פסק דין 1. העובדות שאינן שנויות במחלוקת, הן אלה: צד ג' 1 (להלן - עליזה) נהגה ביום 21/12/02 ברכב הרשום על שם בעלה, צד ג' 2 (להלן - רפאל), כאשר מנוע הרכב התחמם. היא עצרה את הרכב וביקשה מהנתבעת, חברת גרר, לגרור את רכבה למוסך בשם "עמל". כיוון שמיהרה, השאירה את מפתחות הרכב בבית משפחה, המתגוררת סמוך למקום בו עצרה. הגרר הגיע, לקח את המפתחות מאותה משפחה, וגרר את הרכב למוסך. כיוון שהמוסך היה כבר נעול, הוא השאיר את הרכב סמוך לשערי המוסך, ואת מפתחותיו הטמין בתוך המפלט (האגזוז) של הרכב. הרכב נגנב במהלך הלילה. התובעת, מבטחת הרכב, פיצתה את מבוטחה, רפאל, בסכום של 23,357 ₪. 2. המחלוקת העובדתית העיקרית: הנתבעת טוענת כי מפתחות הרכב הושארו במפלט, על פי בקשתה של עליזה, בתיאום עמה, ולאחר שהוזהרה כי הנתבעת לא תהא אחראית לכל נזק שייגרם מכך. עליזה מכחישה בתוקף טענה זו. 3. התובעת תובעת מהנתבעת לשלם לה את הסכום, ששילמה למבוטחה (תביעת שיבוב). הנתבעת כופרת באחריותה, ויחד עם זאת תובעת מעליזה ורפאל, בהודעת צד ג', לפצותה בגין כל תשלום שתחויב בו. 4. כל העדים הרלבנטיים למחלוקת העובדתית היחידה האמורה העידו. הנתבעת העידה את המוקדן, שקיבל באותה עת את הזמנת הגרר מעליזה ואת נהג הגרר שביצע את הגרירה. כן העיד מנהל הנתבעת. מטעם התובעת וצדדי ג' העידה עליזה (יצוין, כי רפאל נפטר בינתיים). כן העיד בעל המוסך. להלן, התייחסות לעדויותיהם. 5. נהג הגרר, שמעון אל כביר, סיפר בתצהירו כי קיבל את "הקריאה" בסביבות השעה 17:00 של אותו יום מאת המוקדן בוריס גורביץ, שמסר לו כי מפתחות הרכב נמצאים אצל אותה משפחה, וכי עליו לגרור את הרכב למוסך עמל. כן נמסר לו על ידי בוריס, כי עליו להחנות את הרכב סמוך לשערי המוסך, ולהשאיר את מפתחותיו באגזוז. הוא פעל בהתאם להוראות. שמעון הוסיף, כי 3 ימים קודם לכן הוא גרר אותו רכב לאותו מוסך, וגם אז התבקש על ידי המוקדן להשאיר את המפתחות באגזוז. בחקירתו (עמ' 14-16) חזר על אותם פרטים, למעט זאת, שהפעם אמר, כי מי שביקש ממנו להניח את המפתחות באגזוז בפעם הראשונה היה רפאל ולא המוקדן. 6. בוריס היה המוקדן באותה שעה. הוא סיפר בתצהירו, כי בסביבות השעה 17:00 התקשרה עליזה, הזמינה גרר, והודיעה כי מפתחות הרכב נמצאים אצל אותה משפחה. היא ביקשה לגרור את הרכב למוסך. וכך תיאר בוריס בתצהירו את המשך שיחתו עם עליזה (סעיפים 5-6 לתצהירו): "עוד הורתה לי המבוטחת, כי מפאת היותו של המוסך סגור, נוכח השעה המאוחרת, סיכמה עם בעל המוסך, כי זה האחרון יאסוף את הרכב מיד עם פתיחת המוסך בבוקר שלמחרת, ולכן ביקשה שמפתחות הרכב יוצנעו באגזוז. הבהרתי