גניבת מפתחות רכב מתוך תיק

פסק דין פסק דין בנושא גניבת מפתחות רכב מתוך תיק: התביעה והצדדים לה: 1. רכבו של התובע מסוג פולקסווגן דיזל (להלן: "הרכב") בוטח בביטוח מקיף אצל הנתבעת. פוליסת הביטוח כללה גם כיסוי ביטוחי למערכת הסטריאו המצויה בו, עד לסכום של 3,000 ₪. 2. ביום 6.5.04 פקד התובע את מקום עבודתו כאיש מכירות בחנות מחסני חשמל (להלן: "החנות"). בין השעות 16:00, או אז הגיע התובע לעבודתו ועד לשעה 20:00, השעה בה הבחין בחסרונו של הרכב מהחניון הסמוך, הנמצא בפתח החנות, ארעה הגניבה נשוא תיק זה. גרסאות וטענות הצדדים: 3. לטענת התובע, הוא הניח את מפתחות הרכב בתיק פאוץ' (להלן: "התיק"). בתיק זה, אשר גם הוצג בפני בית המשפט, היו מצויים גם דיסקים המשמשים את התובע לצורך הדגמת מערכות השמע עליהן הוא מופקד בחנות, וכן כרטיסי ביקור. 4. תיק זה נלקח על ידי התובע עת נעל את רכבו, והונח על ידו בחדר מערכות השמע עליו הוא מופקד כאמור, חדר המהווה אגף בחנות. בתוך חדר מערכות שמע, הונח התיק על גבי רמקול, שהרמקול ממוקם בירכתי החדר, בסמוך לספה הנמצאת לשימוש המבקרים, וגלוי לעיני כל. 5. למעשה, הנתבעת אינה מכחישה את גרסת התובע ואין מחלוקת לגבי העובדות. גרסה זו של התובע נזכרת גם בדו"ח החקירה אשר הוגש על ידי הנתבעת כראיה (להלן: "דו"ח החקירה"). הנתבעת גם אינה טוענת כי בפוליסה קיים סעיף ספציפי המחריג מתן כיסוי ביטוחי במצב של רשלנות או רשלנות רבתי מטעם המבוטח. 6. עם זאת, טוענת הנתבעת כי מדובר במקרה של התרשלות רבתי, המפקיעה את תוקף הכיסוי הביטוחי והתנהגות המבוטח התובע במקרה הנדון הינה בניגוד לסיכונים אשר נלקחו בחשבון בעת עריכת הפוליסה. בנוסף ולחלופין, טוענת הנתבעת כי יש לייחס לתובע אשם תורם חוזי, בעצם התנהגותו הרשלנית, אגב הפקרת מפתחות רכבו. 7. ביום 17.11.05 התייצבו הצדדים בפני. התובע נחקר על ידי הנתבעת ואילו ב"כ התובע, לאחר שעיין בדו"ח החקירה ויתר על חקירת החוקר והסכים כי הדו"ח יוגש כראיה. 8. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ואת סיכומיהם, עלי להדרש לארבע שאלות : א. האם מדובר ברשלנות רבתי או ברשלנות מצד המבוטח ? ב. האם יש מקום לסייג את הפוליסה אם הוכחה רשלנות, למרות אי הכללת תנאי מפורש בפוליסה ו/או יש מקום להחיל את דוקטרינת האשם החוזי התורם במקרה הנדון ? ג. האם הסכמת הצדדים כפי שניתנה ביום 9.5.05 לעניין הפיצוי המוסכם בסך 30,000 ₪, מתייחסת לערך הרכב בלבד, כטענת התובע או למלוא הפיצוי, כטענת הנתבעת ? ד. האם יש מקום לחייב במקרה הנדון בריבית מכוח סעיף 28 א' לחוק חוזה ביטוח. אשיב על שאלות אלה כסדרן. האם המבוטח התרשל: 9. למעשה אין מחלוקת כאמור כי המבוטח נטל עמו את מפתחות הרכב, הניח אותם בתיק ואת התיק הניח בחדר בו הוא עובד, על גבי רמקול הגלוי לעיני כל. מחקירתו של התובע התברר כי רוב שעות עבודתו מצוי התובע בחדר בו הוא הניח את התיק, והתיק נדרש לו לצרכי עבודתו, מפני שהדיסקים מונחים שם, כך שהמסקנה היא שרוב שעות עבודתו של