקים לרכב בעקבות התאונה (כמפורט לעיל) - 23,964 ₪. 2. הפרשי הצמדה וריבית עד ליום הגשת התביעה - 1,118 ₪. 3. עוגמת נפש, הוצאות, אובן ימי עבודה ובזבוז זמן - 10,000 ₪. סה"כ: - 35,082 ₪ (להלן: "סכום הנזקים") ט. התובע טוען כי הנתבעת חייבת לפצותו על סכום הנזקים מכח הפוליסה שהונפקה על ידה לאחר קרות התאונה, ביום 19.1.03, כשתקופת הביטוח על פיה היא רטרואקטיבית החל מיום 11.1.03. לחילופין טוען התובע כי הנתבעת חייבת לפצותו על סכום הנזקים עקב מעשיה ו/או מחדליה בהעסקת הנתבע כסוכן ביטוח רשלן מטעמה, ומכח פקודת הנזיקין. י. התובע גם טוען, כי במידה וביהמ"ש ימצא שהנתבעת אינה חייבת לפצות את התובע על סכום הנזקים מכח הפוליסה שהוציאה לרכב (לאחר יום התאונה), כי אז הנתבע חייב לפצותו על כך, שכן מעשיו ו/או מחדליו גרמו לכך כי לא תוצא לרכב פוליסת ביטוח מקיף בזמן, עובר לתאונה, אלא רק לאחריה, עם כל החשדות ו/או הסיבוכים המשפטיים שבדבר. כתב הגנה מטעם הנתבע 1. א. הנתבע טוען כי בכל הקשור להוצאת הפוליסה לרכב פעל כשלוחה של הנתבעת. לכן פעולותיו בנדון מחייבות את הנתבעת. ב. הנתבע גם מאשר כי ביום 29.12.02 הגיע התובע למשרדיו להוצאת ביטוחי חובה ומקיף לרכב. במעמד זה חתם על הוראת קבע לתשלום, וכן הופקה לו תעודת ביטוח חובה. מוסיף הנתבע ומציין, כי מאחר והיה צורך בהשגת אישורים על העדר תביעות, לא נחתמה ההצעה לביטוח (של פוליסת ביטוח מקיף) עד להמצאת אישורים אלה. רק ביום 11.1.03 התקבל אישור העדר תביעות עדכני של התובע, ובתאריך זה הגיע התובע למשרדי הנתבע וחתם על הצעת הביטוח. ג. הנתבע מציין כי הוא נוהג להגיע אחת לשבוע-שבועיים למשרדי הנתבעת בנשר (סניף כרמלים), ולפיכך ההצעה לביטוח, שנחתמה כאמור ע"י התובע ביום 11.1.03, נשארה במשרדי הנתבע עד הגיעו למשרדי הנתבעת. ד. ביום 18.1.03, בשעות הערב, נמסר לנתבע על ארוע התאונה. ה. ביום 19.1.03, בעת שביקר הנתבע במשרדי הנתבעת, פנה לחתמת הנתבעת בשם אילנה, הודיע לה כי הרכב נפגע בתאונת דרכים שארעה יום קודם, ואף חתם על הצהרה ברוח זאת. החתמת קיבלה את ההצעה והפיקה פוליסת ביטוח מקיף לרכב, שתוקפה רטרואקטיבית מיום 11.1.03. היינו - מכסה את נזקי התאונה (לרכב) שארעה ביום 18.1.03. ו. הנתבע טוען כי משמולאה הצעת הביטוח עובר לארוע התאונה, הרי לתובע קיים כיסוי ביטוחי אצל הנתבעת, ועליה לפצותו עפ"י תנאי הפוליסה. ז. הנתבע מכחיש את סכום הנזקים, ואף דוחה כל טענת רשלנות נגדו תוך שהוא מציין כי פעל כסוכן סביר ומיומן בנסיבות העניין. כתב הגנה מטעם הנתבעת 2. א. כטענה מקדימה בכתב הגנתה טוענת הנתבעת כי יש לדחות את התביעה על הסף מהנימוקים הבאים: 1. קיימים חשדות כבדים כי הצעת הביטוח נחתמה, ופוליסת הביטוח מקיף לרכב התבקשה, רק לאחר קרות התאונה. על כן, ומכח סעיף 16 לחוק חוזה הביטוח, חוזה ביטוח לכיסוי של סיכון שבעת כריתת חוזה הביטוח כבר חלף או קרה - בטל. משבטלה הפוליסה, דין התביעה להידחות על הסף. 2. התובע לא גילה ו/או הסתיר ו/או מסר תשובות בלתי נכונות ו/או מסר תשובות בלתי מלאות וכנות בעניינים מהותיים, כגון תאונות קודמות שהיה מעורב בהן ועובדת ביטולה של פוליסת ביטוח קודמת לרכב, וזאת בכוונת מרמה. לו היתה יודעת הנתבעת על התאונות הקודמות ו/או על ביטול הפוליסה הקודמת, לא היתה מוכנה לבטח את התובע כלל, או לחילופין היתה מוכנה לבטחו רק בדמי ביטוח גבוהים ביותר. 3. התובע הכשיל במודע את בירור חבותה של הנתבעת והפר חובותיו כמבוטח, במטרה ברורה לקבל במרמה תקבולי ביטוח מהנתבעת. לכן יש להחיל את הוראות סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, ולפטור אותה מתשלום דמי ביטוח כלשהם לתובע. ב. את יתר טענות התובע בכתב התביעה, לרבות מועד הגעתו לסוכן הביטוח ו/או מועד חתימתו על הצעת הביטוח, מכחישה הנתבעת, תוך שהיא מוסיפה את הטענות הבאות: 1. הנתבע הוא שולחו של התובע בנסיבות העניין. 2. אפילו נראה את הנתבע כשלוחה של הנתבעת, כי אז יש לומר שפעל בניגוד להנחיות הנתבעת וחרג מגדר והיקף שליחותו בנסיבות העניין. על כן, אין לראות במעשיו ו/או בהתחיבויותיו כלפי התובע, כמחייבים את הנתבעת, אלא לכל היותר כמחייבים אותו אישית. 3. הנתבעת דוחה כל טענות רשלנות כלפיה ו/או בכל הקשור לעבודתה עם הנתבע כסוכן ביטוח. 4. הנתבעת מכחישה את סכום הנזקים. דיון והכרעה. 3. אלה הן השאלות הדורשות הכרעה בתובענה זו: א. מתי נחתמה הצעת הביטוח? ב. האם הוכח ארוע התאונה ומועדה? ג. האם התובע לא גילה פרטים מהותיים לנתבעת בכוונת מרמה? ד. לנוכח התשובות לשלוש השאלות הקודמות, האם הוכחה חבותה של הנתבעת כלפי התובע, לתשלום נזקיו הנובעים מהתאונה? ה. האם הוכחה חבותו של הנתבע כלפי התובע, לתשלום נזקיו הנובעים מהתאונה? ו. בהנחה שקיימת חבות של הנתבעים או מי מהם, כלפי התובע, לתשלום נזקיו הנובעים מהתאונה, האם התובע הוכיח את נזקיו הנובעים מהתאונה? 4. סבורני כי התשובות לשש השאלות דלעיל, יובילו להכרעה בתובענה זו. שאלה א' - מועד חתימת הצעת הביטוח. 5. השאלה הראשונה בה נעסוק כאמור היא, מתי חתם התובע על הצעת הביטוח נ/5 (שהוגשה במקור וסומנה נ/5)? 