מפורשות למבוטחת כי במצב דברים זה, כאשר מציבים את הרכב הנגרר בפתח המוסך, ואת המפתחות משאירים באגזוז, הנתבעת לא תהא אחראית לכל נזק, לרבות גניבה, אשר עלול להיגרם, וכי האחריות מרגע סיום הגרירה תחול על המבוטחת בלבד. לאחר דברים אלה, אישרה המבוטחת בשנית את בקשתה וסוכם כי המפתחות יוצנעו באגזוז הרכב עפ"י דרישתה, וכי האחריות בגין כל נזק ו/או גניבה תחול עליה בלבד." גם בחקירתו (עמ' 9-13) חזר בוריס, פחות או יותר, על אותם דברים. כשנשאל, כיצד זכורים לו פרטי מקרה זה מתוך מאות הקריאות שקיבל, השיב (עמ' 9), כי זה היה מקרה מיוחד, כיוון שזו היתה הפעם הראשונה (הוא לא ציין, אם היחידה) שרכב שנגרר לא נמצא. 7. מקום מיוחד תפס בחקירתו של בוריס טופס פרטי הזמנת הגרירה, שנרשם על ידו (נספח א' לתצהיר שמעון). בוריס העיד (עמ' 10), כי הטופס מוקלד על ידו במחשב, תוך כדי "הקריאה" (הזמנת הגרר), ומתעדכן על ידו או על ידי אחרים לאחר מכן בהתאם להתפתחויות. ואכן, בטופס מולאו כל פרטי הרכב, מועד ההזמנה, הכתובת שבה הושארה המכונית, יעד הגרירה ופרטים רלבנטיים נוספים. בתחתית הטופס נרשם: "מפתחות אצל משפ' ישראלוב רח'...". בוריס העיד (עמ' 10 למטה), כי שורה זו נרשמה על ידו תוך כדי שיחה עם עליזה. המשך אותה שורה "לא חויב, הרכב נגנב ליד המוסך" לא נרשם על ידו, אלא על ידי מישהו אחר לאחר מכן. דווקא הנתון, לפיו עליזה ביקשה להשאיר את המפתחות באגזוז לא נרשם. בוריס נשאל על כך וסיפק שתי תשובות: האחת - כיוון שהיה עסוק בפניות נוספות ושכח לעדכן (עמ' 10), השניה - "זה ברור, כי כל לקוח חותם על זה ברגע שהוא מקבל כתב שירות". 8. עדותו של מנהל הנתבעת, ניר כהן, לא היתה רלבנטית במיוחד, מטבע הדברים, כיוון שלא היה מעורב בכל האירועים של מהלך הקריאה והגרירה. מעורבותו קמה לאחר שנודע על העלמות הרכב. ובכל זאת, נמסר לנו בעדותו נתון מענין (עמ' 17-18): לאחר שקיבל פניה מב"כ התובעת, ביקש לברר את הדברים עם המוקדן (בוריס) ונהג הגרר (שמעון). שמעון אמר לו, תחילה, כי השאיר את המפתחות במשרד הנתבעת, הם חיפשו את המפתחות ולא מצאו אותם. ניר הניח בעדותו כי שמעון בלבל בין מקרה זה למקרה אחר. 9. עליזה ציינה, כי לאחר שמסרה למוקדן את הכתובת שבה הושאר הרכב ולהיכן היא מבקשת לגרור אותו, היא לא נשאלה על ידו כל שאלה נוספת. בבוקר טילפנה למוסך והופתעה לשמוע, כי הרכב כלל לא הגיע אליו. היא טלפנה לנתבעת, ושם מסרו לה, כי הרכב הושאר בפתח המוסך. והיא מוסיפה (סעיף 11): "אני מצהירה בזאת, כי מעולם לא העליתי על דעתי שקיים נוהג להטמין מפתחות באגזוז הרכב, מיותר להוסיף כי מעולם לא הצעתי זאת למוקדן של חברת זברה, או לכל אדם אחר". גם בעדותה (עמ' 4-7) חזרה על אותה גירסה, וכשנשאלה, היכן ציפתה שמפתחות הרכב יושארו, כאשר המוסך כבר סגור באותה שעה, השיבה בפשטות (עמ' 6 למטה): "מאיפה אני יודעת שהמוסך סגור?". 