פסק דין המערערת והמשיבה הן חברות ביטוח. מר אברהם אבי (להלן "המבוטח") ביטח את מכוניתו בביטוח מקיף אצל המערערת לתקופה שמיום 15/5/2001 ועד ליום 31/3/2002, (להלן תיקרא תקופה זו "תקופת הביטוח"). ביום 6/8/2001 נגנבה המכונית והמערערת שילמה למבוטח את תגמולי הביטוח. לטענת המערערת בתקופת הביטוח היתה המכונית מבוטחת במקביל גם אצל המשיבה. לפיכך ובגדרו של סעיף 59(ד) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, היא פנתה אליה וביקשה ממנה את ערך מחצית תגמולי הביטוח שהיא שילמה. המשיבה סירבה שאז פנתה המערערת לבית המשפט ופתחה בהליך הנוכחי. תביעתה של המערערת נדחתה. היא לא אמרה נואש והגישה בפנינו את ערעורה הנוכחי. לאחר שבחנו את טיעוני בעלי הדין וכלל נסיבות הענין, מסקנתנו הינה כי אין בערעור ממש ודינו דחייה. השאלה היחידה שנדונה בבית משפט קמא הינה משפטית גרידא באשר העובדות הרלבנטיות לא היו שנויות במחלוקת ולהלן עיקרן. מסתבר כי לפני תקופת הביטוח ביטח המבוטח את מכוניתו אצל המשיבה וזאת לתקופה שתחילתה ביום 1/4/2000 וסיומה ביום 31/3/2001. בתום תקופה זו חידש סוכן הביטוח, מטעם המשיבה, באופן אוטומטי את תוקף פוליסת הביטוח הזו לתקופה נוספת מיום 1/4/2001 ועד ליום 31/3/2002. הדבר נעשה בידיעת המבוטח. פוליסה אחרונה זו כיסתה לכאורה גם את מועד ארוע התאונה, אלא מאי? מסתבר כי המבוטח בדק בזמנו ומצא כי דמי הביטוח אצל המערערת זולים יותר ולפיכך הוא התקשר עמה בפוליסה אחרת שתחילת תוקפה ביום 15/5/2001 ובו ביום ביטל את הפוליסה שהוציאה המשיבה על דרך של חידוש כאמור. מעשה הביטול נעשה בהסכמה בעל-פה בין המבוטח לבין סוכן הביטוח של המשיבה. ממילא הוא גם לא שילם דמי ביטוח למשיבה לאחר מועד הביטול. לכשארעה הגניבה פנה המבוטח ישירות למערערת ולא העביר כל פנייה למשיבה באשר גם על דעתו היה ברור ומוסכם כי במועד הגניבה הוא היה מבוטח רק אצל המערערת. חרף האמור לעיל וחרף עמדתם המשותפת של המבוטח ושל המשיבה, כי במועד ארוע הגניבה המכונית לא היתה מבוטחת אצלה, מתעקשת המערערת לטעון כי המבוטח היה מבוטח אצל המשיבה באותו מועד. לשיטתה מעשה הביטול, בין המבוטח למשיבה, היה טעון הודעה בכתב מצידו של המבוטח ומשלא כך נעשה בין בעלי הדין, הסכמתם ההדדית שנעשתה בעל פה אינה מועילה והיא, המערערת, רשאית להיבנות מכך, משל מבקשת היא לכפות על השניים קיומו של חוזה ביטוח תקף, חרף רצונם המשותף, כלומר לאלץ את המשיבה לשאת בתגמולי ביטוח, בדרך של שיפוי המערערת, ולאנוס את המבוטח לשלם דמי ביטוח למשיבה. יצויין כי במהלך ההתדיינות הוברר כי המשיבה הוציאה למבוטח ביום 20/7/2001, (לפני מועד הגניבה), הודעה ראשונה בדבר ביטול הפוליסה אצלה. ברי וגם מתוך הסכמת הצדדים, בעמ' 3 לפרוטוקול הדיון בבית משפט קמא, כי האיחור במשלוח הודעת הביטול היה כרוך בסדרי "עבודתו" של המחשב במשרדה של המשיבה. על פי העובדות המוסכמות בין בעלי הדין כפי שנרשם בעמ' 9 לפרוטוקול הדיון, מוסכם גם על המערערת כי המבוטח הודיע למשיבה, באמצעות סוכנה, כי רכש בטוח אצל המערערת בסמוך למועד תחילת תקופת הביטוח. כאמור כל טענותיה של המערערת מתמצות בטענה כי המבוטח והמשיבה לא ליוו את מעשיהם והסכמותיהם בעשיית מסמכים בכתב על פי הפרוצדורה הקבועה בדין למתן והעברת הודעות בין המבוטח למבטח כמו למשל בסעיפים 7, 10, 15 ו - 45 לחוק ולפיכך, לשיטתה, הם עדיין היו קשורים במועד ארוע התאונה בעבותות חוזיות. כאן המקום להדגיש כי אין בפי המערערת כל טענה לגבי תום ליבם של המבוטח והמשיבה וגם לא טרוניה כאילו עשו הם ביניהם קנוניה על מנת להתעשר על חשבונה של המערערת. אין בדעתנו לשעות לטענותיה של המערערת. הפרוצדורה שנקבעה בחוק למתן והעברת הודעות בין המבוטח למבטח נועדה למקרים בהם נעשים מעשים חד-צדדיים על ידי האחד כלפי משנהו במסגרת קיומו של חוזה הביטוח או בשל הפרתו על ידי מי מהצדדים. הצורך במתן הודעה בכתב , למשל לענין ביטולו החד צדדי של החוזה, נועד למנוע מצב של אי הבנות או ספק בדבר גמירות דעתו של משגר ההודעה ועל מנת להעמיד את הצד האחר על רצינות כוונותיו או מעשיו של השולח אך שעה שנוצרה ביניהם הסכמה, ששניהם מאשרים את קיומה ומבקשים לכבדה, אין בכך כדי לשלול את תוקפה ואין צד שלישי יכול להתערב ולכפות על השניים המשך קיומו של הסכם אשר הם עצמם הסכימו לבטלו וזאת בשל טענה בדבר אי קיומה של פרוצדורה כלשהי במהלך גיבוש הסכם הביטול ביניהם. חוזה הביטוח שנכרת בזמנו בין המשיבה למבוטח ואשר בוטל, לא נועד לטובתה של המערערת והפרוצדורה הקבועה בדין לעניין העברת ומשלוח הודעות בין המבוטח למבטחת שלו, לא נקבעה ולא נועדה להגן או לשמור על זכויותיו של גורם זר להם, דוגמת המערערת. חוזה הביטוח שנכרת בזמנו בין המבוטח לבין המשיבה הגיע לקיצו עם ביטולו בהסכמה וכדין במאי 2001 והמבטחת היחידה של מכונית המבוטח בעת גניבתה היתה המערערת והיא בלבד. לא היה ממש בערעורה של המערערת והיא היתה מיטיבה לעשות אילו היתה נמנעת מהגשתו ומשלימה עם פסיקתו של בית משפט קמא. אנו מורים על דחייתו של הערעור תוך שאנו מחייבים את המערערת לשלם למשיבה שכר טרחת עו"ד בגין ההליך הנוכחי סך של 15.000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. רכבחברת ביטוחגניבת רכבפוליסהביטוח כפל