התובע, התיק נמצא תחת פיקוחו, וראה את מבחני השליטה והפיקוח הנזכרים ברע"א 5438/95 דוד רוזנווסר בע"מ נ' Faber Ltd Lloyds underwtiters through Willis ואח', פ"ד נ"א (5) 855, בעמ' 861, 865, שם נקבע בין השאר כי הפיקוח אינו אמור להיות פיקוח צמוד ומוחלט אלא פיקוח סביר. 10. בעניין זה יצויין כי לא מצאתי סתירות בין דברי התובע לגרסה שמסר במסגרת הודעתו לחוקר ; מעיון בתמונות התרשמתי כי החדר עליו היה מופקד התובע הינו חדר קטן הנמצא בירכתי החנות, ואינו הומה אדם ; התרשמתי כי לתובע היה קשר עין עם התיק במשך רב שעות עבודתו ; וכי התיק נדרש לתובע לצרכי עבודתו, הן בהיותו בחדר הראשי והן בחדר המשני. לכן, השארת התיק על גבי הרמקול בתוך החדר הראשי בירכתי החנות אינה מהווה התרשלות רבתי. 11. עם זאת, הודה המבוטח בחקירתו כי יכול היה "להחביא" את התיק מאחורי הרמקול, במקום פחות גלוי לעין. אולם, גם אם אמצא רשלנות כלשהי בהתנהגותו של התובע, בוודאי שאין בכך רשלנות רבתי, וראה בעניין זה ת.א. 13493/94 גנון יצחק נ' סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ, מפי כב' השופטת ברון. האם יש מקום להפחית מהפיצוי על פי הפוליסה, מכוח התנהגותו הרשלנית של התובע ו/או מתוך דוקטרינת האשם החוזי התורם: 12. נכונה הייתי ללכת לקראת הנתבעת ולבחון את עובדות המקרה בהנחה שהתובע אכן התרשל בשמירה על מפתחות רכבו, התרשלות שלא עלתה כדי רשלנות רבתי. האם במקרה זה יש יסוד להפחית מתגמולי הביטוח או לא לשלמם כלל, כפי שנעשה במקרה הנדון ? 13. הנתבעת הודתה כי בפוליסה אשר הנפיקה לא היתה כלולה כל תניה הנוגעת להתנהגות המבוטח. יצויין כי גם במקרים בהם כלולה תניה כזו, אזי נפסק כי יש לפרשה בצמצום, וראה בעניין זה ע"א 56/77 לה נסיונל חברה לביטוח בע"מ נ' סטארפלסט תעשיות (1967) בע"מ, פד"י ל"ג (1) 337. 14. השאלה שבכותרת זכתה להתייחסות ענפה מצד הערכאות הנמוכות, וניתן להבחין בין גישות שונות, אם כי מסתמן כי הגישה השולטת היא זו השוללת את החלת דוקטרינת האשם התורם החוזי, במקרים בהם אין התייחסות מפורשת בפוליסה להתנהגות המבוטח, וכאשר התנהגות זו אינה עולה לכדי רשלנות רבתי, כפי ששוכנעתי במקרה שלפנינו. ראה בעניין זה פסק דינו של כב' השופט יפרח ת.א. 44694/96 רחל שבת נ' סהר חברה לביטוח בע"מ ; פס"ד של כב' השופט ד"ר ורדי ת.א. (ת"א) 57734/99 כהן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, ופס"ד של כב' השופטת אברהמי בת.א. 133272/01 עוזר מנשה נ' סהר חברה לביטוח בע"מ. 15. הרציונל העומד בבסיס הגישה השוללת החלת אשם חוזי תורם במקרים כגון דא, הוא שמירה על עקרונות דיני הביטוח וניסוח הפוליסה, ובלשונו של כב' השופט יפרח בפסק הדין הנ"ל : "החלתה של תורת האשם החוזי התורם על דיני הביטוח תכניס בדלת האחורית את אשר כניסתו נאסרה בדלת הראשית. כך נמצאנו עוקפים את ההכרה בכך שמבוטח שהתרשל עדיין זכאי לפיצוי מאת מבטחו ונמצאנו מפחיתים תגמולי הביטוח בשל התנהגותו של המבוטח שאינו מגיעה לדרגת רשלנות רבתי". 