10. עליזה אישרה (עמ' 6) את סיפור הגרירה הראשונה. אולם, אז היתה עם בעלה, הוא שדיבר עם נהג הגרר והיא לא שמעה חילופי דברים מעבר למסירת כתובת המוסך. כאמור, גם שמעון, נהג הגרר, העיד כי הסיכום לגבי השארת מפתחות הרכב באגזוז נעשה עם רפאל. רפאל עצמו לא העיד, מאחר וכבר נפטר, כאמור. 11. ואחרון: מנהל המוסך, דודו קירשטיין. הוא הכחיש בתצהירו, כי שוחח עם עליזה בקשר להשארת הרכב סמוך למוסך ובקשר להשארת המפתחות באגזוז. בעדותו (עמ' 1-2) לא זיהה כלל את עליזה ולא זכר אם המוסך שלו טיפל ברכב המדובר. 12. לפנינו, אפוא, גירסה מול גירסה. למעשה, מדובר בגירסתו של בוריס בלבד, שהרי שמעון שמע את הדברים מפי בוריס וניר כהן הוכנס לענינים רק לאחר ההתרחשות. מול גירסתו של בוריס, ניצבת גירסתה המכחישה של עליזה. אמנם, נטל ההוכחה מוטל ברגיל על התובע, אולם הנתון הרלבנטי מבחינת עילת התביעה: הותרת מפתחות הרכב בתוך האגזוז על ידי נהג הגרר, אינו שנוי במחלוקת. העובדה הנתונה במחלוקת היא, האם הדבר נעשה על פי הוראתה של עליזה ו/או בידיעתה ו/או בתיאום עמה? זוהי עובדה החשובה לעמדתה של הנתבעת, שכן אם תוכח, יהא בכך כדי לפטור אותה מאחריותה, ואם לא תוכח - היא תמצא אחראית בעוולת רשלנות. כיוון שכך, נטל הוכחת עובדה זו מוטל על הנתבעת (א. הרנון, דיני ראיות, חלק ראשון, עמ' 299). אני סבור, כי הנתבעת לא זו בלבד שלא עמדה בנטל זה, אלא שמאזן הראיות מוטה לרעתה. 13. הראיה המרכזית בעיניי היא טופס רישום הקריאה, הנזכר לעיל (נספח א' לתצהיר ניר ושמעון). בוריס ביקש להדגיש בתצהירו (סעיף 6) את האזהרה שהזהיר את עליזה, לאחר שזו ביקשה ממנו, לטענתו, להשאיר את מפתחות הרכב באגזוז, ולפיה כל האחריות למה שעלול לקרות כתוצאה מכך תהא מוטלת עליה. גם לאחר אזהרה זו, לדבריו, חזרה עליזה וביקשה ממנו להניח את המפתחות, כאמור. והנה, למרות החשיבות, שמיחס בוריס לאזהרה זו ולאישור שניתן לאחריה, דבר מאלה לא נרשם בטופס, שעה שנרשמו בו כל העובדות האחרות, שאינן נתונות במחלוקת וכל הפרטים הרלבנטיים האחרים. 14. גם ניר טרח והדגיש בעדותו (עמ' 18): "יש נוהלים בחברה שהם נוהלי ברזל, שלא משאירים מפתחות ברכב, ללא השגחה או מי שיקבל את הרכב, אלא אם כן יש הוראה כזו מהלקוח". "נוהל ברזל" זה ודאי היה מחייב רישום הוראת הלקוח, אם מבקשים לסטות ממנו. כיצד לא נרשם דבר בנדון? 