6. הצעת הביטוח נושאת תאריך 11.1.03, ולכאורה עולה ממנה כי היא נחתמה בתאריך זה. 7. סוכן הביטוח שטיפל בעניינו של התובע מטעם הנתבע, היה חתנו, מר חוואשי מוחמד (להלן: "מוחמד"). מוחמד חתנו של הנתבע, הינו סוכן ביטוח מורשה ועובד כשכיר אצל הנתבע משנת 1989. הוא העיד על עצמו כי בעצם הוא מנהל את משרד הביטוח של הנתבע בפועל (עמ' 15 לפרו' ש' 18-20 ו- 31; עמ' 16 לפרו' ש' 4-5). 8. מוחמד מציין בתצהיר עדותו הראשית נ/2 כי התובע הגיע למשרדו ביום 29.12.02 להוצאת תעודת ביטוח חובה ופוליסת ביטוח מקיף לרכב. באותו רגע מוחמד הפיק לו תעודת ביטוח חובה אך לא היה יכול להחתימו על הצעת ביטוח לפוליסת ביטוח מקיף, כיוון שלא המציא לו אישורים על העדר תביעות בעבר. אישור העדר תביעות האחרון נשלח למשרדו של מוחמד ביום 11.1.03, כפי שעולה מרישום התאריך של הפקס על גבי המסמך, שצורף לרשימת המסמכים מטעם הנתבע. בו ביום שהגיע אישור אחרון זה, בתאריך 11.1.03, הגיע התובע למשרדו של מוחמד וחתם על הצעת הביטוח. היינו - הצעת הביטוח נחתמה ביום 11.1.03. 9. כן עולה מעדותו של מוחמד כי עובר לתאונה, התובע ביקר במשרדו פעמיים: פעם אחת - כשהגיע למשרד לראשונה ביום 29.12.02. פעם שניה - כשהגיע למשרד לחתום על הצעת הביטוח בתאריך 11.1.03. 10. מוחמד חזר על גירסתו זו גם בחקירתו הנגדית תוך הדגשה כדלקמן: א. כשהתובע הגיע אליו לראשונה בתאריך 29.12.02, הוא ביקש לבטח הרכב גם ביטוח חובה וגם ביטוח מקיף (עמ' 16 לפרו' ש' 30-31; עמ' 17 לפרו' ש' 1-2). ב. בו ביום, היינו 29.12.02, הפיק לתובע תעודת חובה לרכב, והחתים אותו על הוראת קבע (שצורפה כנספח לרשימת המסמכים מטעם הנתבע), שפרטיה גם מולאו ביום 29.12.02 (עמ' 17 לפרו' ש' 9-10), אם כי מוחמד לא שולל כי מילא את הפרטים בהוראת הקבע ב- 29.12.02, אך החתים את התובע על הוראה זו ביום 11.1.03. (עמ' 17 לפרו' ש' 13-15). ג. הצעת הביטוח נ/5 מולאה ב- 29.12.02, אך נחתמה ביום 11.1.03 (עמ' 17 לפרו' ש' 11-12). ד. מוחמד מציין כי קיבל מהתובע שלושה אישורי העדר תביעות. שני אישורים בתאריך 30.12.02, והאישור השלישי ת/2, התקבל ביום 11.1.02 כפי שאף רשום בו (עמ' 18 לפרו' ש' 27-28). ה. מוחמד מציין כי על אף שהצעת הביטוח נחתמה ביום 11.1.03 הוא לא שלח אותה בפקס לחברת הביטוח, אלא הוא סמך על כך כי ימסור אותה במשרדי הנתבעת בנשר (סניף כרמלים) במועד ביקורו הקרוב שם. מוחמד מציין כי הוא נוהג להגיע אחת לשבוע שבועיים למשרדי הנתבעת 2 בנשר, ועד אז כאמור, הצעת הביטוח נשארה במשרדו (סעיף 6 לנ'3; עמ' 20 לפרו' שורות 20-21). 11. התובע, בתצהיר עדותו הראשית (ת/1), חוזר על גירסתו כפי שפירט אותה בכתב התביעה. 12. בחקירתו הנגדית שינה התובע את גירסתו ולא שלל את האפשרות כי נכונה גירסת מוחמד על פיה ביקר במשרדו פעמיים, כשהפעם השניה היתה בתאריך 11.1.03, ובמועד זה חתם על הצעת הביטוח נ/5 (עמ' 7 לפרו' ש' 7-9; עמ' 11 לפרו' ש' 2; עמ' 24 לפרו' ש' 24-25). התובע גם ציין כי זכור לו שביקר לראשונה במשרדו של מוחמד ביום 29.12.02, ובאותו מועד גם נתן לו את תעודת החובה, אותה שילם ביום 30.12.02 (עמ' 10 לפרו' ש' 13-18). 13. הנתבעת מנסה לסתור גירסה זו של התובע ושל מוחמד, וטוענת כי הצעת הביטוח נחתמה לאחר קרות התאונה, תוך שהתובע ומוחמד חברו יחד לרשום בה תאריך לא נכון(11.1.03) במטרה לקבל תגמולי ביטוח במרמה. הנתבעת סומכת טענותיה אלה בין היתר על השוני הראשוני בגירסאות התובע ומוחמד בדבר מועד החתימה על הצעת הביטוח (בעוד אשר התובע טען מלכתחילה כי חתם על הצעת הביטוח ביום 29.12.02, מוחמד טען כי ההצעה נחתמה ביום 11.1.03), וכן על עדותו של החוקר מטעמה, מר צבי לופוביץ, שציין כי בחקירתו את התובע, ציין זה באוזניו כי ביקר בתאריך 31.12.02 במשרדו של התובע, ולא טען על קיומו של ביקור נוסף במשרד. נתון זה סותר את גירסאותיהם של מוחמד והתובע. 14. דיון והכרעה. בחנתי היטב את טענות הצדדים בנדון, והגעתי למסקנה תוך שאני נותן אמון בגירסתו(המתוקנת) של התובע ובגירסתו של מוחמד, כי הצעת הביטוח נ/5 נחתמה ביום 11.1.03. טעמיי הם כדלקמן: א. אם אכן היו התובע ומוחמד חוברים יחדיו לרמות את חברת הביטוח, באופן שיציגו בפניה הצעת ביטוח שנחתמה לאחר קרות התאונה, אך עם תאריך הקודם לתאונה, סביר להניח כי גם היו מתאמים ביניהם את הגירסה מתי בדיוק נחתמה הצעת הביטוח במשרדו של מוחמד. אולם, ראינו כי אין הדבר כך. מוחמד טען מלכתחילה, ובניגוד לגירסת התובע, כי ההצעה נחתמה ביום 11.1.03. לעומתו, התובע טען מלכתחילה כי ההצעה נחתמה ביום 29.12.02, ורק לאחר מכן שינה גירסתו ואישר את דברי מוחמד כי ההצעה נחתמה ביום 11.1.03. ב. השוני דלעיל בגירסתו של התובע לא פוגמת במהימנות הגירסה כי ההצעה נחתמה ביום 11.1.03, משני טעמים: 1. לקחתי בחשבון כי יתכן והתובע טעה לחשוב מלכתחילה כי ההצעה נחתמה ביום 29.12.02, כיוון שביום זה היה במשרדו של התובע (עובדה שאושרה ע"י מוחמד), ומילא וחתם על מס' מסמכים, כדלקמן: מילא את פרטי הוראת הקבע, ויתכן אף כי חתם עליה באותו יום (או בתאריך 11.1.03 - כמוסבר לעיל), ואף מילא את פרטי הצעת הביטוח ביום 29.12.02 (אם כי חתם עליה ביום 11.1.03). לנוכח מילוי הפרטים בהצעה ביום 29.12.02, זה אינו בלתי סביר כי התובע יחשוב שגם חתם עליה באותו יום. לכן, שינוי גירסתו בהמשך לא פגמה במהימנות גירסתו. 