16. בעניין זה יש לזכור כי הבסיס להתקשרותם של מבוטחים לביטוח מקיף של רכב הוא במידה רבה רצונו של המבוטח לדאוג לכיסוי ביטוח גם בשל רשלנות המבוטח. פתיחת פתח לגריעת הכיסוי הביטוחי המלא ממבוטח בשל רשלנות, תוביל לטענות מטענות שונות מצד חברות הביטוח, דוגמא שאם מבוטח נהג ברכבו מעל המהירות המותרת וארעה תאונה, אזי יש להפחית את תגמולי הביטוח בהתאם. הוא הדין לעניין נהיגה במצב של עייפות, שיכרות וכו'. אין ספור מצבים שלא בא זכרם בסייגים לפוליסה. 17. לאור כל האמור לעיל, ומאחר ובפוליסה שהוצגה בפני אין כל התייחסות להתנהגות המבוטח, והתנהגות המבוטח במקרה הנדון עולה, אם בכלל, לדרגה של רשלנות גרידא ובוודאי שלא רשלנות רבתי, אזי אין כל מקום להפחית מתגמולי הביטוח להם הוא זכאי כדין על פי הפוליסה. האם היתה הסכמה דיונית בין הצדדים לפיצוי בסך 30,000 ₪ עבור כל הנזק ? 18. שאלה זו התעוררה בשלב הסיכומים, וכל צד טען לסיכום שונה אשר הושג בפני כב' השופטת אברהמי. עיינתי היטב בפרוטוקול הדיון וכן בכל ההליכים אשר קדמו לאותו דיון ונחה דעתי כי ההסכמה ניתנה לעניין שווי הרכב בלבד, מבלי לפגוע ביתר ראשי הנזק שנתבעו. בעמ' 4 לפרוטוקול, שורה 15, נתן ב"כ הנתבעת את הסכמתו "להעמיד את ערך הרכב על 30,000 ₪". הכרזה זו ניתנה בעקבות הדברים שהוחלפו בין הצדדים באותו דיון, אשר כל כולם התייחסו אך ורק לשווי הרכב בלבד. יצויין כי בפתח אותו דיון הצהיר ב"כ הנתבעת כי הוא מחכה לחוות דעת בגין אמדן הרכב. יתר מרכיבי התביעה נוגעים למערכת הסטריאו אשר היתה מותקנת ברכב וזכתה לכיסוי ביטוחי בפוליסה בסך 3,000 ₪, הפסד בגין אבדן שימוש ברכב ועגמת נפש. 19. כידוע, כשבאים לפרש הסכמה בין הצדדים, יש לבחון את ההסכמה הזו הן מההיבט האובייקטיבי והן מההיבט הסובייקטיבי. "שווי רכב" בלשון העם, מתייחס למחיר בו היה ניתן למכור את הרכב ביום הגניבה, וברור כי לא ניתן לכלול בו גם נזקים עקיפים נוספים שנוצרו כתוצאה מהגניבה. הפירוש אשר ב"כ הנתבעת מבקש לייחס להסכמה שבין הצדדים, עומד בניגוד להיגיון וללשון ההסכמה הדיונית. 20. גם באמור בדיון, על ידי ב"כ הצדדים בשורות 20 - 18 לעמ' 4 בפרוטוקול, אין בכדי לסייע לב"כ הנתבעת. נכון שהשאלה העיקרית שנותרה למחלוקת היא השאלה המשפטית ; מעיון בכתב ההגנה עולה כי בסעיף 14 לא הוכחשו באופן פרטני הנזקים הנוספים, אין כל התייחסות לעניין הרדיו דיסק שנגנב או לשאלת הוצאות הנסיעה או לעניין עגמת הנפש. שני מרכיבי הנזק האחרונים נתונים בדרך כלל לשיקול דעת בית המשפט, ואילו לגבי המרכיב הראשון, אזי במקרה הנדון, הרדיו דיסק נזכר על ידי החוקר עצמו בדו"ח החוקר. 21. מכך עולה שהנתבעת למעשה לא הביאה כל ראיות לסתור את שאלת הנזקים הנוספים ואלה נותרו כאמור לקביעה על ידי בית המשפט ללא צורך בקיום דיון ענייני על ידי הבאת עדים. כך מתיישבים הדברים עם האמור בפרוטוקול בשורות 20 - 18 בעמ' 4, מפני שלדיון ההוכחות נותרה השאלה המשפטית בלבד. 22. לפיכך, איני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעת כי הסכום שסוכם בסך 30,000 ₪ הוא לתשלום הנזקים כמכלול, אלא לתשלום ערך הרכב בלבד, על מנת ליתר הבאת שמאים וייקור עלויות ההליך. אציין כי דברי אלו נאמרו לאחר ברור שנערך עם המותב בפניו נתנה ההסכמה. 