15. בוריס נשאל בחקירתו (עמ' 13) מה מטרת הרישום של אותו טופס, והשיב: "הקריאה נועדה כדי שאוכל להעבירה לגרריסט, שתכיל את הפרטים הדרושים לזה". האם הפרט בדבר הסיכום שנעשה עם עליזה להשארת המפתחות באגזוז אינו פרט דרוש, שהיה צריך למסרו לנהג הגרר? 16. כאמור, בוריס סיפק שתי תשובות לשאלה בדבר העדר הרישום האמור. אין ממש בשתיהן. באשר לטענה, לפיה היה טרוד בפניות אחרות ושכח לרשום את האמור, הרי על פי דבריו (סעיף 5 לתצהירו), "ההוראה" שניתנה לו בנדון מאת עליזה נמסרה לו באותה שיחה, בה מסרה לו את הכתובת שבה הושאר הרכב, ופרטי המשפחה, שמפתחותיו הושארו אצלה. לדבריו, כאמור, הוא הקליד את הנתונים תוך כדי אותה שיחה. מדוע, אם כן, נרשמו פרטי הכתובת והמשפחה (כמו גם יתר הפרטים הרלבנטיים) ודווקא נתון זה לא נרשם? ההסבר השני, לפיו "זה ברור, כי כל לקוח חותם על זה ברגע שהוא מקבל כתב שרות", לא ברור כלל. האם בכתב השרות יש התייחסות להשארת המפתחות באגזוז? ואם זה "ברור", מדוע היה צורך, על פי ניר, לקבוע "נוהל ברזל" שאין לנהוג כך? כמובן גם, ששני ההסברים אינם מתיישבים זה עם זה. 17. המבוכה אצל הנתבעת, כאשר התגלה שהרכב נעלם, כפי שהתגלתה בתשובה שנתן תחילה ניר לב"כ התובעת, כאמור לעיל, רק תומכת במסקנה, לפיה הנתבעת היתה מודעת לרשלנותה. כל גירסתו של ניר בנדון אינה ברורה. הרי, על פי דבריו בתצהירו, כבר למחרת הלילה, שבו נגנב הרכב, טרח ניר ובירר מה אירע, ואף שלח נהג לחפש את הרכב סמוך למוסך ובירר עם עיריית תל אביב, אם זו גררה אותו (סעיף 6 לתצהירו). כיצד בירורים אלה מתיישבים עם גירסתו בעדותו (עמ' 17), לפיה רק לאחר שקיבל פניה מב"כ התובעת פנה לנהג הגרר (שמעון) וזה בכלל מסר לו תחילה, כי השאיר מפתחות הרכב במשרדי הנתבע? האם קודם לפניית ב"כ התובעת לא שוחח עם נהג הגרר, בטרם עריכת בירוריו?! 18. לעומת זאת, לא מצאתי כל סתירה או פירכה בעדותה של עליזה, שהותירה עלי רושם מהימן. אין זה דבר מצוי, שבעל רכב יסכים להשארת מפתחות בתוך האגזוז, על הסיכונים הטבעיים שבכך. גם טענתה, לפיה לא ידעה כי המוסך עלול להיות סגור, איננה מופרכת, כאשר הפניה התקבלה בסביבות השעה 17:00. 19. גם אם אכן בגרירה "הראשונה" הושארו מפתחות הרכב באגזוז, תוך סיכום עם רפאל, ולפנינו גירסת הנתבעת בלבד, הרי שאין בכך כדי להשליך על המקרה דנן. עליזה לא היתה מעורבת כאמור באותו סיכום, על פי גירסת נהג הגרר, שביצע גם את הגרירה הראשונה, שמעון, ורפאל לא היה מעורב בגרירה הנדונה. מכל מקום, מדובר בשני מקרים נפרדים, והנתבעת לא היתה רשאית להקיש מהמקרה הראשון למקרה הנדון, ואם אכן עשתה כך, עליה לשאת בתוצאות. נוסיף בהקשר זה, כי