2. התובע לא שלל, אף לא מלכתחילה, בתצהיר עדותו הראשית, את העובדה כי ביקר במשרדו של מוחמד בין התאריכים 29.12.02 עד 11.1.03, יותר מפעם אחת. כל שהוא שלל מלכתחילה (טרם השינוי בגירסתו) את חתימתו ביום 11.1.03 על נ/5, אך לא ביקור נוסף, שני, במשרדו של מוחמד. אמנם החוקר מטעם הנתבעת, מר צבי לופוביץ, מציין בתצהירו נ/5 כי המבוטח לא טען בפניו על קיומו של ביקור נוסף, שני, במשרדו של מוחמד עובר לקרות מקרה התאונה, אולם הוא גם לא טרח לשאול אותו בצורה ברורה האם הוא ביקר פעם נוספת במשרדו של מוחמד. בלשונו של החוקר לופוביץ: "לא שאלתי אותו אם הוא ביקר פעם נוספת אלא מה היו פעולותיו בעניין ביטוח הרכב, הוא סיפר על ביקורו במשרדו של הסוכן" (עמ' 37 לפרו' ש' 9-12). לכן, בנקודה זו, לא ייחסתי משקל רב לעדותו של החוקר לופוביץ, במיוחד גם לנוכח העובדה כי התובע לא עומת כלל עם הודעה שגבה בנדון החוקר מהתובע (שצורפה לתצהירו של לופוביץ, והוגשה כראייה אך ורק לעצם קיומה אך לא לאמיתות תוכנה - ראה החלטתי עמ' 34-35 לפרו'). ג. גירסת מוחמד, כי החתים את התובע על הצעת הביטוח ביום 11.1.03 כיוון שרק בתאריך זה הגיע אישור העדר התביעות האחרון (ת/2), עולה בקנה אחד עם הרשום במסמך עצמו. בחלק העליון של הדף של ת/2, רשום כי נשלח בפקס ביום 11.1.03 בשעה 18:00, ובו ביום דאג מוחמד להחתים את התובע על הצעת הביטוח. ד. מוחמד עשה עליי רושם מהימן בכל הקשור לנסיבות חתימת התובע על הצעת הביטוח ומועד חתימת הצעה זו. חיזוק למהימנותו גם קיבלתי מחתמת הנתבעת, הגב' אילנה פריד, שציינה כי מוחמד מוכר לה כסוכן תקופה ארוכה, ולא היו לה בעיות של אמינות איתו (עמ' 30 לפרו' ש' 14-16). לא התרשמתי כי הנתבע, המוכר כסוכן מהימן, יתן יד לפעולת רמייה כאמור. הנתבעת ניסתה להטיל דופי במוחמד ו/או במהימנותו, וטענה שיש לו שיטה להחתים לקוחות על הצעת ביטוח, לא להעביר את ההצעה לחברת הביטוח, ואם קורה מקרה של תאונה אז לשלוף את הצעת הביטוח. טענת חברת הביטוח היא, כי בשיטה זו יכול התובע לשלשל חלק מכספי הפרמיה לכיסו. מוחמד עומת עם גירסה זו ושלל זאת, ואף ציין כי בד"כ הלקוח, עובר להוצאת הפוליסה, חותם על הוראת קבע לטובת חברת הביטוח לתשלום כספי הפרמיה. כך שבכל מקרה כספי הפרמיה לא עוברים דרכו אלא משולמים במישרין לחברת הביטוח (ראה עמ' 22-24 לפרו'). לאחר שבחנתי גירסה זו של הנתבעת, סבורני כי לא הוכחה בפניי, והיא בגדר השערה בלבד. ה. הנתבעת גם ניסתה לטעון כי התובע מלכתחילה פנה למוחמד על מנת להוציא תעודת ביטוח חובה בלבד, עקב מצב כלכלי קשה, ורק לאחר קרות התאונה החליט, ביחד עם מוחמד, במרמה, לטעון כי חתם על הצעת ביטוח מקיף בתאריך הקודם לקרות התאונה. גם בנדון סבורני כי מדובר בהשערה בלבד של הנתבעת שלא הוכחה בפניי. להיפך - פעולותיו של התובע בהמצאת אישורי העדר תביעות למוחמד, עובר לתאריך 11.1.03, מלמדות כי התכוון מלכתחילה, עת פנה למוחמד, לבטח את רכבו גם בפוליסת ביטוח מקיף. אציין גם שהנתבעת לא הוכיח כלל וכלל כי מצבו הכלכלי של התובע, עובר לקרות התאונה, היה קשה. ביטול הפוליסה במנורה כשבועיים לפני תום תוקפה עקב ביטול או אי כיבוד הוראת הקבע ואי תשלום אחד מן התשלומים, אין בו כשלעצמו כדי ללמד על מצב כלכלי קשה של התובע, וזאת משני טעמים: 1. התשלום שלא שולם בגין פרמיית הפוליסה, שולם בסופו של דבר ע"י התובע בחודש פברואר 2003, כעולה מנספח א/2 לת/1, וכך העיד גם התובע (עמ' 8 לפרו' ש' 6-8; עמ' 11 לפרו' ש' 24-30). 2. העיד החוקר לופוביץ מטעם הנתבעת כי התובע מסר לו שלא שילם את התשלום האחרון של פרמיית הביטוח במנורה, עקב ריב שהיה לו עם הסוכן (עמ' 37 לפרו' ש' 14-18). מכאן כי ניתן גם לסבור שאי תשלום התשלום האחרון בפרמיית הביטוח של פוליסת הביטוח במנורה ע"י התובע, לא נבעה מקושי כלכלי אלא מסכסוך שהיה לו עם סוכן הביטוח הקודם, שבאמצעותו הוצאה הפוליסה בחברת מנורה. כן אציין כי העבר מלמד, כפי שעולה מאישורי העדר התביעות שהמציא התובע למוחמד (צורפו לרשימת המסמכים מטעם הנתבע), כי התובע דאג לביטוח מקיף לרכב לאורך כל השנים (למעט שבועיים ימים במחצית השניה של דצמבר 2002, ולכך נתייחס בהמשך), ואין סיבה כי יסטה מנוהג זה גם בשנת 2003 היא תקופת הביטוח הרלבנטית עפ"י הצעת הביטוח. 15. לנוכח כל אלה לא נותר לי אלא לקבוע כי הוכח לי ע"י התובע, שהצעת הביטוח נחתמה ביום 11.1.03, עובר לקרות התאונה. שאלה ב' - ארוע התאונה ומועדה. 16. הנתבעת הכחישה את ארוע התאונה ומועדה. 17. במועד ארוע התאונה הנטענת, נהג ברכב, חתנו של התובע מר מרעי משהור (להלן: "הנהג"). הנהג העיד על קרות התאונה ביום 18.1.03, תוך שהוא מפרט כיצד ארעה התאונה, וגירסתו זו לא נסתרה ע"י מי מטעם הנתבעים (ראה חקירתו הראשית והנגדית של הנהג, עמ' 14-15 לפרו'). 