23. לאור כל האמור לעיל, ובהעדר ראיה לסתור את קיומו של הרדיו דיסק הנזכר בפוליסה, הנני מחייבת את הנתבעת בתשלום הסכומים כדלקמן : שווי הרכב - 30,000 ₪ ; עבור הרדיו דיסק - 2,700 ₪ (סכום הביטוח 3,000 ₪ בניכוי השתתפות עצמית על פי תנאי הפוליסה למקרה של גניבה, בסך 300 ₪) ; הוצאות נסיעה, באמדן בית משפט - 1,500 ₪ ; סה"כ 34,200 ש"ח . שאלת הריבית לפי סעיף 28 א' לחוק חוזה הביטוח : 24. "סעיף 28 א' נועד להרתיע את חברות הביטוח מלהשהות את חיוביהם שאינם שנויים במחלוקת ולהוות מכשיר עונשי ... הסעיף מבטא את השאיפה להמריץ את המבטח לשלם אותם סכומים שאינם שנויים במחלוקת, סמוך וככל הניתן למועד ארוע מקרה הביטוח". ראה בעניין זה ת.א. 40275/04 ענבל אוזן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, מפי כב' השופטת אברהמי. 25. מקרה דומה לכגון זה המתנהל בפני נדון בת.א. 20934/01 לדיזנסקי ולדימיר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, מפי כב' השופטת אריקה פריאל. גם שם הסיבה לאי תשלום תגמולי הביטוח, היתה התנהגות רשלנית נטענת מצד המבוטח. בית משפט שם קבע כי הטעם המשפטי אשר הועלה על ידי הנתבעת לא היה "ענייני ואמיתי", אלא ניסיון הנתבעת להתחמק מחיוביה. 26. במקרה שבפני אכן הטעם המשפטי אשר דרש ליבון הוא זה שעמד בבסיס סירובה של הנתבעת לשלם את תגמולי הביטוח. הנתבעת המשיכה בסרובה לשלם את תגמולי הביטוח גם לאחר שהחל ההליך המשפטי ובית משפט קבע בהחלטתו מיום 9.5.05 "הנתבעת תשקול בחיוב לבצע בהקדם תשלום מסויים לתובע, בטווח המקובל עליה.". 27. בעקבות המלצה זו העביר ב"כ התובע לב"כ הנתבעת הצעה לתשלום מחצית משווי הרכב, בסכום של 15,000 ₪ בתוספת הוצאות, כסכום שאינו שנוי במחלוקת. אולם, הצעה זו נדחתה על ידי הנתבעת. 28. בשים לב להערות בית המשפט כאמור לעיל, ומאחר וגם אם היתה מתקבלת טענת האשם התורם החוזי, אזי היה מקום לשלם שיעורים כאלה או אחרים מתגמולי הביטוח, מוצאת אני את סרובה של הנתבעת לשלם את מלוא סכום הנזק, לאורך כל הדרך, כהתנהגות חסרת תוך לב מצידה, שלא נבעה משיקולים עניינים גרידא. 29. לפיכך, מתוך הסכום שפסקתי כסכום כולל של 34,200 ₪, אזי מחציתו ישא הפרשי הצמדה וריבית, ממועד הגניבה ועד למועד התשלום בפועל, בריבית המקובלת לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, ומחציתו האחרת ישא ריבית פי שלושה מן הריבית הקבועה בחוק, וזאת כקבוע בסעיף 28 א' לחוק. 30. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט הכוללות את האגרה כפי ששולמה בסך 686 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור 15% מהסכום שנפסק בתוספת מע"מ כדין. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. רכבמפתחות רכבגניבת רכב