אין בעובדה שההסכמה הנדונה בדבר הותרת המפתחות באגזוז (אם אכן היתה) לא נרשמה בטופס רישום הקריאה (נספח ב' לתצהיר ניר ושמעון) כדי ללמד על המקרה דנן, מאחר והסכמה זו לא נעשתה באמצעות המוקדן שרושם את הטופס, אלא במקום עצמו, בין רפאל לשמעון, כאמור. ייתכן אף, ובגלל הסיכום שאולי נעשה בארוע הראשון, הנתבעת סברה שהיא רשאית לעשות כן גם הפעם, וכל הגירסה, לפיה ניתנה הסכמתה של עליזה גם למקרה הנדון לא נולדה אלא לאחר מכן. 20. יש לדחות את טענת הנתבעת, על כך שהתובעת וצד ג' לא העידו את עודד, שעל פי עדות עליזה, היה האיש במוסך, שטיפל ברכבה. הרי הנתבעת היא שציינה בתצהיר מטעמה (בוריס, סעיף 5), כי עליזה סיכמה את השארת המפתחות באגזוז עם "בעל המוסך". "בעל המוסך" הוא דודו קירשטיין, שאכן זומן על ידי התובעת וצד ג' והכחיש את הדברים. מלבד זאת, אותה הטענה ניתן לטעון גם נגד הנתבעת, על שנמנעה מלזמנו, וכאמור הנטל בנדון מוטל עליה. 21. כן יש לדחות את טענת הנתבעת באשר לאיחור, בו נהגה עליזה, בדיווח על הגניבה. עליזה העידה (עמ' 5), כי למחרת ליל הגניבה (יום ו') היא ערכה את הבירורים עם המוסך, הנתבעת והתובעת, למחרת היה יום שבת, וביום ראשון בבוקר ניגשה למשטרה ודיווחה על הגניבה. מלבד זאת, מה בין כך ובין הטענה, לפיה המפתחות הושארו באגזוז בתיאום עם עליזה? גם אז נעשתה הגניבה, ומבחינת הדיווח למשטרה אין זה משנה כלל. 22. המסקנה העובדתית היא, שמפתחות הרכב הושארו במפלט הרכב ביוזמת הנתבעת (המוקדן ו/או נהג הגרר). מדובר במעשה רשלנות מובהק. במציאות הידועה במדינה, היה על הנתבעת לצפות לכך, שהמפתחות יילקחו משם על ידי אדם זר והרכב ייגנב. על פי עדי הנתבעת עצמם, השארת מפתחות באגזוז רכבים שנגררו היתה דבר ידוע, והיה עליה לצפות כי הדבר ידוע גם לגנבי רכבים. בעשותה זאת, התרשלה הנתבעת כלפי צד ג' וכלפי מבטחתה, התובעת, ועליה לשאת בנזקים הנובעים מכך. 23. לאור מסקנה זו, אין צורך לדון באחריותה של הנתבעת על פי עילות אחרות. גובה הנזק אינו מוכחש (פרוטוקול מיום 8/7/04): 23,375 ₪ (נכון ליום 22/12/02). 24. התוצאה: אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 23,395 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (25/9/03) ועד התשלום בפועל. הנתבעת תשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ והוצאות משפט בסכום כולל של 1,000 ₪, שניהם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום בפועל. ההודעה לצד ג' נדחית (שכ"ט עו"ד והוצאות בגין דחיית ההודעה נכללו לעיל, כיוון שהיו מיוצגים ע"י ב"כ התובעת). רכבגניבת רכבגרירת רכבביטוח גניבת רכב