18. על מנת שנדייק בדברים גם נטען כי הנתבע לא הכחיש את ארוע התאונה ו/או מועדה, אלא רק הנתבעת, וגם זו בשפה רפה. 19. לנוכח כל אלה, אני קובע כי התובע הוכיח שארעה תאונה לרכב ביום 18.1.03. שאלה ג' - אי גילוי פרטים מהותיים בכוונת מרמה. 20. טוענת הנתבעת כי התובע לא גילה בהצעת הביטוח ו/או הסתיר ו/או מסר תשובות בלתי נכונות ו/או תשובות בלתי מלאות וכנות בשני עניינים מהותיים, בכוונת מרמה. שני העניינים המהותיים הם כדלקמן: א. תאונות קודמות שהיה מעורב בהן. ב. עובדת ביטולה של פוליסת ביטוח קודמת לרכב. 21. טוענת הנתבעת כי לו היתה יודעת עובדות אלו לאשורן, לא היתה מוכנה לבטח את התובע כלל או לחילופין רק בדמי ביטוח גבוהים (גירסה שנתמכה בעדותה של חתמת הנתבעת הגב' אילנה פריד - נ/4). על כן, בכל מקרה, התובע אינו זכאי לקבל כל פיצוי בגין התאונה, מכח הפוליסה שהוצאה בדיעבד לאחר קרות התאונה, בהסתמך על הצעת הביטוח. 22. טרם שנפרט את גירסאות התובע ומוחמד לטענה זו של הנתבעת, נברר שאלה מקדמית והיא - האם סעיף 33 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, חל בנדון? היינו האם לצורך המו"מ לקראת כריתתו של חוזה הביטוח, כריתת החוזה, שימש מוחמד כשלוח של הנתבעת (סעיף 33(א)), והאם לעניין חובת הגילוי בתקופת חוזה הביטוח, יראו את ידיעתו של מוחמד, לגבי העובדות הנכונות של עניין מהותי, כידיעת הנתבעת (סעיף 33(ב))? 23. סעיף 33 לחוק חוזה הביטוח קובע לאמור: "א. לעניין המו"מ לקראת כריתתו של חוזה הביטוח ולעניין כריתת החוזה, יראו את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח, זולת אם פעל כשלוחו של המבוטח לפי דרישתו בכתב. ב. לעניין חובת הגילוי בכריתת חוזה הביטוח, יראו את ידיעת סוכן הביטוח לגבי העובדות הנכונות של עניין מהותי כידיעת המבטח". 24. יושם נא לב - סעיף 39(א) לחוק חוזה הביטוח קובע כי על הוראת סעיף 33(ב) לחוק, היינו ידיעת סוכן הביטוח לגבי העובדות הנכונות של עניין מהותי כידיעת המבטח, אין להתנות. היינו אין אפשרות לשנות. 25. במקרה דנן חתם התובע בהצעת הביטוח נ/5 תחת שתי רובריקות: רובריקה א' (נושאת כותרת: "מינוי סוכן") - "עפ"י סעיף 33 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א-1981, נחשב הסוכן כשלוחו של המבטח. עפ"י דרישתך בכתב הנך יכול למנותו כשלוחך. אם אכן הנך מעוניין בכך, נבקשך לחתום על נוסח הפניה למבטח, לפי חוק חוזה הביטוח התשמ"א-1981. אני/אנו החתום/ים מטה ממנה/ים את סוכן הביטוח ששמו רשום בהצעה זו להיות שלוחי/נו לענין המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה הביטוח ולענין כריתת חוזה הביטוח עם חברתכם". התובע חתם תחת רובריקה זו, לצד הכותרת "חתימת המציע". רובריקה ב' (נושאת כותרת: "הצהרה") - "אני מצהיר בזה שכל תשובתיי מלאות ונכונות לכל פרטיהן וכי לא העלמתי עובדות או פרטים מהותיים המתייחסים להערכת הסיכון ע"י הפניקס הישראלי...". התובע חתם תחת רובריקה זו, לצד הכותרת "חתימת המציע". 26. לכאורה עולה מרובריקה א' כי התובע מינה את מוחמד לשמש כשלוח שלו, לעניין המו"מ לקראת כריתתו, וכריתתו של חוזה הביטוח, בהתאם לאופציה שעמדה לרשותו בסעיף 33(א) סיפא לחוק חוזה הביטוח. מכח חתימתו על רובריקה זו טוענת הנתבעת כי בכל הקשור להוצאת הפוליסה לתובע, פעל מוחמד כשלוח של התובע. 27. טענה זו של הנתבעת הוכחשה ע"י התובע ומוחמד. התובע טען בתצהיר עדותו הראשית כי מוחמד כלל לא דיבר איתו על מינויו כשלוח שלו במקום היותו שלוח של הנתבעת, וגם לא הסביר לו משמעות העניין כלל וכלל. לו היה יודע עובדה זו לאשורה, לא היה מסכים לה (ס' 5 לת/1). בחקירתו הנגדית ציין התובע כי חתם תחת רובריקה א', כיוון שמוחמד אמר לו לחתום, אולם הוא לא שאל אותו לפני כן אם הוא מוכן לוותר על משהו שהחוק נותן לו. היינו על היותו של מוחמד שלוח של הנתבעת מכח סעיף 33(א) לחוק חוזה הביטוח (עמ' 7 לפרו' ש' 23-25). גם מוחמד בתצהיר עדותו הראשית מכחיש כי שימש בנדון כשלוח של התובע, אלא טען כי היה, ונשאר, שלוח של חברת הביטוח. מוחמד מוסיף ומציין כי לתובע לא היתה כל כוונה למנות אותו כשלוחו לשלם הוצאת פוליסת הביטוח מקיף לרכב, והוא חתם תחת שתי הרובריקות דלעיל, ללא כל כוונה לבטל את יחסי השליחות הקיימים בין מוחמד לנתבעת (סעיף 14 לנ/2). מוחמד לא נחקר בנדון בחקירתו הנגדית, וגירסתו זו לא נסתרה. 28. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בנדון, הגעתי למסקנה כי על אף חתימת התובע תחת רובריקה א', לא היתה לו כל כוונה למנות את מוחמד כשלוח שלו להוצאת הפוליסה, אלא להשאיר על כנו את המצב החוקי עפ"י סעיף 33(א) לחוק חוזה הביטוח. היינו מוחמד היה ונשאר שלוח של חברת הביטוח לקראת המו"מ וכריתת חוזה הביטוח בנדון. טעמיי הם כדלקמן: א. שוכנעתי כי לא היתה לתובע כל כוונה למנות את מוחמד כשלוח שלו לצורך הוצאת הפוליסה, וחתימתו על רובריקה א' היתה בהיסח הדעת. ב. הן התובע והן מוחמד מכחישים את יחסי השליחות ביניהם, וגירסתם זו לא נסתרה. מכאן כי אין כל בסיס של ממש לטענה כי התובע מינה את מוחמד לשלוחו בנדון. 29. על כן, בכל הקשור למו"מ לקראת הוצאת הפוליסה, וגם לצורך הוצאת הפוליסה, שימש מוחמד כשלוח של הנתבעת. 30. כיצד מולאה הצעת הביטוח נ/5? התובע ציין בחקירתו הנגדית כי מוחמד שאל אותו שאלות והוא השיב לו (עמ' 7 לפרו' שורה 12). היינו מי שמילא בפועל, בכתב ידו את פרטי הצעת הביטוח, היה מוחמד. בתצהיר עדותו הראשית אישר זאת מוחמד, תוך הדגשה כי רשם בהצעת הביטוח אך ורק את תשובותיו של התובע (סעיף 13 לנ/2). 31. לטענת הנתבעת, מתוך מכלול השאלות שנשאל התובע בהצעת הביטוח, על שתיים מהן נתן התובע תשובות שליליות, שאינן נכונות, בכוונת מרמה. השאלות הן כדלקמן: שאלה מס' 1: "האם הוגשו תביעות במשך שלוש השנים האחרונות ע"י המציע בחברת ביטוח כלשהי ו/או לרכב נשוא הצעת הביטוח"? התשובה - תחת התשובה המסומנת במילה "לא" יש סימון של עט שלא ברור אם הוא בגדר סימון מכוון או אקראי. אם הוא בגדר סימון מכוון כי אז התובע השיב "לא" לשאלה מס' 1, ואם מדובר בסימון אקראי כי אז בעצם התובע לא השיב על השאלה כלל. שאלה מס' 3(ב): "האם חברת ביטוח כלשהי דחתה או ביטלה את הצעתך לביטוח"? התשובה - "לא". 32. הנתבעת טוענת כי התשובה לשאלה 1 סומנה באופן מכוון כ"לא", עובדה שהתבררה בדיעבד כלא נכונה, שכן עפ"י אישורי התביעות שהוגשו בדיעבד הסתבר כי הרכב היה מעורב בשלוש תאונות לפחות בעבר. הנתבעת גם מציינת כי, גם התשובה לשאלה 3(ב) לא היתה נכונה, שכן חברת מנורה ביטלה לתובע את הפוליסה עקב אי תשלום, כשבועיים לפני סיומה הפורמלי, וזאת גם כעולה מאישור חברת הביטוח מנורה שצורף כנספח א2 לת/1. 33. התובע בחקירתו הנגדית ציין כי מסר את אישורי העדרי התביעות למוחמד עובר לחתימה על הצעת הביטוח בתאריך 11.1.03 (עמ' 6 לפרו' ש' 16-20). כמו כן, אישר התובע כי אף חברת ביטוח בעבר לא דחתה או ביטלה את הצעתו לביטוח, ולכן תשובתו בהצעת הביטוח היתה נכונה (עמ' 7 לפרו' ש' 19-22). לגבי ביטול פוליסת הביטוח של הרכב בחברת מנורה, שבועיים לפני סיומה, ציין התובע כי הוא אמר זאת למוחמד בפגישתם ביום 29.12.02, ואף הביא לו אישור מחברת הביטוח בנדון, כשהכוונה לת/2 (עמ' 7 לפרו' ש' 30-31; עמ' 8 לפרו' ש' 1-3 וש' 6-8). הדגיש התובע כי חברת מנורה שלחה לו מכתב שהפוליסה בוטלה, והוא מסר מכתב זה למוחמד (עמ' 8 לפרו' ש' 15). התובע גם אמר כי ציין באוזני מוחמד שהיו לו בעבר שלוש תאונות אם כי לא זכר את התאריכים (עמ' 11 לפרו' ש' 8-10). 34. מוחמד בחקירתו הנגדית ציין, בכל הקשור לשאלה מס' 1, כי לא סימן את התשובה "לא" כתשובה לשאלה זו, אלא כנראה מדובר בסימון אקראי שאיננו מכוון. היינו הוא לא רשם תשובה לשאלה זו (עמ' 17 לפרו' ש' 28-31). כשנשאל מדוע לא סימן תשובה בשאלה זו, השיב: "אני לא ממלא את סעיף 1 כאשר יש את האישורים ביד לגבי התאונות הקודמות (העדר תביעות). אם יש לבן אדם את התאריכים המדויקים וקשה לו להביא את האישורים, אני מציין זאת וממלא את הסעיף" (עמ' 23 לפרו' ש' 17-19). במקרה הנדון, כשמסר התובע את ההצעה במשרדי הנתבעת ביום 19.1.03, היו ברשותו שלושה אישורי העדר תביעות, אשר היו בידיו גם עובר לחתימת ההצעה בתאריך 11.1.03 כדלקמן: העדר תביעות מחברת הביטוח מנורה מיום 20.12.02 אודות תאונה מיום 14.7.99. העדר תביעות מחברת הביטוח הדר מתאריך 30.12.02 אודות תאונה מיום 7.10.02. העדר תביעות מחברת הביטוח מנורה (ת/2) אודות תאונה מיום 30.3.02. (לעניין זה ראה עמ' 17 לפרו' ש' 21-22). זאת גם הסיבה מדוע לא רשם תשובה לשאלה מס' 1 בהודעת הביטוח כמפורט לעיל. (כאן המקום לציין כי הסימון לשאלה 1 תחת התשובה "לא" לא נראה לי סימון מכוון אלא אקראי, כגירסת מוחמד. כך עולה כמעט ברורות לנוכח סימוני ה- X הגדולים והרחבים במענה לתשובות האחרות בהצעה, לעומת הסימון הקטן והלא ברור במענה לתשובה 1. לשון אחרת - התובע לא השיב לשאלה מס' 1 בהצעה). מוחמד גם ציין כי כשהתובע הגיע אליו לראשונה ביום 29.12.02, הוא הזכיר רק תאונה אחת (עמ' 17 לפרו' ש' 5-7). כמו כן מציין מוחמד כי באשר לשאלה 3(ב) הוא שאל אותה בדיוק כפי שהיא רשומה בהצעת הביטוח, ולא שאל את התובע אודות השבועיים החסרים בפוליסת הביטוח האחרונה של הרכב בחב' הביטוח מנורה, כפי שגם עולה מת/2 (עמ' 18 לפרו' ש' 20-21). אבל מוחמד שולל כי התובע אמר לו שהפוליסה בוטלה במנורה שבועיים טרם סיומה, והוא אף סבור שהתובע בעצמו לא ידע בתאריך הזה שהופליסה בוטלה (עמ' 18 לפרו' ש' 24-25). כאמור, מוחמד עומד על דעתו, בניגוד לגירסתה של חתמת הנתבעת הגב' אילנה פריד, כי ביום 19.1.03 כשהגיע למשרדי הנתבעת עם ההצעה הוא הביא עמו את שלושת אישורי העדרי התביעות שנמסרו לו עובר לחתימה על הצעת הביטוח, ולא הביא עמו רק אישור אחד (עמ' 18 לפרו' ש' 29-30). 35. מגירסאותיהם של התובע ומוחמד עולה כי לפחות עד ליום 11.1.03 ידע מוחמד כי הרכב היה מעורב בעבר בשלוש תאונות, כפי שעולה משלושת אישורי העדרי התביעות שהיו בידיו של מוחמד, עובר לחתימה על הצעת הביטוח. משכך, ועפ"י סעיף 33(ב) לחוק חוזה הביטוח, עליו כאמור אי אפשר להתנות, ידיעתו זו כמוה כידיעת הנתבעת, בכל הקשור לתאונות הקודמות בהן היה מעורב הרכב. לעניין זה גם ראה ת.א. (מחוזי י-ם) 75/87, טננבאום נ' הדר חברה לביטוח בע"מ ואח' - פסק דינו של כב' השופט פינקלמן מיום 3.5.90 - פורסם באתר האינטרנט של נבו. בפס"ד זה, שלא נס ליחו, מציין כב' השופט פינקלמן, כי אם סוכן הביטוח ידע על עברו הביטוחי של התובע, די בכך כדי לומר שידיעתו של סוכן הביטוח הרי היא כידיעת המבטח, וזאת מכוחו של סעיף 33(ב) לחוק חוזה הביטוח. הוסיף וציין השופט פינקלמן כי במידה והסוכן לא העביר מידע זה לידיעת חברת הביטוח, הרי אין לה לחברת הביטוח להלין אלא על הסוכן בלבד. 36. לנוכח כל אלה וסעיף 33(ב) לחוק חוזה הביטוח ניתן לומר שני דברים: א. על אף שהתובע לא השיב על שאלה 1, לא ניתן לומר כי לא גילה עניין מהותי לנתבעת, שכן במעמד חתימת הצעת הביטוח ביום 11.1.03, מוחמד ידע אודות שלוש התאונות האמורות, וכאמור ידיעתו זו היא כידיעת חברת הביטוח (תשובה זו לא היתה משתנה גם אם היינו רואים את הנתבע כשלוח של התובע ולא כשלוח של הנתבעת, שכן על סעיף 33(ב) לחוק חוזה הביטוח לא ניתן להתנות, כמפורט לעיל). ב. זו גם הסיבה מדוע אינני צריך להכריע במחלוקת שבין מוחמד לגב' אילנה פריד, החתמת מטעם הנתבעת, בכל הקשור לאישורי העדרי התביעות שהוצגו בפניה במעמד מסירת הצעת הביטוח בתאריך 19.1.03. מוחמד טוען כי הגיע עם שלושה אישורי העדרי תביעות בעוד אשר אילנה טוענת כי הוא הגיע עם אישור אחד בלבד (סעיף 9 לנ/4). כאמור, די לי בידיעתו של הנתבע אודות שלוש התאונות בעבר. 37. באשר לשאלה מס' 3(ב) - כאמור שאלה זו היתה "האם חברת ביטוח כלשהי דחתה או ביטלה את הצעתך לביטוח"? נשאל התובע בחקירתו הנגדית שאלה זו ע"י ב"כ הנתבע, והשיב בשלילה (עמ' 7 לפרו' ש' 19-20). בדיעבד התברר כי בוטלה לתובע פוליסה ע"י חברת הביטוח מנורה כשבועיים לפני סיומה עקב ביטול הוראת קבע. האם ביטול זה צריך היה להיות מוזכר כתשובה לשאלה? לטעמי התשובה שלילית. יושם נא לב - שאלה 3(ב) מדברת על דחיה או ביטול של הצעת ביטוח אך לא על ביטול פוליסה קיימת. משכך, משהשיב התובע בשלילה לשאלה זו, לא השיב תשובה לא נכונה. בנדון יש לומר כי חובה על המבטח לנסח את שאלותיו בהצעת הביטוח בבהירות ולא בצורה מעורפלת או מכשילה. לא עשה כן, לא יכול להשתחרר מחבות בנימוק שלא ניתנה תשובה מלאה וכנה (ראה ספרם של מאיר יפרח ורפאלה חרל"פ, "ששון - דיני ביטוח", מהדורה שניה, עמ' 81-82). 38. על אף זאת עדיין נותרת השאלה - האם לא היה צריך התובע לגלות נתון זה מיוזמתו, לנוכח היותו נתון מהותי, אפילו לגירסת מוחמד, שהוסיף וציין כי לו היה יודע נתון זה מראש, היה רושם זאת בהצעה (עמ' 20 לפרו' ש' 10-14)? 39. לפי סעיף 6 לחוק חוזה הביטוח, אין על המבוטח חובה לספק מיוזמתו מידע למבטח. אבל הסתרה בכוונת מרמה מצד המבוטח של עניין, יחשב כתשובה שאינה מלאה וכנה, כשידע שהעניין מהותי ולא גילה אותו, אף אם לא נשאל לגביו (ראה לעניין זה ספרם של מאיר יפרח ורפאלה חרל"פ, "ששון - דיני ביטוח", מהדורה שניה, עמ' 80). "כוונת מרמה" בנדון דורשת יסוד סוביקטיבי, שלא התרשמתי כי קיים בענייננו מהטעמים הבאים: א. אני נוטה להאמין לתובע כי אמר למוחמד שהפוליסה במנורה בוטלה שבועיים לפני סיומה, וזאת בניגוד לגירסת מוחמד. אמנם ציינתי לעיל (סעיף 14(ד)) כי מוחמד עשה עלי רושם מהימן בכל הקשור לנסיבות חתימת התובע על הצעת הביטוח ומועד חתימת הצעה זו. על אף זאת, בנקודה זו, נטיתי להאמין יותר לגירסת התובע, מהטעמים הבאים: 1. התובע חזר בחקירתו הנגדית יותר מפעם אחת על גירסתו כי הודיע בצורה מפורשת למוחמד שהפוליסה במנורה בוטלה כשבועיים לפני תום תוקפה, וגירסתו זו לעניות דעתי לא נסתרה (ראה עדותו עמוד 8 לפרו' ש' 2-3, ש' 6-7 וש' 12). 2. מוחמד היה יכול להסיק מאישור העדר התביעות שניתן לו מחברת מנורה ביום 30.12.02 (נספח א3 לת/1) ומת/2, כי הפוליסה במנורה הסתיימה שלא במועד המקורי שלה. מעניין וגם תמוה, כי למרות שידע שנתון של ביטול פוליסה טרם זמנה הוא חשוב לצורכי ההצעה, הוא לא טרח לשאול את התובע כל שאלה בנדון (עמ' 18 לפרו' ש' 20-21). 3. החתמת פריד, בחקירתה הנגדית, ציינה כי לנוכח העובדה שהתבקשה ע"י מוחמד להפיק את הפוליסה מ- 11.1.03 ולא מתחילת חודש, טרח הוא לתרץ זאת בכך שהתובע קנה את הרכב בסמוך לתאריך זה, ולכן חתם על ההצעה בתאריך זה (עמ' 26 לפרו' ש' 24-30). אמנם לא ייחסתי משקל רב לגירסה זו כיוון שלא הועלתה כלל בתצהיר עדותה הראשית ונולדה לראשונה רק בחקירה הנגדית, אולם גירסה זו החלישה במקצת את גירסתו של מוחמד כי לא ידע על ביטול הפוליסה הקודמת במנורה (דבר שחייב את הוצאת הפוליסה מאמצע חודש ולא מתחילת חודש), באופן שגירסת התובע בנקודה זו היתה עדיפה על פניו. על כן, אני קובע כי, עובר לחתימה על הצעת הביטוח, ידע מוחמד כי פוליסת הביטוח במנורה בוטלה כשבועיים טרם סיום תוקפה הפורמלי, וידיעתו זו נחשבת כידיעתה של הנתבעת מכח סעיף 33(ב) לחוק חוזה הביטוח. ב. אפילו נקבל את גירסת מוחמד כנכונה, היינו שהתובע לא אמר לו במפורש כי הפוליסה במנורה בוטלה שבועיים לפני סופה, לא שוכנעתי כי התובע לא אמר זאת בכוונת מרמה. ניתן לומר כי תקופת הביטול הקצרה, כשבועיים ימים, לא נחשבה בעיני התובע כמהותית, ולכן לא טרח לומר אותה במפורש למוחמד. ג. התובע מסר את ת/2 לידי מוחמד, ולא התרשמתי כי ניסה להסתיר ממנו במתכוון מידע כלשהו ו/או את עובדת ביטול הפוליסה ע"י חב' מנורה כשבועיים טרם סיומה, ואף השיב לכל שאלה שנשאל ע"י מוחמד. מוחמד גם אישר כי לא שאל אותו כלל אודות השבועיים החסרים כעולה מת/2 (עמ' 18 לפרו' ש' 20-21). 40. מעבר לכל גם שוכנעתי שלו אף היתה הנתבעת יודעת מראש שפוליסה קודמת של התובע בוטלה שבועיים טרם סיומה, היתה בוחרת בכל אופן להוציא את הפוליסה תוך שהיא מבטיחה את אמצעי התשלום. למסקנה זו הגעתי לנוכח תשובתה של החתמת אילנה מטעם הנתבעת לשאלה, אם היתה יודעת שפוליסה בוטלה למבוטח בחברה אחרת האם לא היתה מקבלת אותו כלל או שהיתה מקבלת אותו בכפוף להבטחת אמצעי תשלום, והשיבה - "הייתי מקבלת אותו בכפוף להבטחת אמצעי תשלום" (עמ' 32 לפרו' ש' 11-12). 41. לנוכח כל אלה, סבורני כי אין ממש בטענת הנתבעת כי התובע דנן נכשל באי גילוי עניין מהותי או הסתרה או תשובות בלתי נכונות או בלתי מלאות וכנות בעניינים מהותיים בכוונת מרמה. שאלה ד' - חבותה של הנתבעת כלפי התובע. 42. השאלה שנעסוק בה כעת היא, האם לנוכח מסקנותינו עד כה (תשובותינו לשלוש השאלות הקודמות) הוכחה חבותה של הנתבעת, לפיצויו של התובע על נזקי התאונה? 43. להשלמת התמונה נתאר, לפי הראיות שבפנינו, את שאירע לאחר חתימת התובע על הצעת הביטוח. 44. גירסת התובע. א. התובע טוען כי לאחר חתימתו על הצעת הביטוח הודיע לו מוחמד כי יש לו כיסוי ביטוחי לרכב (סעיף 5 לת/1). ב. התאונה ארעה ביום 18.1.03, וביום 19.1.03 או בסמוך לכך פנה למוחמד והודיעו על ארוע התאונה (סעיף 8 לת/1). ג. להפתעתו הנתבעת דחתה את תביעתו, על אף שהוציאה לו פוליסה ביטוח מקיף לרכב שתוקפה מיום 11.1.03 עד ליום 31.12.03, שרשימתה צורפה כנספח ד' לתצהירו (סעיפים 9-10 לת/1). ד. בדיעבד גם הסתבר לתובע כי מוחמד מסר את הצעת הביטוח במשרדי הנתבעת לאחר קרות התאונה (סעיף 10 לת/1). בחקירתו הנגדית מדגיש התובע כי עד ליום קרות התאונה לא ידע כי מוחמד לא העביר את הצעת הביטוח לנתבעת, אלא ההיפך, בשיחה שהיתה לו עם מוחמד מיד לאחר התאונה, אמר לו זה כי אין בעיה הכל בסדר והשיק בדרך (עמ' 13 לפרו' ש' 27-30). 45. גירסת מוחמד. א. מוחמד, בתצהיר עדותו הראשית, מאשר את גירסתו של התובע בכל הקשור להודעה על התאונה, תוך שהוא מציין כי ההודעה היתה ביום 18.1.03 בשעות הערב (סעיף 7 לנ/2). ב. מוחמד גם מציין כי ביקר במשרדי הנתבעת ביום 19.1.03, פנה לחתמת הנתבעת הגב' אילנה פריד, סיפר לה מה קרה ואף חתם, לבקשתה, על הצהרה מתאימה (שצורפה כנספח לרשימת המסמכים מטעם הנתבע) בה פירט את עובדת חתימת ההצעה לפני ארוע התאונה, והתאונה שארעה ביום 18.1.03 (סעיף 8 לנ/2). ג. החתמת קיבלה את ההצעה ביום 19.1.03 והפיקה פוליסה שתקופתה רטרואקטיבית מיום 11.1.03 (מועד חתימת ההצעה) ועד ליום 31.12.03 (סעיף 9 לנ/2), על אף שידעה על אירוע התאונה. 46. גירסת החתמת אילנה פריד. הגירסה העולה מתצהיר עדותה הראשית של הגב' אילנה פריד (נ/4) היא כדלקמן: א. היא מאשרת את גירסת מוחמד, בכל הקשור להופעתו במשרדי הנתבעת ביום 19.1.03, מסירת הצעת הביטוח והודעתו על ארוע התאונה שאירעה ביום 18.1.03 (סעיף 5 לנ/4). ב. מאחר שדווח על ארוע התאונה לפני הגשת טופס ההצעה למשרדי הנתבעת, היא התייעצה טלפונית עם מנהל אזור הצפון של הנתבעת האם להפיק את הפוליסה הנדונה, נשוא ההצעה. לאחר התיעצות כאמור, היא הסבירה למוחמד כי היא תוציא את הפוליסה אך הכיסוי הביטוחי בגין ארוע התאונה יתברר במחלקת התביעות, וכי לא בהכרח שהתביעה תתקבל (סעיפים 6-7 לנ/4). ג. משנתברר לה לאחרונה שיש חשד כי הצעת הביטוח נחתמה רק לאחר קרות ארוע התאונה, הפוליסה בטלה, מאחר שהוצאה לכיסוי סיכון שכבר ארע במועד הארוע. הוסיפה וציינה אילנה כי "לו היה ידוע לי בסמוך לאחר קרות הנפקת הפוליסה ובטרם תום תקופת הביטוח כי ישנו חשד כי ההצעה נחתמה לאחר קרות התאונה, הייתי מבטלת את הפוליסה" (סעיף 8 לנ/4). 47. לנוכח שלוש העדויות דלעיל ניתן לומר כדלקמן: א. הצעת הביטוח, שלפי קביעתי לעיל נחתמה ביום 11.1.03, הגיעה למשרדי הנתבעת ביום 19.1.03. היינו לאחר קרות התאונה. ב. טרם הוצאת הפוליסה עפ"י ההצעה, ידעה הנתבעת באופן ברור וחד משמעי, כי ארעה תאונה לרכב ביום 18.1.03. ג. למרות זאת בחרה הנתבעת להוציא את הפוליסה, תוך שהחתמת מציינת כי השאירה את גורל התביעה להכרעת מחלקת התביעות של הנתבעת, אך לא ביטלה אותה במהלך תקופת הביטוח. 48. כשנשאלה אילנה בחקירתה הנגדית מדוע לא ביטלו את הפוליסה, השיבה כי לא ידעה על החשדות, שכן מחלקת התביעות מופרדת ממחלקת החיתום בה היא יושבת, והחשדות נודעו לה רק בתקופה האחרונה (עמ' 26 לפרו' ש' 7-11). ציינה אילנה כי אם היתה יודעת על החשדות מיד עם היווצרן, היתה שולחת הודעת ביטול לפוליסה (עמ' 26 לפרו' ש' 12-14). ציינה אילנה כי מדובר אכן בפספוס וזה לא בסדר שלא בוטלה הפוליסה (עמ' 26 לפרו' שורה 15). 49. אם נבחן היטב את עדותה של אילנה, נמצא כי לא התכחשה לעצם הוצאת הפוליסה, אם כי אמרה שהיתה מבטלת את הפוליסה לו ידעה על החשדות הקשורות להוצאתה. אולם, בפועל הפוליסה לא בוטלה, ולפי קביעותינו לעיל, ההצעה נחתמה ע"י התובע באופן כשר לפני קרות מקרה הביטוח, היינו ביום 11.1.03. ההצעה נחתמה באמצעות ובנוכחות מוחמד, אשר הוא שלוח של הנתבעת לכריתת חוזה הביטוח נשוא הפוליסה הנדונה. גם לא מצאנו כי התובע נכשל בהסתרת מידע בעניין חיוני ו/או במתן תשובות חלקיות ו/או לא כנות בכוונת מרמה. משכך, ניתן גם לומר, שלא היה לחשדות נגד התובע ו/או הנתבע כל בסיס של ממש, והפוליסה שהוצאה, לא רק שהיתה צריכה להיות, ולהישאר, בתוקף, אלא אם היתה מבוטלת היינו אומרים שהביטול נעשה שלא כדין ו/או ללא הצדקה. 50. לנוכח מסקנתנו זו תשובתנו לשאלה ד' לעיל היא, כי חבותה של הנתבעת כלפי התובע, בכל הקשור לפיצויו בגין נזקי התאונה, נובעת מהפוליסה שהוציאה הנתבעת לתובע ביום 19.1.03, ושתוקפה רטרואקטיבית מיום 11.1.03, לנוכח ההצעה שנחתמה בתאריך זה. 51. לנוכח מסקנתנו זו, גם לא מצאנו צורך לדון ביתר פרטי עדותה של הגב' אילנה פריד, המעלות תמיהות כאלו או אחרות (שהוזכרו בחלקן גם בסיכומי התובע והנתבע). שאלה ה' - חבותו של הנתבע כלפי התובע. 52. השאלה שנברר כעת היא, האם לנוכח העובדה שיש כיסוי ביטוחי לנזקי התובע בתאונה, עפ"י הפוליסה שהוציאה הנתבעת לתובע מכוחה של ההצעה (נ/5), קיימת חבות כלשהי של הנתבע כלפי התובע? 53. סבורני כי תשובה על כך נתן התובע בעצמו, כשהשיב, במענה לשאלה דומה, כדלקמן: "אין לי טענות נגד הסוכן אם יש לי פוליסה" (עמ' 7 לפרו' ש' 27). 54. אמנם, יכולה להיות ביקורת על התנהגותו של הנתבע בכל הקשור לפעולותיו בעניינו של התובע והוצאת הפוליסה לרכב. יתכן אף שהתנהגותו מגיעה עד כדי רשלנות של ממש (למשל - אי מסירת ההצעה, ואף לא שליחתה בפקס, למשרדי הנתבעת, סמוך לאחר חתימתה). אולם אין מקום לחייב את הנתבע בנזקי התובע שנגרמו בתאונה מכחה של עוולת הרשלנות, שכן זו דורשת גם קיומו של נזק, שלא קיים במקרה זה לנוכח חבותה של הנתבעת מכוחה של הפוליסה לשלם לתובע את כל נזקיו בגין התאונה. 55. לאור כך, ולאור העובדה כי בסופו של עניין הוצאה פוליסה תקפה לתובע עפ"י ההצעה, לא מצאתי לחייב את הנתבע בנזקי התובע הנובעים מהתאונה, למרות שכאמור, יש לי ביקורת על התנהגותו בנדון. שאלה ו' - נזקי התובע כתוצאה מהתאונה. 56. כאמור, התובע תובע שני סוגי נזקים: א. נזק ישיר לרכב (רכוש וירידת ערך) - בסך נומינאלי של 23,964 ₪ בהתאם לדו"ח השמאי אריה צמח מתאריך 10.4.03, מטעמה של הנתבעת עצמה. ב. עוגמת נפש, הוצאות וכו' - בסך של 10,000 ₪. 57. אקדים ואומר כי תביעתו של התובע היא בעיקרה תביעה עפ"י פוליסה, וזו אינה כוללת רכיבים כלליים כגון עוגמת נפש הוצאות וכו'. לכן כבר כעת אציין כי לא מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי כלשהו בגין רכיב תביעתו זה, שיכול להילקח בחישוב כשביהמ"ש יפסוק לתובע שכ"ט עו"ד. 58. כל שנותר לדון בו זה שאלת הנזק הישיר בהתאם לדו"ח השמאי אריה צמח. מלאכתנו בנדון קלה, שכן ב"כ הצדדים הצהירו בישיבת קדם המשפט בתאריך 24.5.04 שאין מחלוקת לגבי הנזקים שפורטו בחוות דעתו של השמאי צמח (ראה פרוטוקול ישיבת יום 24.5.04, עמ' 1 ש' 8-9). 59. משכך, זכאי לכאורה התובע לקבל את סכום הנזקים הישירים כפי שקבע אותם השמאי צמח בצירוף שיערוך מתאים, אך זאת בניכוי השתתפות עצמית בהתאם. 60. בתצהיר עדותה הראשית נ/4 מציינת החתמת אילנה פריד מטעם הנתבעת, כי ההשתתפות העצמית בגין נזקי הרכוש על-פי הפוליסה הינה בשיעור של 1,700 ₪, וההשתתפות העצמית בגין ירידת הערך הינה בשיעור של 735 ₪ (סעיפים 15-16 לנ/4). נתונים אלה לא נסתרו ע"י התובע, ולכן אני מקבל אותם כנכונים. 61. לנוכח כל אלה, ניתן לומר כי התובע הוכיח לי את הנזקים הנומינאלים הבאים, כנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה: נזקים ישירים - 23,964 ₪. ניכוי השתתפויות עצמיות - 2,435 ₪. סה"כ לפיצוי - 21,529 ₪. 62. התובע הוכיח לי כי סכום נזקיו כאמור הוא סך נומינאלי של 21,529 ₪ בצירוף שיערוך מתאים, מיום התאונה. סוף דבר. 63. לאור כל האמור לעיל, אני קובע כדלקמן: א. התביעה נגד הנתבע 1 נדחית, אך ללא צו להוצאות, וזאת לנוכח ביקורתי על התנהגותו בעניינו של התובע הנדון, כפי שאף ציינתי לעיל. ב. התביעה נגד הנתבעת 2 מתקבלת. הנתבעת 2 תשלם לתובע את סכום נזקיו המוכחים, כמפורט לעיל, בסך של 21,529 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 18.1.03 ועד ליום התשלום המלא בפועל. 64. הנתבעת 2 גם תישא בהוצאות משפט של התובע אשר הוצאו בפועל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הוצאתן ועד ליום התשלום המלא בפועל. כן תישא הנתבעת 2 בשכ"ט עורך דינו של התובע, בשיעור של 4,500 ₪ בצירוף מע"מ כדין. פוליסההצעת ביטוח